איזה כלים יישברו ב-2009?

לפני שבועיים החלטתי לחבר את בני המשפחה למשבר הכלכלי. חשבתי לעצמי שאם ממילא אני עוסק בנושא מבוקר עד ערב, הגיע הזמן לערב גם את הדור הבא במשבר.



היה זה ביום שבו HOT הודיעה על העלאת תעריפים של כ-15%, ככה סתם, כאילו אין משבר כלכלי, אין מיתון ואין קיצוצים וצמצומים בכל המשק. נכנסתי הביתה, הנחתי את התיק והודעתי חד משמעית: עוברים ל-yes. תוך שניות התפתחה מהומה גדולה ובני הבית פסקו פה אחד: לא מוכנים. גם בגלל הרגלי צפייה ובעיקר בגלל מה שנראה כמו חסם המעבר העיקרי בין החברות: שירות VOD שיש רק ל-HOT ואין ל-yes.

חסמי מעבר לא מרתיעים אותי, וחזרתי בעקשנות על ההחלטה הנחרצת: עוברים ל-yes. אין סיבה שנשלם 300 שקל, כשהתשלום הממוצע נע באזור ה-220 שקל. אם אתם רוצים, תכינו רשימה של הערוצים שאתם חייבים לראות ונראה איך פותרים את זה, אמרתי. בני הבית החלו לרשום בקדחתנות את רשימת הצפייה ההכרחית שלהם. אם המשפחה לקחה את הפיקוד לידיה, הרימה טלפון ל-HOT, ובשיחת טלפון בת דקותיים הצליחה להוריד את התשלום החודשי ב-50 שקל. איך היא עשתה זאת? קצת סדר בחבילות הערוצים שאנחנו רשומים אליהם. לא יותר.



השנה הכלכלית האיומה שעומדת בפתח מחייבת כל אחד מאתנו לבחון את הרכב ההוצאות שלו ולנסות לצמצם אותו אם הוא רוצה לעבור אותה בשלום. זה לא מאוד מסובך. כל ההתקשרויות שלנו עם חברות הסלולר, הכבלים, הלווין, הבנק והביטוח כוללות רכיבים שאפשר לוותר עליהם. גם ברכישת דלק, מזון ושירותי תרבות ופנאי אפשר לחסוך איש איש לפי צורכיו.



אך יותר מאשר שנה של התכווצות וצמצום - זו עומדת להיות שנה של שבירת כלים. לא בנוסח החנוני והמעודן שלי - "עוברים מ-HOT ל-yes" - אלא בנוסח הרבה יותר אגרסיווי ואלים. ראינו חלק משבירת הכלים הזו בניסיונות של כמה חברות בורסאיות אצלנו להשתמט מחובות; ראינו זאת בהתערבות ממשלתית אגרסיווית בשווקים שהכי קידשו את השוק החופשי; ראינו את זה בשיעורי ריבית הנמוכים ביותר בעשורים האחרונים (ריבית בנק ישראל יורדת ל-1% בלבד) - ואנחנו נראה עוד הרבה מזה בשנה הקרובה.



חברת הביטוח הפניקס הדגימה השבוע שבירת כלים מהי כאשר הודיעה לבעלי השליטה בחברת ההשקעות אקסלנס רוני בירם, גיל ואסתר דויטש, שהיא לא מתכוונת לרכוש מהם את יתרת מניותיהם בחברה תמורת 700 מיליון שקל כפי שמחייב החוזה ביניהם. העסקה נולדה בימי הגאות העליזים של תחילת 2006 כשחברות הביטוח רכשו חברות השקעה, קרנות נאמנות וקופות גמל מכל הבא לידי והשתוללו עם מחירים מטורפים. העסקה הזאת סיבכה את הפניקס - חברת ביטוח שנמצאת בתהליך שקיעה זה 15 שנה - והביאה אותה להודיע באמצעות הדיל מייקר הלאומי, רם כספי, שהיא מפוצצת את העסקה. כספי נהפך מדיל מייקר לדיל ברייקר.



אנשי אקסלנס מתכוונים להיאבק משפטית נגד החלטת הפניקס, שבה שולט יצחק תשובה, והסיפור הזה צפוי לפרנס את מדורי המשפט בעיתונים הכלכליים עוד חודשים ארוכים.



גם בשוק הטלוויזיה נשברו הכלים, כשבעלי המניות של ערוץ 10 ושל זכיינית ערוץ 2, רשת, החליטו לנהל מו"מ למיזוג. הדיאלוג עצמו אינו שבירת כלים אלא צעד מתבקש במציאות העסקית העכשווית. שבירת הכלים עלולה להגיע מהפתרון: מיזוג של שתי החברות וסגירת ערוץ 10, או מיזוג ומעבר של רשת מערוץ 2 לערוץ 10. מבחינה ציבורית, האפשרות השנייה עדיפה כמובן, אך קשה לראות את רשת מוותרת על הנכס הכי גדול שלה: מספר 22 בשלט של הטלוויזיה.



העברת התוכניות שלה לערוץ 10 תפיל מיידית את הרייטינג שלה לשיעור המקובל בערוץ הצעיר יותר. היא צריכה סיבות טובות מאוד כדי לעשות זאת. מה שיכול למשוך אותה לערוץ 10 הוא חבילת הטבות מהרגולטור של הטלוויזיה המסחרית - מועצת הרשות השנייה. רשת וערוץ 10 מצפים שהרשות השנייה תיתן הקלות משמעותיות בדרישות מהן כדי לאפשר זכות קיום לערוץ המסחרי שהוקם כאלטרנטיווה למונופול של ערוץ 2.



אם אכן בעלי המניות בערוץ 10 הגיעו למסקנה שהם לא מוכנים להמשיך ולממן את הצעצוע היקר שעלה להם כמיליארד שקל עד כה, הדילמה היא בין התקפלות מהדרישות של המכרז המקורי או סגירה של ערוץ 10. לסטייה מתנאי המכרז יהיו השלכות הרסניות על ניהול מכרזים ממשלתיים בעתיד, כי כל אחד ייאמץ את השיטה ויגיש הצעה אטרקטיווית במכרז כדי לזכות ומיד אחר כך ידרוש הקלות ויאיים לסגור את שעריו. מאידך, סגירת ערוץ 10 תנציח כאן טלוויזה מסחרית שנשלטת בידי שחקן אחד בלבד, עם כל ההשלכות של הדבר על מחירי הפרסום וחופש הביטוי. בשבועות הקרובים נגלה איזה כלים נשברו כאן.



זו שנה שבה המתחרים הכי גדולים יישבו יחד וינסו לשתף פעולה, שבה שותפים ותיקים יסתכסכו ויפרקו את העסק, שבה ערכי כלכלת השוק יעמדו שוב ושוב למבחן וייאלצו את הממשלות להתערב בשווקים ושבה ויחסי העבודה במקומות הכי מוגנים (שירות המדינה, הבנקים) יעמדו למבחן כי לא תהיה ברירה אלא להתייעל ולחסוך.



אין קל מלהיכנס לפוזיציה קורבנית בשנה כזו. אין מי שלא נפגע מהמשבר. אין מי שלא מרגיש אותו בתלוש המשכורת, בבית העסק, במקום העבודה או בבית. כל גוף עסקי חש היטב את העוצמה ומשוכנע שהוא היכה חזק במיוחד בתעשייה שלו, במגרש שלו.



אין ספק שבמהלך השנה הזו יישברו הרבה מאוד כלים, והכלכלה תיראה אחרת בסופה. כל שנותר הוא לקוות ששבירת הכלים הזו לא תשאיר אותנו בסופו של דבר עם פגיעה אנושה באינטרסים וערכים ציבוריים חשובים כמו תשלום חובות, עמידה בהתחייבויות, הגנה מפני מנופולים, קידום התחרות, וחלוקת נטל שווה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי.