על חשבון משלם המסים? על המדינה לשלם פנסיה לעובדי המגזר הציבורי גם אם מעסיקם הקודם לא העביר חלקו

על המדינה לשלם פנסיה תקציבית לעובדים שהועסקו בעבר ברשות המקומיות, גם אם המעסיק הקודם לא העביר לקופת המדינה את התשלומים להבטחת הפנסיה שלהם. כך קבע בפסיקה תקדימית, בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.



העובדים מחפוז זאהר וסאלח סקר הועסקו במועצה המקומית עוספיה, שלימים אוחדה עם דלית אל כרמל. שניהם עברו לעבוד במשרד החינוך ולאחר מכן, ב-89', פרשו לגמלאות כאשר כעובדי מדינה הם זכאים לפנסיה מקופת המדינה. בנובמבר 2006 הקטינה המדינה את תשלומי הפנסיה שהועברו להם. בשלב מסוים הפסיקה המדינה לשלם לזאהר וסקר את חלק הפנסיה המתייחס לתקופת עבודתם בדלית אל כרמל, בנימוק שהרשות המקומית לא העברה לקופתה את הכספים המיועדים להבטחת זכויות הפנסיה שלהם.



השניים תבעו את המדינה וטענו כי עליה לשלם להם את מלוא כספי הפנסיה. מנגד טענה המדינה שהיא אינה אחרית על תקופת ביטוחו של הגמלאי במוסד הקודם.



השופטת אביטל רימון קפלן קבעה כי הסכם הרציפות בעבודה שנחתם עם העובדים נועד להבטיח את רציפות זכויות הפנסיה של עובדים העוברים מעבודה ברשות מקומית לשירות מדינה או להיפך. לפיכך היא קבעה, לעובד שפרש יש את הזכות כי המעסיק האחרון ישלם לו גמלה הן בעד תקופת עבודתו אצלו והן בעד עבודתו אצל המעסיק הקודם. "לא נעלם מעינינו ההיבט התקדימי של קביעתנו זו", הוסיפה.



השופטת דחתה את טענת המדינה ולפיה פרשנותה עלולה להוביל למצב שבו למעסיק האחרון עדיף לא לקבל לשורותיו עובד שיש לו תקופות ביטוח אצל מעסיקים אחרים.



עו"ד אבי גולדהמר, מומחה למשפט מוניציפלי, אומר כי פסק הדין התקדימי מגן על עובדים בתחום רציפות זכויות הפנסיה. "בית הדין האיזורי קיבל את העמדה של הרשויות המקומיות ולפיה המעסיק האחרון הוא שישא במלוא תשלום הגמלה המגיעה לפורשים’ הוא אומר. "המעסיק האחרון, במקרה זה המדינה, אינו יכול להתנער מתשלום גמלה גם עבור התקופה בה הועסקו במקום העבודה הקודם".