>> קובי מימון הוא בעל השליטה בחברת ישראמקו, המחזיקה 28% בקידוח תמר 1, שבו התגלה לפני שבועיים גז בכמות מסחרית. מימון, מיליארדר ישראלי ומבעלי השליטה בחברות איירפורט-סיטי, נצבא ורבות אחרות, מעורב בסכסוכים משפטיים רבים. בחלקם מזהים התובעים את ההזדמנות להפעיל לחץ.
סכסוך מרתק מתנהל בין מימון לבין איש העסקים שמואל פלאטו-שרון. בימים אלה מתבררת בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד נפטא, החברה האם של ישרמאקו, שהגיש פלאטו-שרון, הבעלים של החברה הזרה הנווד פיננס.
פלאטו-שרון טוען כי באמצע שנות ה-90 סייע לנפטא-קונגו, חברה בת של נפטא, לזכות בזיכיון לקידוח נפט בקונגו, אך החברה לא שילמה לו בעבור שירותיו. פלאטו-שרון טוען באמצעות עורך דינו זאב הולנדר, שמימון גרם לו נזק כספי של 2.5 מיליון דולר, אך הוא תובע 600 אלף דולר מטעמי אגרה. פלאטו-שרון אמר ל-TheMarker לאחר תגלית הגז שיפעל לעיקול רווחיו של מימון מהקידוח תמר 1.
כחלק מתביעה זו, הגיש לפני שנתיים פלאטו-שרון בקשת פירוק נגד חברת נפטא-קונגו. לחברה מונה מפרק זמני, עו"ד זהר גרינברג. ביולי 2007 הגיש גרינברג דו"ח מפורט ובו תיאור ניסיונותיו לאתר סכום של מיליון דולר, שאותו היתה חייבת נפטא-קונגו לחברת רומפור האמריקאית בעבור עבודות קידוח שביצעה, סכום שנקבע בפסק בוררות.
תביעתה של חברת רומפור בעניין זה נגד נפטא עדיין מתבררת בימים אלה בישראל. על-פי הדו"ח, סמוך לפניית דרישת התשלום מרומפור פנה חיים צוף, איש סודו של מימון ושותף ברבים מעסקיו, והודיע לו כי הוא מפנה לנפטא-ישראל את מרסל בקר מהולנד, שירכוש את כל מניות חברת נפטא-קונגו וייהפך לבעל מניות יחיד בה.
זמן קצר לאחר מכן, הועברו סכומים של 521 אלף דולר מחברות ישראמקו וכן מהחברה הלאומית לנפט, (שתי חברות בקבוצת נפטא, ש.ש), בסך כולל של 1.042 מיליון דולר, בדיוק סכום החוב לרומפור. הסכום הועבר לחשבון החברה בשווייץ. באותו היום חתמו בקר ונפטא-ישראל על חוזה מכירת כל מניות נפטא-קונגו לבקר. כשבועיים לאחר מכן, לפי הדו"ח, העביר בקר מיליון דולר מחשבון החברה לחשבון בנק של חברה בשם ורסיי סרוויסז, לצורך רכישת מניות של חברת ספנות הרשומה באיי הבתולה.
ראיות לכאורה להעברת כספים במרמה
כחלק מהתביעה של רומפור, נשאל בקר על עסקת הספנות, אך לא הצליח לנקוב בסיבה כלכלית אחת לרכישת המניות, למרות שהוא רשום כמנהל היחיד של החברה. גרינברג כתב בדו"ח: "כמסקנת ביניים, נראה למפרק הזמני כי קיימות ראיות לכאורה להעברה במרמה של לפחות מיליון דולר". לדבריו, "קיים חשש שמדובר בקשר להונאת נושי החברה ורשויות מס הכנסה בישראל, בטכניקה שייתכן ששימשה גם במקרים אחרים".
בדו"ח המשך שכתב בנובמבר, ציין גרינברג שהאפשרות הסבירה ביותר היא שהסכום הועבר לכיסם של קובי מימון ושל שותפו חיים צוף. מספר שבועות לאחר מכן, בוטלה בקשת הפירוק של חברת נפטא-קונגו, וכיום החברה עדיין קיימת מבחינה משפטית.
הצדדים הסכימו שיש לפטר את גרינברג מתפקידו, אך הפקידו בידיו 800 אלף דולר בנאמנות, למקרה של תביעות חוב עתידיות.
בתצהירי ההגנה בתביעת פלאטו-שרון, הכחיש מנכ"ל נפטא, יוסי לוי, את הטענות של פלאטו-שרון, וטען כי אין בהן ממש. לוי סירב להתייחס לטענות שעלו בדו"ח. "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי", כתב לוי בתצהיר התגובה, "הדו"ח של המפרק הזמני אינו ראיה קבילה ודינו להיות מוצא מתצהיר פלאטו. פלאטו כמובן עושה בו שימוש להשחיר את פנינו".
בנפטא דחו השבוע מכל ומכל את הטענות שהעלה גרינברג. מנכ"ל נפטא, לוי, אמר בתגובה ל-TheMarker כי "ההסכם היה שרק במקרה של רווח מהקידוח, נשלם לפלאטו-שרון. הקידוח נכשל, לכן טענתו אינה מוצדקת. לא מגיע לו אפילו שקל אחד".
דירקטוריון נצבא ביטל עסקות
חברת דור-אלון שבשליטת דודי ויסמן, החברה האם של דור-גז המחזיקה 4% בקידוח תמר 1, הגישה לאחרונה תביעה לבית משפט השלום בפתח תקוה, בה היא טוענת שמימון עומד מאחורי הפרת חוזה שחתמה עמה נצבא, להקמת תחנת דלק בשכונת מלחה בירושלים - ודורשת פיצויים של 10 מיליון שקל מתוך נזק של 17 מיליון שקל שנגרם לה לטענתה.
באמצעות עו"ד שלמה שפיר טוענת דור-אלון כי מאז שרכש את נצבא ב-2006, מתנער מימון מהסכמים שחתמה נצבא לפני שהחברה עברה לידיו. "על-פי דרך התנהגות זו, התיימרה נצבא לבטל עסקות שנעשו עם גופים שונים קודם לרכישת השליטה, במכלול טענות ובאופן שנהפך כמעט לסמל המסחרי של מר מימון. הדברים היו כה בוטים ומקיפים, עד שנצבא נאלצה לציין זאת בתשקיף מדף שפירסמה במאי", נאמר בתביעה.
בכתב התביעה טוענת דור-אלון כי חתמה עם נצבא על חוזה להקמת שתי תחנות דלק, באזור התעשייה תלפיות בירושלים, וליד חניון אגד בשכונת מלחה בעיר. את הקמת שתי התחנות היתה אמורה לבצע חברת גילת ייזום פרויקטים, אך בסופו של דבר הוקמה רק התחנה בתלפיות.
לטענת דור-אלון, במשך שנה וחצי היא ביצעה את העבודות להקמת התחנה במלחה, בעידודו של מימון, אך במאי 2008 הוא התנער מהחוזה. זאת, בהסתמך על טענה פורמאלית, לפיה דירקטוריון חברות נצבא ומפעלי תחנות (חברה בת של נצבא) לא אישרו את ההסכם. לטענת דור-אלון, מימון והחברות שתחתיו פעלו באופן ציני וחסר תום לב. "דרכם של בני אדם הוגנים והגיונם של דברים הם שאם אכן היה הדירקטוריון - שחי בצלו של מר מימון - סבור כי מבחינה כלכלית הסכם מלחה אינו טוב מספיק, היה זה חוזר אל דור-אלון וגילת ודורש או מציע את שיפור התנאים", נכתב בתביעה.
לטענת דור-אלון, הסיבה האמיתית להפרת ההסכם היא משא ומתן שניהלה נצבא ללא ידיעתה של דור-אלון, עם חברת סונול, כדי שזו תקים ותפעיל את התחנה. טענה זו מובילה גם לחילופי האשמות בין שתי חברות הדלק המתחרות. לטענת דור-אלון, סונול היתה מודעת להסכם הקיים בין נצבא לדור-אלון לפני שחברה לנצבא. "סונול ידעה גם ידעה זה זמן רב על קיום ההסכמים - הן בעניין תלפיות והן בעניין מלחה - ועל הצעדים הרבים שנקטו דור-אלון וגילת לשם הוצאת ההסכמים אל הפועל. מיותר להזכיר שלפני כחצי שנה נפתחה לשירות הציבור ממש ?מול עיניה' של סונול, (הכוונה לתחנת דלק של סונול, ש.ש) תחנת הדלק של דור-אלון בתלפיות".
חברת נצבא מסרה בתגובה: "מחובתו של דירקטוריון נצבא לדאוג לענייני החברה, לתועלת ציבור המשקיעים. בעקבות רכישת השליטה בנצבא על ידי איירפורט-סיטי והחלפת הדירקטוריון, ראה דירקטוריון נצבא חובה לבדוק עסקות שנעשו ואם הסתבר כי אלו לא נעשו כדין, לפעול לביטולן. המשא ומתן עם דור-אלון לא נוהל על ידי מר יעקב מימון, המכהן כיו"ר דירקטוריון החברה ואינו בעל השליטה בה, אלא על ידי צוות שמינתה הנהלת החברה. בחוזה עם דור-אלון, כמו ביתר הסכמי ההתקשרות של נצבא, צוין במפורש כי החוזה כפוף לאישור הדירקטוריון. דור-אלון היתה מודעת היטב לתנאי זה. דור-אלון הגישה תביעה לאכיפה ולצו מניעה זמני, ובית המשפט דחה את תביעתה וחייבה בהוצאות, וקבע כי הדירקטוריון מילא את חובתו וכי באי-אישור העסקה אין כל חוסר תום לב. נצבא לא ניהלה משא ומתן עם סונול מאחורי גבה של דור-אלון. נאמר לדור-אלון שהדירקטוריון לא אישר את העסקה וכי היא מוזמנת לשפר הצעתה. העסקה עם סונול אושרה לאחר שדור-אלון לא נאותה לשפר הצעתה, והעדיפה כנראה להגיש תביעת סרק".
מחברת סונול נמסר כי תגיב לטענות בבית המשפט.
כולם רוצים נתח בקידוח תמר -והתביעות נגד קובי מימון מתלהטות
מאת שוקי שדה
1.2.2009 / 6:50