ב-1975 היתה סינגפור לעיר הראשונה בעולם שיישמה את שיטת היטל הגודש (congestion charge) - גביית תשלום עבור תנועת כלי רכב בצירים עירוניים מרכזיים - בניסיונה להיאבק בעומסי תנועה ובזיהום סביבתי.
שנים ארוכות נאכפה הגבייה על ידי שוטרי תנועה, ובספטמבר 1998 הוכנסה לשימוש מערכת גבייה ממוחשבת. ואולם מבחינת הרשויות בסינגפור השיטה הזו היא רק אמצעי משני.
הנשק העיקרי הוא צמצום למינימום של הבעלות הפרטית על מכוניות - באמצעות מכסות יבוא והטלת מסים דרקוניים על בעלי מכוניות - לצד השקעה גדולה בתחבורה ציבורית.
ההרתעה הפיסקלית עובדת: על אף ש-4.9 מיליון אזרחי סינגפור נהנים משיעור הכנסה לנפש מהגבוהים באסיה, פחות מ-30% ממשקי הבית מחזיקים בבעלותם מכונית פרטית.
לאחר סינגפור הגיע תורה של לונדון. בפברואר 2003 אימצה לונדון את שיטת היטל הגודש - מהלך שהוביל ראש העיר דאז, קן ליווינגסטון, חרף מחאה ציבורית עזה. תחילה הוחלה הגבייה - 8 ליש"ט ליום למכונית - על אזורים מסוימים במרכז לונדון וכעבור ארבע שנים היא הורחבה למערב העיר.
ראשי ערים בעולם ששוקלים ליישם את שיטת ההיטל אצלם נוהגים לציין את לונדון כדוגמה לעיר שהנהיגה את השיטה בהצלחה מרובה, אך הנתונים מצביעים דווקא על שיפורים מזעריים וכישלון מהדהד.
לפי דו"ח שפירסם אגף התחבורה של לונדון בנובמבר 2007, הרי שלמרות העלאת ההיטל עומסי התנועה בשעות השיא בצירי התנועה שבהם הוא נגבה החריפו בהשוואה לאלה שנרשמו לפני יישומה של השיטה.
בפועל השיטה כשלה בהשגת מרבית היעדים שלשמם הונהגה מראש - מספר תאונות הדרכים ירד רק במעט; ההכנסה השנתית מההיטל בקושי תורמת להשקעה בשיפור תשתיות התחבורה העירוניות; זיהום האוויר בלונדון ירד בכ-20% בלבד; השימוש בתחבורה ציבורית רשם עלייה כמעט אפסית; בתי עסק הממוקמים בתחומי אזורי הגבייה מדווחים על פגיעה קשה בהכנסותיהם; ויותר ויותר מתושבי לונדון מזייפים את לוחיות הרישוי שלהם כדי לחמוק מתשלום ההיטל וקנסות.
גם ערים אחרות בעולם, שבהן רומא ומילאנו באיטליה, אוסלו וברגן בנורווגיה, שטוקהולם בשוודיה וולטה בירת מלטה, מיישמות את שיטת ההיטל זה כמה שנים במידות הצלחה משתנות. גרמניה ואוסטריה מתכננות בימים אלה היטל על משאיות.
בארה"ב, שבה מספר כלי הרכב לנפש הוא הגבוה בעולם ועומסי תנועה נהפכו כבר מזמן לבעיה כרונית, נבחנים עדיין פתרונות שונים, אך אף אמצעי משמעותי עוד לא ננקט בפועל.
באפריל 2007 העלה לראשונה ראש העיר ניו יורק, מייקל בלומברג, את הרעיון לגבות 8 דולרים ליום בעבור נסיעה במחוז העסקים המרכזי שבדרום מנהטן - מרכיב אחד מתוכנית כוללת שהגה בשם 2030 PlaNYC, שמטרתה לשפר את איכות האוויר של העיר בעתיד ולהיערך לגידול באוכלוסייתה.
הרעיון נתקל בהתנגדות נרחבת וביולי אותה שנה הוקפא על ידי בית המחוקקים של ניו יורק. בסן פרנסיסקו, העיר השנייה הכי פקוקה בארה"ב, מתנהל כעת ויכוח סוער אם עליה ליהפך לעיר הראשונה בארה"ב שתנהיג היטל גודש.
מחקר שעלה מיליוני דולרים ומומן בחלקו על ידי הממשל הפדרלי העלה ששיטת ההיטל עשויה להפחית את עומסי התנועה של סן פרנסיסקו ב-15% ולהפחית את גזי החממה הנפלטים לאוויר בשיעור דומה. למרבה ההפתעה תושבי העיר הליברלית והירוקה ביותר בארה"ב, לרבות מרבית הפקידות הבכירה בעירייה, מביעים התנגדות עזה.
בלוס אנג'לס, שתושביה מבלים שעות מדי יום בפקקים, מובילה עמותה בשם FAST את המאמץ לקדם שלל פתרונות יצירתיים לבעיה: סנכרון טוב יותר של הרמזורים בערים השכנות, עידוד נסיעות משותפות ושעות עבודה גמישות יותר, תמרוץ חברות להציע לעובדיהן בונוסים כספיים במקום החזר על תשלומי חנייה, הנחות גדולות על כרטיסי "חופשי חודשי" לתחבורה הציבורית ופיתוחה של רשת כלל עירונית אינטגרטיווית למסלולי אופניים.
סינגפור מטילה על בעלי מכוניות מסים דרקוניים
גור סלומון
29.1.2009 / 11:14