מחכים לחדשות טובות

מאת חיים הנדוורקר, ניו יורק

סטיוארט הופמן, כלכלן מחברת השירותים הפיננסיים "די-אן-סי סרוויסס", הכריז לפני כשבוע כי "המיתון החל". גם בעמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס" נכתב לא כבר כי "תקופת הצמיחה הארוכה ביותר בתולדות ארצות הברית, שנמשכה שמונה שנים, הסתיימה". ברבעון השלישי של 2001, מתברר, רשמה הכלכלה האמריקאית ירידה של 0.4% בצמיחה.

אין ספק, בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים נקלעה הכלכלה האמריקאית למיתון. עוד לפני כן ספגה הכלכלה מכה בעקבות התפוצצות בועת האינטרנט והנפילות בשוקי המניות, ואחריהם המצב רק הלך והידרדר.

חודשיים אחרי הפיגוע במגדלי התאומים עדיין חוששים אזרחי ארצות הברית לטוס, הם אינם יוצאים לחופשות, והם לא מתלהבים לצאת לקניות. מותרות נהפכו למלה גסה. התרסקות מטוס אמריקן איירליינס ביום שני השבוע הגבירה עוד את החרדה בעולם הכלכלי של ארצות הברית. החשש היה כי הצלחה של פיגוע טרור גדול עשויה לסבך עוד יותר את הכלכלה האמריקאית. כאשר התרבו הסימנים לכך כי תקלה טכנית היא שהביאה להתרסקות, נשמו רבים לרווחה. אפילו שוק המניות החל מתאזן.

תעשיית התעופה והתיירות, לעומת זאת, שוב ספגה מכה. גורמים בתעשייה קיוו שחג ההודיה החל בשבוע הבא יאושש מעט את הענף, שידע שפל שכמוהו לא היה זה כמה עשורים - שיעור התפוסה במלונות ירד ל-10%-20%. עונה זו, ייחלו, תסמן את השיבה לחיים הנורמליים, ומיליוני אמריקאים יטוסו כמנהגם בכל שנה לשהות במחיצתם של קרובי משפחתם. לנוכח האירועים האחרונים חוששים רבים שגם אלה שרצו לטוס בחג ההודיה - יוותרו.

גם עולם התאגידים רושם ירידות תלולות ברווחים, ובמקרים רבים אף הפסדים. חברות רבות פושטות את הרגל. סקר של ביזנסוויק שנעשה בקרב 900 חברות אמריקאיות מלמד, כי ברבעון השלישי של 2001 ירדו הרווחים של החברות הללו ב-55% לעומת השנה שעברה. זו הירידה הדרמטית ביותר שנרשמה בסקר זה 25 שנה.

נשיא ארצות הברית, ג'ורג' וו' בוש, נמצא במלכוד. מצד אחד, עליו לרכז את כל מאמציו במלחמה באפגניסטאן ובמלחמה הכוללת נגד הטרור, ומן הצד האחר עליו להתמודד עם טרור לא מוכר מבית - לוחמה ביולוגית - ועם ידיעות המגיעות חדשות לבקרים ממקורות שונים על התקפות טרור חדשות. נוסף על כך עליו לטפל בכלכלה האמריקאית. וזה, כך נראה, מסובך לא פחות מאשר המלחמה.

"לאנשים קשה היום באמריקה", אמר הנשיא באחת ההתבטאויות הפומביות שלו. "רבים מאבדים את מקומות העבודה שלהם, ואני מודאג מכך". בימים אלה מתכננים הנשיא ואנשיו חבילת הטבות, בשווי 75 מיליארדי דולרים, בניסיון לעורר את הכלכלה האמריקאית - הקלות מס, תמריצים לעסקים שיעודדו אותם להשקיע יותר, וגם תמריצים לצרכנים.

יריביו של בוש מן המפלגה הדמוקרטית, המציגים אחדות דעים עמו בכל הקשור למלחמה נגד הטרור ולמלחמה באפגניסטן, מתנגדים לחבילת התמריצים הזאת. זו, הם טוענים, לא תעודד את הכלכלה, אלא תכניס כסף לקופתם של התאגידים. "הרפובליקאים תומכים באלה שיש להם", אמר הסנטור הדמוקרט מארק דייטון ממיניסוטה. "הם רוצים לתת הקלות מס למיליונרים ולמיליארדרים". הדמוקרטים תובעים העברת כספים רבים למובטלים ולחלשים, שיעזרו להם להתמודד עם התקופה הקשה.

אלן גרינספן, נגיד הבנק המרכזי של ארצות הברית, מנסה להרגיע את הרוחות. הוא חוזר ומצהיר כי אמנם בטווח הקצר ניכרת היחלשות בכלכלה האמריקאית, ואולם לטווח ארוך הצמיחה הכלכלית נראית חיובית. לטענתו, לאחר שתתאושש הכלכלה האמריקאית מההשלכות של הפיגוע במגדלי התאומים הצמיחה תשוב ותגדל.

גרינספאן אינו מסתפק בהצהרות. בשבוע שעבר, בפעם העשירית השנה, הוא הוריד את הריבית בחצי אחוז, בניסיון לעורר את הכלכלה האמריקאית. בתחילת השנה היתה הריבית 6.5%, כיום היא 2% - הנמוכה ביותר זה 40 שנה.

כלכלנים תוהים אם הפחתת ריביות היא באמת התרופה הנכונה לכלכלה האמריקאית. אמנם היא מקלה על תאגידים (וגם על אנשים פרטיים) ללוות כסף לרכישת ציוד ולייעול מערך היצור שלהם. ואולם, לדבריהם, הבעיה המרכזית של הכלכלה האמריקאית אינה הצורך בעוד ציוד, אלא ההשקעות הגדולות מדי של תאגידים בטכנולוגיה. במצב הנוכחי, כאשר הביקוש בארצות הברית הולך ופוחת, התאגידים ודאי אינם מחפשים לרכוש עוד ציוד; הם רוצים התייעלות. יש המדגישים כי אינדיקציה טובה על המתרחש היא הירידה בהוצאה של עולם התאגידים האמריקאי על ציוד יצור ותוכנות. ברבעון השלישי של השנה חלה ירידה של 12% לעומת עלייה של 10% בממוצע לשנה בשנות התשעים. נתון זה מלמד על הציפיות הקודרות של מנהלי החברות האמריקאים.

יש כלכלנים המעריכים, כי המיתון הנוכחי יהיה קצר. לטענתם, בסוף הרבעון הראשון של 2002 - או לכל המאוחר בסוף הרבעון השני - יהיה אפשר לראות התחלה של צמיחה. לעומת זאת, העלה "וול סטריט ג'ורנל" את החשש כי מה שקרה לכלכלה היפאנית בעשור האחרון יחזור על עצמו בארצות הברית. בשנות השמונים שיגשגה הכלכלה היפאנית ושוק המניות הלך ותפח. לאחר שבועת שוק המניות התפוצצה, נכנסה הכלכלה היפאנית לסטגנציה, שממנה עדיין לא יצאה. הבנק המרכזי של יפאן, בדומה לגרינספאן, ביצע שורה של קיצוצי ריבית עד לרמה של כמעט אפס, ואולם זה לא שינה הרבה. רמת הצמיחה הממוצעת ביפאן בשנות התשעים היתה 1.1% לשנה.

פול אוניל, שר האוצר האמריקאי, אינו רואה מקום להשוואה בין הכלכלה האמריקאית לזו היפאנית. הכלכלה האמריקאית, הוא אומר, פתוחה באופיה ואילו היפאנית סגורה, מה גם שארצות הברית למדה מהניסיון ומהשגיאות היפאניות.

כך או כך, כלכלנים ואנליסטים צופים כי השנה יהיו הפחתות ריבית נוספות, בין 0.5% ל-1%. עם זאת, הם תוהים מה יוכל עוד הנגיד לעשות בשנה הבאה, כשלא יישאר לו עוד הרבה ממה לקצץ.

הממשל האמריקאי מודאג ביותר גם ממצב האבטלה בארצות הברית. הצמיחה הכלכלית של העשור האחרון יצרה מיליוני מקומות עבודה, ורק לפני כשנה היה שיעור האבטלה 3.9%. ואולם לפני כעשרה ימים התברר, כי שיעור האבטלה גדל באוקטובר 2001 והגיע לרמה של 5.4%. כ-900 אלף בני אדם פוטרו מאז מארס 2001, מועד תחילת הגלי