סופת ברקים

ברק 1. כשהטור הזה יתפרסם ברק אובמה יכהן כנשיא ארה"ב. ב-21 בינואר ייכנסו אובמה ומשפחתו למה שנקרא כאן בהומור The house formerly known as the White House. אובמה. הנשיא השחור הראשון, הנשיא הדמוקרטי הראשון מזה שמונה שנים ארוכות, הנשיא הנבחר הצעיר ביותר מאז קנדי, הנשיא עם השם הכי פחות אמריקאי ברשימה.



הרבה מקומות שמורים לאובמה בשורה הראשונה. מולו ממתינה מציאות מסובכת בכל קנה מידה - אמריקאי, גלובלי והיסטורי. אם להשתמש במטאפורות מקומיות, אובמה יזדקק כנראה לסופרמן בתור שרת החוץ, איירונמן בתור שר ההגנה, וסנטה קלאוס בתפקיד שר האוצר כדי להתמודד עם האתגרים שלפניו.

בראש ובראשונה ניצב מולו משבר כלכלי גלובלי שמוצאו אמריקאי כמותו לא ידע העולם 80 שנה. אובמה נבחר למעשה לנשיאה של אומה של קבצנים, אומה שמישכנה את עצמה לדעת וניצבת מול גירעון של כ-35 אלף דולר לכל אזרח אמריקאי - הגבוה ביותר כאחוז מהתוצר ב-50 השנה האחרונות. כך נראה הגירעון נכון להיום, 17 בינואר - 10,648,378,097,108 דולר. מדובר במספרים כה דימיוניים שכמעט מיותר לספור את כמות האפסים מימין.



לסיכום מצבו הנוכחי של המשבר/מיתון/שפל כלכלי כדאי להיזכר בציטטה של סמואל גולדווין, שאמר פעם שהוא "רוצה סיפור שמתחיל ברעידת האדמה הגדולה ביותר שנראתה אי פעם על המסך, ומשם ממשיך להתפתח עד לקליימקס". או בקיצור, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, וזוהי רק ההתחלה לה לה וכך הלאה.



לצדו ניצב כוחה הגדול של האומה האמריקאית - האופטימיות וכוח החיות שלה. רק אומה תאבת חיים יכולה היתה לבחור מועמד כה לא מתבקש - מתוך איזו הבנה עמוקה שאכן יש צורך בשינוי מהותי ויסודי (צורך שלצערי לא חדר עדיין את סף ההכרה הישראלי ולכן אין לנו מנהיגים שמציעים שינוי אמיתי, רק ססמאות של שינוי). אובמה מספק את השינוי בעצם בחירתו וכניסתו לבית הלבן, ובכך מגשים מיידית חלק מחזונו ומצעו.



אבל השאלה הגדולה היא מה יהיה עם התקווה. The Hope. רמת הציפיות של ארה"ב מכהונת אובמה גבוהה בהרבה אף מהציפיות שהיו מקנדי בשעתו - אף שהלה החליף את אייזנהואר, נשיא "מוצלח" בהרבה מבוש. את אובמה משווים כבר היום לקנדי, לרוזוולט ואפילו ללינקולן עצמו, השוואות שממלכדות את אובמה ומטילות עליו נטל הוכחה כבד מנשוא.



איך הוא יתמודד? מה יהיה? אני מניח שהתשובה לשאלה זו היא שוב "תקווה". מיליוני שורטיסיטים נכוו קשות מאמריקה בשנה האחרונה. אבל שורטיסיטים הם אנשים מועטי תקווה במהותם. אין ספק שאובמה הולך על הלונג ובגדול, ואני עדיין מאמין שאמריקה בלונג זו השקעה מצוינת.



ברק 2. צפיתי הערב במסיבת העיתונאים שבה הכריזו אולמרט וברק על הפסקת האש החד-צדדית בעזה. ראיתי שם את אהוד ברק כמו שברק צריך להיות. רהוט, חד, אותנטי ומשכנע. אין לי ספק שמכל חבורת המועמדים לראשות הממשלה שלנו הוא האדם היחיד שבאמת יודע על מה הוא מדבר. הבודד עם הארד דיסק גדול מספיק כדי להבין מערכת כה מורכבת כמו מדינת ישראל, ואף להוביל אותה למקום טוב יותר.



אין ספק, האיש רחוק מלהיות מושלם ואף הצליח להיכשל בסיבוב הראשון שלו כראש ממשלה בצורה כמעט מושלמת. אבל כדאי ללמוד משהו נוסף מהאמריקאים, שמאמינים שלכל אחד מגיע ניסיון נוסף (חוץ מלביבי כמובן). המלחמה בעזה התניעה והפתיעה את מועמדותו של ברק כרעם ביום בהיר ואיפשרה לו להראות לכולנו את יכולותיו, כמו גם לחשוף את הביבי הבוחש (לא שהיה או יהיה אי פעם ביבי אחר), ואת סיפור האהבה המקסים שציפי לבני מנהלת - עם עצמה.



האם ברק מקומי, שמוביל מפלגה על גבול הקוריוז, יכול להיבחר כראש ממשלה בישראל של 2009? אותה מדינה שבה שוב צווחים "מוות לערבים" בטלוויזיה ושבה אלפי טוקבקיסטים מאחלים שוב מוות ליהודים במיטב סגנון 1995? שאלה טובה. אני מקווה שגם אנחנו תאבי חיים ואולי נבחר במועמד הנכון. הלוואי.



ברק 3. השבוע האחרון ראה עליית מדרגה נוספת בסערה הכלכלית כאן. סיטי דיווחה על הפסד מפלצתי, שני בנקים נוספים פשטו רגל, בנק אוף אמריקה מורדם ומונשם על ידי הפד, סירקט-סיטי הכריזה על פשיטת רגל ושלחה 30 אלף מפוטרים לרחוב בין לילה, שני מיליון וחצי מפוטרים נרשמו בארה"ב ב-2008 והשנה החדשה נפתחה בקצב רצחני.



אולי מכת הברק הכי צפויה אך מפתיעה השבוע היתה הסתלקותו מהבמה של סטיב ג'ובס. צפויה כי ברור היה לכל מי שראה אותו שטוב זה לא ייגמר, ובכל זאת מפתיעה לחלוטין, כי האיש הרי מהלך בינינו (לפחות בקהל המקיסטים) כמו סוג של אל. לגמרי לא מופרך לחשוב שחלק מחסידיו משוכנעים שהוא בכלל בן אלמוות. מדובר בטרגדיה משולשת, קודם כל מכיוון שמדובר באדם צעיר, שנית כי מדובר באחד מנביאי האמת של ההיי-טק. אדם שהמציא, ואחר כך המציא מחדש, חברה לא פחות ממופלאה. חברה שיצרה מוצרים וחוויות טכנולוגיות ששינו את העולם.



הפרק השלישי והאחרון בטרגדיה הוא שג'ובס לא השכיל ליצור הפרדה בין החברה שיצר ובין אישיותו שלו. ג'ובס לא קרא או לא מאמין ב"לנצח נבנו", או שפשוט לא אכפת לו, ואולי באיזה מקום הוא אפילו מקבל בברכה את האפשרות שאפל תעבור מן העולם יחד אתו. "תמות נפשי עם פלשתים". הוא יצר חברה שהיא מופע של אדם אחד, ללא שדרה ניהולית, מערכת קבלת החלטות או תרבות ארגונית שניתנת להגדרה ולהפרדה מג'ובס האיש. להבדיל מביל גייטס שידע להעביר את המושכות בזמן כדי לאפשר למיקרוסופט להשתנות, לג'ובס פשוט אין למי לתת את המפתחות. אני חושש שעתידה של אפל פוסט-ג'ובס יהיה קשה מאוד. עצוב.