מהמטבח באהבה

אורית (שם בדוי) קוצצת עלי מנגולד במטבח של קייטרינג "טעם וצבע" בעמק חפר. לידה ניצבים מגשים עמוסי בצל קצוץ שמעלים דמעות בעיניו של מי שאינו מורגל בריח, אבל עיניה של אורית, האחראית על כל התוצרת, יבשות. "בהתחלה בוכים אבל אחר כך מתרגלים", היא מחייכת. לידה עובד משה, שחותך במקצועיות סירות תפוחי אדמה.



אורית ומשה הם שניים מתוך שבעה עובדים המתמודדים עם מגבלה נפשית ומועסקים ב"טעם וצבע", לאחר שהוכשרו בעבודות המטבח השונות בקורס מקצועי בן ארבעה חודשים. בניגוד לרוב החברות שקולטות עובדים מוגבלים אל שורותיהן, ב"טעם וצבע" התגייסו גם להליך ההכשרה עצמו. הקורס המקצועי - שלושה ימים מעשיים ויום לימודים עיוני - התקיים במטבחי החברה והועבר על ידי אנשי הקייטרינג. המימון הגיע ממשרד הבריאות וממיזם תב"ת (תנופה בתעסוקה), חברה לתועלת הציבור מיסודם של הממשלה והג'וינט.

מטרתו של מיזם תב"ת היא לקדם תוכניות בתחום התעסוקה עבור אנשים עם מוגבלויות. תוכניות שמוכיחות עצמן מהוות בסיס לתוכנית המשך מטעם הממשלה. הקורס ב"טעם וצבע" נבנה כהכשרה מקצועית על פי מודל של "כיתת מפעל" הקיים בתמ"ת, והותאם על ידי גורמים מקצועיים לאנשים בעלי נכות נפשית. המשתתפים בקורס אינם מוגבלים פיסית, יודעים לטפל במחלתם, נמצאים בקשר רציף עם המערך התומך ובעלי נכונות ויכולת להשתלב בעולם העבודה.



בסיום הקורס, שבו השתתפו 15 איש בני 24-42 וסיימו 14, נקלטו חלקם לעבודה בקייטרינג. חלקם הופנו לעבודות מטבח אחרות, כמו במסעדה או במטבח מוסדי, שהתאימו יותר לפרופיל התעסוקתי שלהם ולמיומנויות המקצועיות שרכשו.



אורית, שגרה בחדרה וחובבת תוכניות בישול, מספרת שהעבודה מעייפת אבל היא מרוצה. "האנשים פה נחמדים ולא צועקים כמו בתוכנית 'המטבח'", היא אומרת. "אנחנו צוחקים הרבה, הזמן עובר בכיף ואני לא מרגישה שאני באה לעבודה. הציעו לי כבר לעבוד כטבחית באירועים ואני מקווה לעשות את זה עם הזמן, אבל לאט-לאט".



גם שרה, שנקלטה לעבודה לפני כחצי שנה לאחר שסיימה את הקורס, מספרת על האווירה הטובה במטבח. "יש הרבה לחץ ובהתחלה פחדתי מהסכין, אבל מזדרזים וזה בסדר", היא אומרת. "אני אמנם אוהבת להיות רצינית אבל יש פה הרבה צחוקים ואני אוהבת את העבודה".



מעול אנושי להון אנושי



קבוצת "טעם וצבע" עוסקת בתחום האירועים וההסעדה מ-1996 ושותפים בה מוטי בן אהרון, רון בן דורי ועמית קאופמן - שמשמש גם השף הראשי. מדי שנה אחראי הקייטרינג לאוכל בכ-1,000 אירועים.



ההכשרה הפנים-מפעלית נולדה מיוזמה של בן אהרון ואיה חסדאי, מרפאה בעיסוק מחברת א.ש.נ.ב (איתור שילוב נגישות בעבודה), המתמחה בפיתוח הכשרות בתוך מקומות עבודה, המיועדות להפוך בעלי צרכים מיוחדים לעובדים מקצועיים ולשלבם בארגונים עסקיים.



החיבור עם "טעם וצבע" התגבש כשחסדאי ליוותה שני עובדים שנקלטו לעבודה בקייטרינג לאחר שעברו הכשרה מקצועית בת שמונה חודשים בבתי ספר מקצועיים. בתהליך הליווי הבינה חסדאי מבן אהרון שהוא זקוק לעובדים נוספים והציעה לפתח אצלו פיילוט בדגם כיתת מפעל במימון תב"ת.



בן אהרון חשב שיוזמה כזו מתאימה לאקלים הארגוני של העסק והבין שבסופו של דבר הוא יכול גם להרוויח מכך - ולא רק ערכים. הוא קידם את ההכשרה והופתע לטובה מהקליטה וההתמדה של התלמידים. "הצוות במטבח הוא צוות קרבי שעומד בלחץ מאוד גבוה, לוח זמנים שלא ניתן למו"מ ותנאי חום", הוא מספר. "ידעתי שעובד שאינו מספיק נחוש או ממוקד יתקשה לשרוד בתנאים האלה, אבל חשבתי שההתמודדות הזאת תתרום לחוסן הכללי של הארגון".



בן אהרון מוסיף שהעובדים האחרים בחברה התגייסו למאמץ וראו בו אפשרות לתת הזדמנות לאנשים אחרים. "אם למנהל מחלקה יש עובד מוגבל זה משפיע על האחרים וגורם להם להיות סבלנים ורגישים יותר. ההתנסויות מאוד מגבשות והן הוכיחו שהתרבות הארגונית שלנו נכונה. בסופו של דבר אנחנו מרוויחים גם מבחינה כלכלית, כי יש יציבות בארגון ושביעות רצון".



חסדאי מספרת שמטרת התוכנית של תב"ת, שקיבלה את השם "מעול אנושי להון אנושי", היא להכשיר כוח אדם יצרני ומועיל שלא יהיה לנטל על המעסיק. "אם עובד לא נותן את המיטב אני אחליף את מקום עבודתו או אעביר אותו תהליך אחר", היא מסבירה. "הוא לא יישאר שם כדי שיעשו לו טובה. שיקום לטווח הרחוק מתבטא בשיח עם המעסיק לגבי תפוקת עבודה והספק. חשוב לי שמעסיק ידבר אתי על הון כלכלי ולא על חסד ותרומה. מוטי מדבר אתי במושגים של 'עומד בתפוקות או לא' ולא בשפה של 'הוא מסכן וצריך לעזור לו'".



גם ניצן ויקטורוביץ', שף ב"טעם וצבע" שהעביר את רוב הקורסים העיוניים בתוכנית, שם דגש על היחס השווה שמוענק לכלל העובדים. "ההצלחה היא שכיום, כמה חודשים לאחר סיום הקורס, העובדים עצמאיים ולא תלויים בנו", הוא אומר. " במסגרות קודמות ריחמו עליהם וכאן הם חלק מהצוות".



את דבריו מחדדת סיגל לוי, השפית שריכזה את הקורס. "רחמים הם הדבר שאנחנו הכי רוצים להימנע ממנו ולכן גם לא רצינו להכיר את הסיפורים האישיים של המשתתפים", היא אומרת. "זו הפעם הראשונה שאני נתקלת באוכלוסייה כזו. למדתי בין השאר שאם לנו קשה לקום בבוקר, להתארגן ולהגיע לעבודה בזמן - עבורם זה הישג של ממש".



הנגשה אינה שווה הקלה



במהלך הקורס התלמידים זכו לליווי של הגורמים המקצועיים שהפנו אותם אליו. הם דאגו לכך שהחומר הלימודי יתאים להם ושבמהלך ההכשרה המעשית יינתן דגש על מיומנויות שונות כמו עמידה בלוח זמנים והגדלת תפוקות. המעקב ממשיך גם אחרי שהתלמידים נהפכים לעובדים מן המניין. "חשוב שהמעסיקים יבינו שהנגשה היא לא בהכרח הקלה", אומרת חסדאי. למרות זאת, בעוד שעובד רגיל נכנס למטבח ומתחיל מיד לעבוד, עובד המתמודד עם מגבלה נפשית זקוק להכוונה והשקעה גדולה יותר. צוות הקייטרינג קיבל הסברים על העובדים ובעזרת הגורמים המקצועיים למד לזהות מצבים שונים, לשאול שאלות אחרות, לפרק כל תהליך לשלבים רבים יותר. "הם צריכים לבדוק שהעובד אכן ביצע את מה שביקשו ממנו, ולא לחכות שיחתוך לא נכון ארגז שלם של חצילים", מסבירה חסדאי.



ויקטורוביץ' מספר שבשיעור העיוני הראשון הופתע לטובה מרמת הריכוז של התלמידים. הוא אומר כי למרות הלחץ שמאפיין את העבודה במטבח, זהו מקום עבודה שמתאים למגוון רב של נכויות משום שהוא מאפשר התאמות מסוגים שונים. חסדאי מדגישה שהעובדים לומדים לעבוד בכל המחלקות במטבח, ושהגמישות היא יתרון למעסיק שיכול לנייד אותם בהתאם לצרכיו. "זאת בפירוש התמודדות", אומר ויקטורוביץ', "אבל העובדים שהתמודדו עם הלחץ לא היו זקוקים לנו מאוחר יותר".



העבודה משקמת



למקום עבודה מסודר יש חשיבות גדולה מאוד לתהליך השיקום. "כשאין עבודה נוצר חוסר מעש", מסבירה חסדאי. "כשהעבודה היא העיסוק המרכזי יש שיפור בתחום ההיגיינה והמראה, שעות פנאי מסודרות והשתלבות במועדונים חברתיים. אנשים העובדים בקביעות עוזבים את בית ההורים, משתלבים בדיור קהילתי, נהפכים לעצמאים יותר, מתחתנים ומקימים משפחות".



משה, אחד העובדים שנקלטו ב"טעם וצבע", הוא דוגמה חיה להצלחה של הפרויקט. "הכרתי חברים ואפילו יש לי חברה חדשה מנתניה", הוא מספר.



בן אהרון מצביע על יתרון נוסף להעסקתם של העובדים שהכשיר. "אני יכול לשלם להם על פי תפוקות וזה נותן ביטוי כלכלי למידת ההספק שלהם", הוא אומר. חסדאי מסבירה שכוונתו היא שעל פי חוק התמ"ת המדינה מאפשרת העסקת אנשים עם מוגבלויות בשכר מינימום מותאם. מדרגות השכר (33%-100% משכר המינימום) נתונות לבקרה ולשינוי על ידי המדינה בהתאם ליכולות שמפגין העובד.



בן אהרון ממהר להגיב: "כשמזכירים שכר מינימום מיד חושבים על ניצול, אבל כאן המצב הפוך. אנחנו חוסכים למדינה את תשלום הקצבה ומשלמים לעובד ברמה סבירה. אנחנו עושים את זה בצורה הכי שקופה והגונה.



"כמעסיק אני רוצה להשקיע ובסוף לקבל בחזרה. מבחינת 'טעם וצבע' יש כאן השקעה כלכלית משום שהמימון בקושי מכסה את ההוצאות אבל הדגש הוא על פיתוח הון אנושי. כשמגייסים עובד תמיד לוקחים סיכון. כאן הסיכון גדול יותר וההשקעה בהכשרה מאומצת יותר, אבל העובדים האלה מתמידים לאורך זמן ורואים את עצמם כחלק מחברה שבה הם גדלים. מבחינתנו הפרויקט הזה הוא מדרגה נוספת שעלינו. אנחנו לא עושים את זה ממקום פילנתרופי אלא כחלק ממתיחת השרירים של כל ארגון שרוצה להתקדם עם הזמן".