"צדקתי שנתיים, אבל חייבים להיות צנועים אתה טוב רק עד הניצחון האחרון שלך", כך אומר בדאבוס הכלכלן נוריאל רוביני, בראיון ל-TheMarker. "אני לא יכול להיות שמח על ההצלחה שלי".
ועדית דאבוס השנה היא לא אירוע שמח: הפסימיות שולטת, התחזיות קודרות, ומנכ"לים מדווחים על חוסר ודאות ואפילו, קשה להאמין, פחד. אבל אם יש כוכב עליון בוועידה הזו, הרי שזהו הכלכלן נוריאל רוביני, שפשוט חזה טוב יותר מכולם את המשבר ואת עצמתו.
רוביני, יהודי ממוצא איראני החי בניו יורק ודובר עברית לא רע, נראה שונה מרוב עמיתיו הכלכלנים. הוא לבוש ברישול, ללא החליפה והעניבה המקובלים, מדבר מהר מאוד ולמרות שוועידת דאבוס רק החלה נראה עייף ומדווח על תשישות. "עשיתי אולי ששים ראיונות ב-48 שעות", הוא מסביר בפתיחת הראיון ל-TheMarker.
זו עייפות טובה, לא? איך מרגיש הכוכב העליון של דאבוס?
"אני לא מתרגש, אני חייב להישאר צנוע. הרי ידוע שאתה טוב רק עד הניצחון האחרון שלך, או בשפה של אנשי הקולנוע רק עד הסרט הקודם שלך. הייתי עסקי, בדקתי את המציאות ואת הנתונים באופן קפדני ויסודי ובשנתיים האחרונות פגעתי בול".
איך אתה חוגג?
"אמנם צדקתי בתחזיות שלי, אבל אי אפשר להיות שמחים בתקופה הזו, שתהיה כל כך קשה עבור כל כך הרבה אנשים".
כיצד אתה מסביר שלא הזמינו אותך לפאנל הפתיחה היוקרתי? הרי השתתפת בו בשנה שעברה.
"עם הדיוק של התחזיות שלי, שנתיים ברציפות, היית באמת יכול לצפות שהם יזמינו אותי, אבל הם לקחו את סטיבן רואץ' וכנראה החליטו שמספיק להם פסימיסט אחד על הבמה. יש למארגנים את הפוליטיקה שלהם, אני לא יודע איך הם מקבלים את ההחלטות שלהם. אבל בכל הפאנלים החשובים באמת אני משתתף, כמו למשל הפאנל עם נסים טאלב ורוברט שילר שהם אנשים רציניים ויסודיים מבחינה אינטלקטואלית".
אז מזל טוב, ובוא נחזור לכלכלה. בכל הדיונים ובכל השיחות אני שומע תחזיות וחיפוש אחרי אשמים, אבל אני לא שומע פתרונות ברורים.
"זה נכון, אנשים לא יודעים מה לעשות והם פשוט מקווים שיהיה יותר טוב. והאמת היא שמה שלא יעשו לכלכלה, זה ייקח הרבה זמן, זה יהיה מאד יקר ואפילו לא בטוח שזה יעבוד. הכלכלות של ארצות הברית ואירופה הם ב'ברוך נוראי' ("royal mess"), ופשוט אי אפשר לנקות את העסק ב-6 חודשים. זה לוקח שנים ואני לא מבין את כל האופטימיות הזו, מי שטוען שנתחיל לראות התאוששות וצמיחה במחצית השנייה של השנה - אומר שטות מוחלטת".
ובכל זאת אנשים רציניים ומכובדים מדברים על צמיחה ברבעון האחרון של 2009.
"אנשים לא חושבים ברצינות הם אולי מקווים לנסים. זה כמו העם היהודי במדבר. זה לקח זמן, הוא היה צריך ללכת 40 שנה כדי להגיע לארץ המובטחת, ולהם לפחות היה נביא. שים לב: למרות מה שחושבים, נשיא ארה"ב - ברק אובמה - הוא לא נביא ולא משיח. הוא לא יכול לעשות נסים".
אני גם לא שומע על פיתרון. האם יש לך נוסחה לתיקון הכלכלה העולמית?
"צריך לעשות את כל הצעדים הכלכליים ביחד, בעוצמה ועם הרבה מחשבה ונחישות. עד עכשיו עשו כמה דברים, אבל עשו אותם צעד אחר צעד, ולפעמים בהיסוס. קודם הורידו ריבית, אחר-כך נתנו תמריץ פיסקלי ועכשיו מדברים ברצינות על הלאמת בנקים".
ונראה לך שהצעדים יבוצעו?
"אני חושב שהממשל בארה"ב הולך לכיוון הנכון, האנשים שאובמה בחר הם אנשים מתוחכמים, אבל אפילו אם יש לך צוות טוב הדברים לוקחים זמן. אם הדברים ייעשו כמו שצריך אולי נתחיל לראות דברים טובים ב-2011. אם לא המצב יכול להפוך למשבר ארוך מאוד, כמו שהיה ביפאן במשך יותר מעשור".
מה אתה חושב שהשווקים אומרים? מה עולה מנתוני המחירים של איגרות החוב ומהבורסות למניות?
"התשואות של איגרות החוב מראות שהשווקים חושבים שהכלכלה הולכת למיתון ולדיפלציה. הם חוזים האטה רבת שנים אחרת איגרות החוב הממשלתיות לא היו כה יקרות. אין היום שום סימן שמישהו חושש מאינפלציה, למשל".
יש גם כלכלנים ופרשנים שממליצים להיזהר עם התגובות אחרת ייווצר הבסיס לבועה הבאה ולמשבר הבא. מה דעתך?
"אני יודע שיש טענה לפיה הזרמות ההון של הממשלות והנפקת איגרות החוב על ידיהן עלולים לגרום לעליית הריבית הארוכה ולחנוק את יכולת הגיוס של הסקטור העסקי, אבל אני לא מפחד מזה. אי אפשר לעשות פחות מדי במקרה הזה.
"יש שני סוגים של טעויות כלכליות. הראשונה אתה מגזים עם ההתערבות הממשלתית ומקבל בסופו של דבר יותר מדי אינפלציה. השנייה אתה עושה פחות מדי והמשק שלך גולש לדפלציה, שהיא מעגל קסמים שלילי שמאוד קשה לצאת ממנו. הטעות השנייה הרבה יותר מסוכנת, ואילו את הטעות הראשונה לא קשה לתקן בנק מרכזי תמיד יכול לספוג נזילות עודפת. לכן זו הגישה תעשה הכל כדי למנוע את תסריט הקשה יותר. ואני מדגיש שאפילו אם תעשה את הכל, נכון ובזמן אין ביטחון מלא שנצליח למנוע אותו".
רוביני כוכב עליון? "צדקתי שנתיים, אבל חייבים להיות צנועים - אתה טוב רק עד הניצחון האחרון שלך"
איתן אבריאל
29.1.2009 / 17:23