אני ניגש למבחן הזה משוחד: יש לי חיבה חזקה למכוניות קטנות. כנראה שמדובר בפגם גנטי, כי רק בודדים חושבים כמוני בישראל. אצלנו מכונית קטנה היא כלי רכב בזוי למעוטי יכולת. אצלנו מכונית קטנה היא טרף קל לחיות הכביש-שטח. צאו לכבישים במכונית קטנה ותיווכחו מיד: זכות קדימה נהפכת למושג נדיף וכך אפילו זכות הקיום. אני כבר לא מדבר על חופש התנועה.
אבל מה לעשות, יש לי חיבה חזקה למכוניות קטנות. בעיניים שלי מכוניות קטנות הן חכמות, יעילות ומקסימות יותר. תגידו, מה החוכמה לבנות טנק כמו פולקסווגן טוארג, לשתול בו מנוע דיזל V10 ואז לשחרר אותו לכבישים שירמוס את כולם?
יונדאי i10 היא אחת המכוניות הקטנות והזולות בישראל. האורך מפגוש לפגוש הוא 356 ס"מ והמחיר 92 אלף שקל. למעשה, רק פיאט פנדה קטנה וזולה ממנה - 354 ס"מ, 89 אלף שקל.
i10 שייכת לפלח שוק שנקרא "מיני". הפלח הזה מצליח פלאים ביפאן וזוכה שם בהטבות מס וחנייה, אבל בישראל מראים לו את האגזוז. שימו לב לטבלת המכירות: פיאט פנדה מדשדשת. רנו טווינגו, מכונית מיני ייחודית, נכשלה והיבוא שלה הופסק. סמארט פור2 נכשלה וסולקה מכאן. את פז'ו 107, סיטרואן C1 וטויוטה אייגו אפילו לא חושבים לנסות לשווק כאן. פלח השוק שדווקא מצליח בישראל נקרא "סופר מיני", כלומר מיני מוגדל, כלומר יונדאי גטס, סוזוקי סוויפט, מאזדה2, רנו קליאו וכו'. ומה לגבי דייהטסו סיריון? המכונית הזאת, שמובילה כיום את טבלת המכירות, נופלת בין הפלחים - בין מיני לסופר מיני. בסיס הגלגלים של סיריון הוא 243 ס"מ, 5 ס"מ יותר מיונדאי i10, ו-2.5 ס"מ פחות מיונדאי גטס.
אז איך משווקים מכונית מיני בארץ המקסי? דרך אחת היא להפוך את הקוטן ליתרון. דרך שנייה היא לטשטש את הקוטן. יבואן יונדאי בחר בדרך השנייה. הוא משווק את i10 על תקן של סיריון ואולי אפילו על תקן של גטס. יתכן שאין לו ברירה: גטס היא מכונית מזדקנת שלמעשה כבר הוחלפה רשמית על ידי יונדאי i20. אלא שהתמחור שמקבל היבואן על i20 כל כך גבוה ששיווק הדגם הזה בישראל אינו מציאותי בינתיים. אף אחד לא יקנה i20 במחיר שמתקרב לזה של i30.
תשכחו מעגלת התינוקות
מספיק עם הדיבורים. אנחנו מניעים ויוצאים לכביש. לא יוצאים לכביש, פורצים לכביש. i10 מצוידת בתגובת דוושה בומבסטית. כאילו מתחת למכסה הקדמי מסתתר V6 שמנמן. וזה בדיוק חלק מאותו סיפור: גם מהנדסי יונדאי רוצים שתרגישו שהמכונית הזאת יותר גדולה ויותר חזקה ממה שהיא באמת. ומה היא באמת? בהקשר של המנוע אפשר לקבוע שלא מדובר במטוס, אלא שמטוס - בתנועה עירונית-פרברית - הוא עניין מיותר. i10 זריזה בעיר, תיבת ההילוכים האוטומטית עושה את העבודה כמו שצריך ובמהלך גיחות בינעירוניות אין בעיה לשייט ב-120 קמ"ש.
האשליה של רכב גדול הושגה גם בתכנון הפנימי של המכונית. הפעם הטריק הוא להרחיק את התקרה מעלה-מעלה. i10 מתנשאת לגובה של 154 ס"מ, 5 ס"מ יותר מיונדאי גטס. התוספת הזאת לא שימושית ואין סיכוי שאיש יגרד את הפדחת בתקרה. המטרה היא להשיג תחושה של חלל וגודל. זה עובד וכמעט מצליח לטשטש את העובדה שמרווח הברכיים ליושבים מאחור הוא קטן. וכן, גם תא המטען קטן. עגלת תינוקות לא תיכנס לשם וגם לא אופניים מתקפלים.
אפרופו תא מטען, הדלת שלו נפתחת באלימות. בלי צחוק. אתם לוחצים על כפתור הפתיחה והדלת מזנקת לפרצוף שלכם, כמעט כמו הזינוק של המכונית ביציאה מרמזור. מה הם רצו להשיג בזה? אולי הנהג יחטוף מכה בראש, יראה קצת כוכבים ויחשוב שתא המטען גדול יותר ממה שהוא במציאות? אולי. לדעתי, זה מקרה של גימור לא איכותי דיו. גם סביבת הנהג מעניקה תחושה זולה: הפלסטיקים קשיחים ולא נעימים. האם זה קשור לעובדה ש-i10 מיוצרת בהודו? לא בטוח. חבל ש-i10 לא זולה יותר. אולי שיטת הקבוצות אשמה בכך שעודדה את היבואן להדביק את המחיר שלה לקצה העליון של קבוצת שווי שימוש 1 - 92 אלף שקל.
לזכותה של המכונית ולזכותו של היבואן נציין ש-i10 מצוידת בבקרת יציבות אלקטרונית שהיא - סליחה אם אני חוזר על עצמי - אביזר הבטיחות החשוב ביותר מאז המצאת חגורות הבטיחות. ליונדאי הקטנה יש גם ארבע כריות אוויר והיא קיבלה ציון של ארבעה כוכבים במבחן הריסוק האירופי - כמו סיריון וגטס - וכוכב אחד יותר מפנדה.
מכונית ללא דיאטה
המותג יונדאי נהנה מתדמית של רכב אמין ונתפש בציבור כמותג כמעט יפאני. מצד שני נהוג לומר שהמכוניות של יונדאי "שותות הרבה דלק". הטענה הזו עלתה בגלל הדור הראשון של יונדאי גטס, שבאמת היה שתיין, ובגלל טוסון 6V 2.7 ליטרים, שדורש מכלית נפט צמודה לכל טיול בנגב. אבל i30 - היונדאי המוצלחת ביותר בישראל - אינה בזבזנית יותר מאף מתחרה, למעט הקורולה הרובוטית.
ומה לגבי i10? נסיעת המבחן לא היתה רגועה והתוצאה שנרשמה בתחנת הדלק היא סבירה: 11.5 ק"מ לליטר. אני מעריך שבנהיגה מתונה יותר יהיה אפשר לסחוט 13-14 ק"מ לליטר. צריך לזכור שמנוע קטן לא מבטיח חיסכון בדלק כי לפעמים הנהג, שרוצה לשמור על קצב תנועה מהיר, צריך דווקא להתאכזר לדוושת הדלק. וצריך גם לזכור שמשקל המכונית הוא גורם משמעותי. i10 היא לא מכונית דיאט: 1,030 ק"ג לעומת 955 ק"ג לסיריון.
עוד רשמים מנהיגת המבחן: נוחות הנסיעה ב-i10 סבירה אבל אל תצפו למגהצת כבישים מלכותית. בידוד רעשי הכביש סביר בהחלט והמנוע לא רועש באופן מוגזם.
לא תמלא את מקומה של הגטס
1,000 יונדאי i10 כבר נמצאות על אונייה בדרך אלינו מהודו. חלק ניכר מהן מיועדות לחברות השכרה. חלק אחר לקהל פרטי. היבואן מתכוונן ללקוחות צעירים או מבוגרים. בחברות ליסינג לא תככב i10 ולו מפני שפלח השוק הזה של מכוניות מיני כמעט לא נוכח כמעט בתחום הרכב הצמוד. בהקשר הזה אין סכנה ש-i10 תיכנס לנעליים של גטס וזה דווקא חבל. יונדאי i10 היא מכונית חמודה ובכלל היה נחמד אם בכבישים העייפים שלנו היו מתרוצצות קצת יותר מכוניות קטנות.
ציון ירוק: טוב מאוד
פליטת CO2: 139 גרם לק"מ
ציון ירוק: 154.3 נקודות
4,000 שקל זיכוי ממס
סוף-סוף מתארחת בתת המדור מכונית שיכולה לזכות בפרס ולא בקנס מיסוי. ממדים, משקל קל ומנוע קטן ויעיל מאפשרים ליונדאי i10 לרשום נתוני פליטה נמוכים, לקבל ציון ירוק נמוך, ועם החלת המיסוי הירוק בהמשך השנה היא תקבל הטבת מיסוי של 4,000 שקל. נותר רק לקוות שהיבואן יעביר את ההנחה במלואה לקונים, ויוזיל את מחירה של המכונית גם לקוחות פרטיים.
דניאל שמיל
יונדאי i10: מה הסיכוי שהיא תצליח בישראל?
יואב קווה
29.1.2009 / 13:19