וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהדקים בוואשינגטון, מרחיבים בי-ם

נחמיה שטרסלר

23.1.2009 / 13:37

ושלא יעבדו עליכם



>> דו"ח השכר במגזר הציבורי שפורסם השבוע, גילה לנו עד כמה העולם השתנה בשנים האחרונות. פעם, השכר במגזר הציבורי היה נמוך יחסית, אך העובדים נהנו מקביעות ומתנאים סוציאליים משופרים.



כיום, שכרם דומה ואף עולה על זה שבמגזר הפרטי, ובנוסף נשארו להם הקביעות והתנאים הסוציאליים המשופרים. כלומר כדאי יותר לעבוד בסקטור הציבורי. זה רע למשק - כי הצמיחה, התעסוקה והיצוא נובעים מהסקטור הפרטי.

והסקטור הפרטי סובל. שם מקצצים בשכר וגם מפטרים, אך בסקטור הציבורי החיים נמשכים כרגיל. שכר המנכ"לים והצמודים להם במגזר הציבורי מתעדכן החודש בכ-3%-4% ולקראת סוף השנה תשולם תוספת שכר כללית לכל העובדים. החגיגה נמשכת כאילו אין משבר ואין מיתון. לכן, לא משנה אם רם בלינקוב, הממונה על התקציבים, יאמר שהמצב קשה ושהתקציב לחוץ. כל עוד שהוא לא יוזם קיצוץ שכר במגזר הציבורי, לאף אחד לא יפול האסימון.



כדאי ללמוד כאן מברק אובמה. ביום הראשון לתפקידו הוא כינס את צוות הבית הלבן והודיע ששכרם מוקפא: "כאשר משפחות בארה"ב מהדקות את החגורה, צריך להדק אותה גם בוואשינגטון".



אבל לא בירושלים.



עניין של תדמית



ועוד הערה על אובמה. תארו לעצמכם מה היו אומרים הפרשנים על ג'ורג' בוש אם היה מתבלבל כמו שהתבלבל ברק אובמה בעת השבעתו השבוע. היו עושים ממנו קציצות בכל תוכניות האירוח. היו הופכים אותו לבדיחה מהלכת.



אבל כאשר ברק אובמה התבלבל, פעמיים, הפרשנים "האוביקטיוויים" הסבירו שהוא כנראה קצת התרגש. הם כל כך רחמנים. כל כך אנושיים. מרוב בלבולים, נאלץ אובמה להישבע שנית, ביום הראשון לתפקידו.



גם נאום ההכתרה שלו היה די חלש. די מאכזב. בלי פאתוס ובלי רטוריקה. אבל הפרשנים "האוביקטיוויים" אמרו שזה היה "נאום חשוב". הם לא העזו לומר שאת כל הדברים שאמר, אמר כבר בהזדמנויות אחרות. כי כאשר יש לך אשראי בלתי מוגבל, כל ציוץ שתשמיע יישמע כדברי שירה.



לכור חוקים משלו



הציבור חושב שלאוצר יש כוח בלתי מוגבל, אך מתברר שיש גופים חזקים ממנו. קחו למשל את הקמ"ג - הקריה למחקר גרעיני בנגב. או במלים ברורות יותר - הכור בדימונה. זו יחידת סמך של משרד הביטחון, כלומר חלק מתקציב הביטחון.



עם כניסתו לתפקיד ניסה אילן לוין, הממונה על השכר, לבדוק את רמת השכר בכור, ובעיקר את השכר בדירוג אנשי המחקר - שם השכר בשמים. הוא נפגש עם בכיר בכור וביקש ממנו לקבל את נתוני השכר. הבכיר אמר: כן, כמובן, אצלנו יש שקיפות, אעביר בקרוב.



אבל מאז חלפו חודשיים ואין נתונים. הבכיר נעלם.



אז איך יכול להיות שהאוצר, שמנהל ומשלם את כל תלושי השכר של המדינה, לא יודע מה קורה בכור? זה קורה משום שבכור מנהלים את חישובי השכר בבית פנימה. הם רושמים לעצמם את תלושי השכר. לא האוצר. ואיזה גוף נוסף פועל כך? בנק ישראל כמובן. גם הוא מדפיס לעצמו את תלושי השכר, כמו שהוא מדפיס לעצמו את הכסף.



ואם כבר הזכרנו את בנק ישראל



השבוע כתבנו כאן על חגיגת השכר בבנק ישראל, על "מענק ההצטיינות" ועל התוכנית הגרנדיוזית לשיפוץ הבנק. הכותרת היתה: "קודם שיפצו את המשכורות, עכשיו את הבית".



בעקבות הדברים, התקשרו אלי כמה עובדים מהבנק, כאשר הם מסרבים לגלות את שמם, מפחד שיבולע להם בבנק. הם אפילו לא השתמשו בטלפון הנייד שלהם. מפחד. הם סיפרו שהאווירה בבנק קשה. שכל היום הם מסתודדים ומדברים על הוועד, השכר והשיפוצים.



השד הגדול מבחינתם הוא רפי לנקרי, מנהל משאבי אנוש בבנק, שזוכה לתמיכתו של סטנלי פישר. לדבריהם הוא מטיל טרור ומאיים על עובדים במקום שמזוהים עם הוועד הקודם, או שהעזו לומר פעם "שלום" לדוד קליין, הנגיד הקודם.



"הוא מבצע חיסולים ממוקדים", אמר לי אחד העובדים על לנקרי, ואנחנו רק חושבים איך להפיל את הוועד החדש, שמקושר ללנקרי. "אנחנו מתגעגעים לדוד קליין", הם אומרים עכשיו, אך אני מזכיר להם איך הם עצמם עשו את המוות לקליין, כאשר זה ניסה לקצץ קצת בתוספת הדרגות. איך הפגינו מול חדרו ואיך לא איפשרו לו לעבוד.



"נכון", הם עונים, "אנחנו צריכים ללכת לבית כנסת ולבקש ממנו סליחה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully