ישראל ברשימת 40 המדינות שמוכרות 75% מכלל כלי הנגינה בעולם - מוכרת כלי נגינה בשווי 48 מ' ד' בשנה

ידעתם שבישראל נמכרים בכל שנה כלי נגינה בשווי 48 מיליון דולר? כך מדווח המגזין האמריקאי The Masic Trade, שהכניס אותנו לראשונה לרשימת 40 המדינות שמוכרות 75% מכלל כלי הנגינה בעולם. יואל ברנד, בעלים ומנכ”ל של רשת כלי זמר המייבאת כלים מ-80 יצרנים מכל העולם, מספר כי רק ברשת שלו נמכרים בכל יום כ-1,500 פריטים. לרשת 31 חנויות, שמונה מהן בבעלות החברה והשאר בזכיינות ‏(ארבע מעבר לקו הירוק‏).



ברנד, שהחל את דרכו כמורה לאקורדיון ובעל רשת קונסרבטוריונים, רכש ב-1970 את רשת כלי זמר שהוקמה שלוש שנים קודם. בתחילת שנות ה-80 הוקם סניף הדגל בדיזנגוף סנטר בתל אביב, והיום זו החנות הגדולה ביותר בארץ, הכוללת חמש קומות ו-1,200 מ"ר של כלי נגינה וציוד סאונד.



לכבוד הכתרתנו כעם המוסיקה החלטנו להתארח החודש בחנות, ולהביא לכם את הסיפורים שמאחורי השמות שכולכם מכירים - מי הפך מטכנאי חשמל לתאגיד מוסיקה מוביל, מי מייצרת מלבד כלי נגינה גם מוליכים ורובוטים, ומי שיווק פסנתרים באולם הקונצרטים של הפילהרמונית בניו יורק?



זילג’יאן



החברה המשפחתית הוותיקה ביותר בארה”ב, ומי ששולטת בתעשיית המצילות עם 50% מהשוק, היא חברת זילג’יאן. בשנת 1623 העלה אוודיס זילג’יאן את ייצורן לדרגת אמנות. לאחר שנים שייצר מצילות עבור הסולטן באיסטנבול ‏(אז קונסטנטינופול‏) החל זילג’יאן למכור מצילות באופן פרטי. מאז, במשך 386 שנים, עובר סוד התרכובת והמינונים בירושה מאב לבן. ב-1908 עקר אוודיס זילג’יאן השלישי לארה”ב, ו-20 שנה מאוחר יותר החל לייצר מצילות במסצ'וסטס. בנו של אוודיס, ארמאנד, טיפח קשרים עם המתופפים והפרקשניסטים הידועים בשנות ה-60 ובחר עבורם מצילות בעצמו. החברה מחזיקה העתקים של מערכות התופים שבנה לאלווין ג’ונס, רינגו סטאר ומקס רוץ’, שאף הלחין יצירת ג’אז המוקדשת למצילות של זילג’יאן. כיום עומדת בראש החברה קריגי זילג’יאן, האשה הראשונה בהיסטוריה שניהלה את החברה, דור 14 מאז הקמתה. בינתיים הדור ה-15 ‏(כולן בנות‏) כבר סיים התמחות וחלקן השתלבו בהנהלה.



סטיינוויי ובניו



מלכת הפסנתרים היא חברת סטיינוויי ובניו. רבים מחשיבים את כליה לאיכותיים בעולם - אפילו לארתור רובינשטיין וסרגיי רחמנינוב היתה העדפה ברורה לפסנתרים אלה. היינריך שטיינווג היגר לניו יורק מגרמניה ב-1850 והקים את החברה שלוש שנים מאוחר יותר. הפסנתר הראשון שמכר קיבל את השם 483 ‏(כמספר הפנסתרים שבנה עד אז‏). הצלחת החברה היא לא רק בזכות הפסנתרים האיכותיים, אלא גם בשל שיטות השיווק של ויליאם, בנו. הוא הקים אולם קונצרטים ששימש את הפילרמונית של ניו יורק במשך 25 שנה, כשבאי הקונצרטים היו מוכרחים לעבור דרך אולמות התצוגה של החברה. שנה לאחר הקמת האולם הוכפל הביקוש לפסנתרי סטיינווי ב-400 יחידות. המשפחה שינתה את שמה לסטיינוויי ‏(בעל הצליל האמריקאי‏), והקימה ב-1980 עיירה משלה בלב ניו יורק. ב”כפר סטיינוויי” ‏(כיום שכונה בקווינס‏) יש כל מה שדרוש כדי לייצר פסנתרים ולספק פרנסה ראויה לעובדי החברה שגרו שם - ממנסרות ובתי יציקה ועד בתי ספר וסניפי דואר. במלחמת העולם השנייה זכה אחד מפסנתריה לתהילה מיוחדת כשהוצנח לחיילי ארה”ב באירופה.



גיבסון



ב-1894, ללא הכשרה פורמלית, החל אורוויל גיבסון לייצר מנדולינות וגיטרות באופן שונה מהמקובל, מה שהפך אותן לא רק לקלות יותר לבנייה, אלא גם לעמידות יותר ובעלות צליל עוצמתי. כמעט עשור לאחר מכן הקימו חמישה אנשי עסקים ממישיגן את חברת גיבסון מנדולינות וגיטרות סביב פטנט הבנייה המיוחד, וכעבור כמה חודשים החליטו שגיבסון עצמו ישתכר לפי עבודתו ולא יקבל אחוזים כשותף. אותו גיבסון נכנס ויצא מבתי חולים, אושפז ב-1916 בבית חולים פסיכיאטרי וכעבור שנתיים נפטר. חלק מהתהילה של גיבסון נזקף בזכות גיטרת לס פול - החשמלית הראשונה בעיצוב המודרני המוכר. גיבסון חיברה גיטרות אקוסטיות להגברה חשמלית עוד בשנות ה-30, אבל רק אחרי הצלחתה של פנדר ב-1950 עם גיטרה חשמלית במבנה דק ומוצק נשכרו שירותיו של לס פול, גיטריסט ג’אז מפורסם ומעצב גיטרות שהגיע עם רעיונות משלו, שלמרבה האירוניה רובם נדחו על ידי החברה. עד היום מידת תרומתו של פול לגיטרה האגדית שנויה במחלוקת, ובגיבסון טוענים שהיא מסתכמת, פחות או יותר, בשמו. הלס פול נעלמה מהקטלוג בשנות ה-60, אך זכתה לעדנה מחודשת בזכות אמנים כגון אריק קלפטון, ג’ימי פייג’, פרנק זאפה ועוד.



פנדר



ליאו פנדר אולי לא המציא את הגלגל או את הגיטרה החשמלית בעיצובה המודרני, אבל הוא האיש ששם אותה על המפה. ב-1950 יצאה גיטרת הטלקסטר, והמכירות הרקיעו. יתרונו של פנדר היה יכולתו להיות קשוב וללמוד: לשפר מוצרים קיימים, לקבל ביקורת ולזהות פוטנציאל מכירה. ב-1938 פתח בקליפורניה חברה לתיקון מכשירי רדיו ומגברים, אך באמצע שנות ה-40 הבין שהפוטציאל העסקי טמון בייצור המגברים ולא בתיקונם. הדעה הרווחת היא שאת גיטרת הטלקסטר ביסס על גיטרה חשמלית של חברת ריקנבנדר ואת הגיטרה שבאה אחריה עיצב ובנה על סמך הביקורת השלילית של הגיטריסט ביל קרסון על הטלקסטר. ב-1965 מכר פנדר את החברה ל-CBS, שבמסגרת קיצוצים נשנים פגעו במותג שלא התאושש במשך 20 שנה. ב-1985 קנו עובדי פנדר את החברה מ-CBS ושינו את שמה לתאגיד פנדר לכלי נגינה. כיום זהו אחד מתאגידי המוסיקה הגדולים בעולם, עם מחזור מכירות של כ-800 מיליון דולר בשנה, בערך כפול מגיבסון.



Hohner



לג’וני קאש, בוב דילן ואפילו ג’ון לנון היתה מפוחית של הונר (Hohner) - חברת המפוחיות הגדולה והמוכרת ביותר בעולם. ב-1857 החל מתיאס הונר, יצרן שעונים במקצועו, לייצר מפוחיות, ובשנה הראשונה כבר עברו תחת ידיו כ-650 מהן. העלייה בביקוש הובילה אותו לשכור עובדים נוספים, ובתוך 30 שנה בנה אימפריה שייצרה יותר ממיליון מפוחיות בשנה. במשך השנים המציאה החברה סוגים שונים של מפוחיות וכיום קיימים יותר מ-90 סוגים. כיום החברה ידועה לא פחות בזכות האקורדיונים שלה, ובין השאר היא מייצרת גם חליליות, גיטרות חשמליות וגיטרות בס.



ימאהה



חברת ימאהה חולשת על 25% ממכירות כלי הנגינה בעולם. החברה השנייה אחריה ‏(רולנד‏) אינה מגיעה לחמישית מהיקף מכירות כלי הנגינה של ימאהה - כ-5 מיליארד דולר בשנה. תחילתה של האימפריה ב-1887 ביפן, אז נקראה ניפון גאקי. טוראקוסו ימאהה, יצרן שעונים במקצועו, הקים את החברה לייצור אורגנים ולאחר מכן גם פסנתרים. שם החברה שונה לשם משפחתו לאחר מותו, לרגל חגיגות המאה לחברה. ימאהה מייצרת פסנתרים, אורגנים, תופים, גיטרות, כלי נשיפה, כינורות, ויברפונים ועוד. היא מתמחה גם במוצרים לאולפני הקלטה ביתיים ומקצועיים ומנהלת מרכזים ללימוד מוסיקה. אחרי מלחמת העולם השנייה, כשכל הקלפים נטרפו, ימאהה לא זנחה את עסקי המוסיקה אך הקימה גם מפעל לייצור אופנועים, והפכה ליצרנית האופנועים השנייה בגודלה בעולם. כיום היא מייצרת גם מוליכים ‏אלקטרוניים, רובוטים תעשייתיים ומוצרי ספורט ‏(זוכי מדליות זהב בחמש אולימפיאדות עשו שימוש בציוד החץ וקשת של ימאהה‏).