"זו התערוכה הכי סודית ברומא", אומרת באכזבה האמנית מירה מיילור בטיסה חזרה לישראל. שלושה ימים קודם לכן נפגשנו במקרה בכניסה למוזיאון Complesso del Vittoriano. בחוץ ירד גשם זלעפות, ומודעת ענק המבשרת על תערוכה של פיקאסו נראתה קורצת במיוחד כאופציה איכותית להעברת הזמן. בסוף המדרגות המובילות למוזיאון עמדו נרגשים ועולצים הישראלים מיילור, אמנית זכוכית ופיסול, ושחר מרקוס, אמן וידאו ארט.
"מימין זו התערוכה של פיקאסו, ומשמאל אנחנו מציגים", הם קידמו את פני והוסיפו: "את חייבת להיכנס, התערוכה ממש יפה". הם התכוונו לתערוכה לאמנות ישראלית בת זמננו, שבה הוצגו יצירותיהם. פיקאסו עניין אותם פחות.
המוזיאון הרומאי המרשים נמצא באחד המקומות המרכזיים בעיר: בין הקולוסיאום המיתולוגי לכיכר ונציה המדהימה, שבה התגוררו מוסוליני ואמו של נפוליאון בונפרטה. את התערוכה הישראלית יזמה הקהילה היהודית ברומא המונה כ-13 אלף יהודים, כחלק משורת אירועים לציון שנת ה-60 להקמת המדינה. בתערוכה הישראלית, שבפתיחתה החגיגית נכחו סגן שר התרבות האיטלקי, חבר פרלמנט איטלקי, ראש הקהילה היהודית ברומא ובכירים בקהילת העסקים האיטלקית, מוצגות 57 יצירות של 20 אמנים שבהם מרב סודאי, ניר הוד, סיגלית לנדאו, פאבל וולברג, דוראר בכרי ואברהם פסו.
האמנים טסים על חשבונם הפרטי
את האמנים מיילור ומרקוס פגשתי כמה שעות לפני אירוע הפתיחה של התערוכה. יצירות האמנות עמדו מוכנות, השילוט הוצב ואת אולם התערוכה סרקה בעין בוחנת וידידותית במיוחד רותי כץ, האוצרת, שמתגוררת ברומא זה שנתיים עם בעלה, איש עסקים ישראלי בכיר.
איך בחרת את היצירות שמוצגות בתערוכה?
"הבחירה היתה קשה מאוד. יש כל כך הרבה אמנים מוכשרים שפועלים עכשיו בישראל, והרגשתי רע מאוד להשאיר יצירות מדהימות מחוץ לתערוכה. ניתן לומר כי כל האמנים שנבחרו עדיין עובדים ויוצרים אמנות בת זמננו והיצירות מגיבות ישירות למציאות החיים החברתית-תרבותית-פוליטית בישראל. היה לי חשוב להציג למבקרים כאן את מגוון השקפות העולם של האמנים לגבי החיים בישראל".
מכיוון שהתערוכה מוצגת במסגרת מוזיאון, היצירות המוצגות לא מועמדות למכירה. לדברי כץ, חלק מהיצירות הושאלו באדיבות אספני אמנות. מבקרים שהביעו עניין לרכוש יצירות המוצגות בתערוכה הופנו לאמנים עצמם או לגלריות המייצגות אותם. היא מספרת כי רוכשים פוטנציאלים הביעו התעניינות מיוחדת ביצירות של עדי נס, סיגלית לנדאו ואברהם פסו.
בין האמנים הישראלים שטסו לפתיחת התערוכה על חשבונם היו מיילור, מרקוס וגם אברהם פסו, מרב סודאי והילה קרב לניקוב. המארחים סייעו להם בהסדרי לינה מוזלים.
חזרה למציאות
יומיים לאחר הפתיחה השמחה שבתי לתערוכה בשעות אחר הצהריים. האולם הישראלי היה ריק מאדם. כמה דקות לאחר הגעתי נכנסו לאולם שתי גברות איטלקיות בשנות ה-40 לחייהן, שכמו רבים מהאיטלקים אינן דוברות אנגלית. לאחר כעשר דקות נכנס זוג צעיר. קיירמו, פקיד בחברת שליחויות מברצלונה, ואשתו נכנסו לתערוכה הישראלית לאחר שראו כי הכניסה לתערוכה של פיקאסו עולה עשרה יורו, בעוד שהתערוכה הישראלית היא בחינם. "התערוכה של פיקאסו יקרה לנו", אמר קיירמו, "וממילא בברצלונה יש מקומות טובים יותר לראות בהם את הציורים שלו".
קיירמו נמשך במיוחד לציורו של ניר הוד "אובדן הנעורים". עיניה הבוכיות של החיילת בתמונה נגעו ללבו. "רואים את הרגישות שלה בעיניים", הוא אומר, ומוסיף: "זה מאוד עצוב, היא נערה צעירה". פסלו של ארז ישראלי, "טרוריסט" - שבו מוצג מחבל מתאבד, עירום ורעול פנים, ועל ידיו, כתפו וראשו יונים שחורות - גם הוא נגע ללבו של קיירמו. "זו עבודה מאוד אמיצה ומיוחדת", הוא אומר, ומוסיף "יש בה משהו מפחיד ומאיים".
סימונה, איטלקייה צעירה המוכרת כרטיסים בכניסה למוזיאון, מספרת כי בתערוכה הישראלית מבקרים כמאה איש ביום, בעוד שאת התערוכה של פיקאסו פוקדים כ-800 חובבי אמנות.
בשבועיים הראשונים של התערוכה, שתוצג במוזיאון עד סוף ינואר, לא הגיעו מבקרים רבים, ואולם לדברי האמנים לאחר סוף החגים החלה להתעורר התעניינות. מיילור מספרת כי דווח לה על תורים בכניסה לגלריה, על פרסומים במגזינים לתרבות באיטליה ועל התעניינות של התקשורת.
בישראל פחות שמעו על התערוכה הזו. זה לא כל כך מפתיע: תערוכה בחו"ל שמציגה יצירות של אמנים ישראלים אינה מחזה נדיר. מיילור מספרת שבשנה האחרונה השתתפה בכמה תערוכות קבוצתיות ותערוכת יחיד אחת בשיקאגו. גם מרקוס מספר על שש תערוכות בחו"ל שבהן השתתף בשנה האחרונה, למשל בברלין, בפאריס ובוורשה. בשנים קודמות הציג תערוכות במקומות נוספים בחו"ל.
בגרמניה מתעניינים במה שיש לאמן ישראלי לומר
התערוכה לאמנות ישראלית בת זמננו אינה התערוכה היחידה שבה מציגים כעת ברומא אמנים ישראלים. במקום אחר בעיר - בגלריה Oredaria, מוצגת תערוכה של גלעד אפרת, אמן ישראלי המיוצג על ידי גלריית נגה. עדינה אלשיך, הבעלים של גלריית נגה עם נחמה גוטליב, מספרת שהאמנות הישראלית אטרקטיווית בחו"ל, בין השאר משום שהמחיר של אמנים ישראלים אינם גבוהים כמו אלה של בני אותה שכבת גיל מבריטניה או ארה"ב.
גם מרקוס מספר שהוא חש, בעיקר באירופה, רצון להציג אמנים ישראלים: "יש ביקוש לאמנות ישראלית. חשתי זאת כשהצגתי בברלין וברומא. לאמנים הישראלים יש ייחוד בעיני האירופים. בגרמניה אנשים מתעניינים הרבה יותר במה שיש לאמן ישראלי לומר מאשר לאמן בלגי. זה כך מכל מיני סיבות - יהדות, פוליטיקה - אנחנו אקזוטיים. מאז שהתחיל כל הבלאגן בישראל באו יותר אנשים לראות את התערוכה ברומא".
מיילור מספרת שיש הבדל גדול בין השוק הישראלי לשוק העולמי. לדבריה, בחו"ל דווקא קל יותר להצליח כישראלית: "אני לא אמנית ידועה, והיחס אלי בחו"ל שונה באופן משמעותי מזה שאני מקבלת בישראל. בחו"ל יותר מושפעים מהעבודה עצמה, ואני מקבלת הערכה לפי העבודה. כמות האמנים הלא ידועים היא מאוד גדולה. בישראל אם לא שמעו את השם שלך אז אתה לא קיים".
מיילור אינה מיוצגת בישראל על ידי גלריה. התערוכות בשיקאגו קמו לאחר שאנשי הגלריה ראו את עבודותיה אצל אספנים יהודים ואצל ישראלים לשעבר מהקהילה היהודית בשיקאגו. לדבריה, בחו"ל היא מוכרת הרבה יותר מאשר בישראל.
מרקוס מספר שדווקא קל יותר למכור עבודות בישראל, אבל התשלום שהוא מקבל בחו"ל גבוה יותר: "בחו"ל העבודות נמכרות במחירים הרבה יותר גבוהים. בחו"ל רגילים לשלם סכומים גדולים יותר על יצירות והאפשרויות גדולות יותר. אספן בחו"ל הוא בעל אמצעים הרבה יותר גדולים מאשר בישראל".
ואולם לא כל האמנים הישראלים מציגים בחו"ל. לדברי מרקוס, רק ה"טופ אנד" של האמנים הישראלים מציגים בחו"ל. "אמנם יש התעניינות גדולה באמנות ישראלית, אבל לכל התערוכות בחו"ל לוקחים תמיד את אותם אמנים. אם אתה רוצה למכור במחירים גבוהים, אתה חייב למכור גם בחו"ל. גם לאספנים בישראל חשוב לדעת שהאמן שהם קנו הולך להיות סופר סטאר ושיש לו שם גם בחו"ל. על אף שיש אמנים שמוכרים עבודות בישראל, במחירים נמוכים יחסית, למשל 800 דולר לעבודה, לשוק הפרטי. אנשים שקונים כדי לתלות את העבודה בסלון. יש דווקא הרבה אמנים כאלה, שמוכרים הרבה אפילו, ומסתדרים".
אחד מאמני ה"טופ אנד" שאליהם מרקוס מתייחס הוא עדי נס, שאחת מעבודתיו נמכרה לפני כמה שנים תמורת יותר ממאה אלף דולר במכירה פומבית של סותבי'ס. בדצמבר האחרון נערכה מכירה פומבית של אמנות ישראלית בבית המכירות סותבי'ס בניו יורק. בין האמנים הישראלים שהוצגו שם היו עדי נס, יהודית סספורטס, מיכל רובנר, יגאל עוזרי, אורי גרשט, ברי פרידלנדר וסיגלית לנדאו. סיגל מרדכי, מנכ"לית משותפת של סותבי'ס ישראל, מספרת שהמחירים שמרו על הרמה שהיתה גם לפני המשבר הכלכלי. העבודה שנמכרה במחיר הגבוה ביותר היתה של עדי נס, ב-27,500 דולר.
"האווירה כעת היא שלא קונים אמנות"
ואולם מרקוס ומיילור מספרים שהם מרגישים את השפעת המשבר הכלכלי על הביקוש לאמנות ישראלית. "לאנשים אין מצב רוח לפרגן לעצמם עבודת אמנות. יש קיפאון", מספרת מיילור. היא חשה זאת גם בתערוכה הנוכחית: "בתערוכה ברומא אני מציגה ארבע עבודות. אם המצב היה שונה ללא ספק כבר היתה התעניינות לגבי קנייה של עבודות, אפילו טרום פתיחת התערוכה". לדברי מרקוס: "מאז המשבר יש שינוי. האווירה כרגע היא שלא קונים אמנות ומחכים שדברים יתבהרו. אני מקבל פחות הצעות לרכישה".
אלשיך מגלריית נגה אומרת נגד כי למרות המשבר הכלכלי העולמי לא מורגש שינוי ביחס כלפי האמנים הישראלים בחו"ל. "לא מעט אמנים שלנו מציגים כרגע בתערוכות בחו"ל, במוזיאונים ובגלריות חשובים מאוד, ויש התעניינות בעבודות מצד אספנים וקליינטים זרים", אומרת אלשיך. לדבריה האמנות הישראלית העכשווית, שצברה תאוצה גדולה בשנים האחרונות מבחינת המחירים והביקוש בחו"ל, ממשיכה להיות אטרקטיווית. "המחירים של האמנות הישראלית אף פעם לא היו גבוהים כמו המחירים של אמנים בני אותה שכבת גיל מבריטניה או ארה"ב", היא אומרת. "מחיריהן של היצירות הישראליות עדיין הגיוניים".
ואולם מרדכי מסותבי'ס דווקא מספרת על האטה: "אנשים יותר נזהרים ונשארים בטווח ההערכה הראשונית של מחיר העבודות, ולא מעבר לזה. אין תחרות גדולה כמו שהיתה בעבר, אף שהשוק עדיין לא נפגע באופן רציני". לדבריה, ההאטה היא מוצדקת: "יש משבר ואנשים מחכים להתייצבות. אנחנו לא רואים את התחרות שהורגלנו בה, אבל אי אפשר לומר שהשוק ספג פגיעה גדולה. הוא עדיין מתקיים ויש עבודות חשובות שמגיעות למחירים שהיו גם טרום המשבר הכלכלי. עבודה של חנה אורלוף, למשל, קיבלה ההערכה הראשונית של 80 אלף דולר ונמכרה לבסוף ב-158,500 דולר".
עם כל הכבוד למשבר, הוא לא גורם למיילור לחשוב על שינוי קריירה. "האמנים לא יחליפו מקצוע בגלל משבר", היא אומרת. "מנסים להיערך מחדש לתקופה שבאה ולשרוד אותה. אולי השוק ישתנה בעקבות זאת וייהפך לשוק יותר ערכי ופחות מותגי. יאפשר מהפיכה תרבותית. אולי זה לטובה".
התערוכה הנעלמת
מאת הילה רז ואביבית שיין
22.1.2009 / 20:33