עוגן גדול לנמל קטן

>> נמל אילת, "השער הדרומי של ישראל", הוא הקטן שבנמלי הים של המדינה. לא סתם קטן, אלא זעיר.

נתח השוק שלו, במונחים של מעבר המטען, הוא 6.4% מסך הפעילות של שלושת הנמלים - וזה כולל את כלי הרכב מיפאן ומקוריאה המשונעים דרכו. יש לא מעט ימים בשנה שבהם אף אוניה אינה עוגנת בו.



חברת צים הפסיקה לפני כשנתיים את הקו ממזרח אפריקה לאילת בגלל חוסר כדאיות כלכלית, אך בלחצם של העובדים וההסתדרות, שהסתייעו בגורמים פוליטיים, הסכימה לבסוף לחדש את הקו. למרות זאת, נמל אילת משנע בשנה שלמה בקושי את כמות המכולות שמשנעים נמלי חיפה ואשדוד בשבוע אחד. הרציפים המיותמים הם משטח אידיאלי לקיומם של פסטיבלי מוסיקה - ואכן, עיריית אילת מתכננת לקיים במקום אירועי תרבות על בסיס קבוע.



אבל כשמעיפים מבט בתלושי השכר של כמה מהבכירים בנמל אילת, כפי שהם משתקפים בדו"ח השנתי של הממונה על השכר במשרד האוצר, שפורסם בשבוע שעבר, אפשר לקבל את הרושם שמדובר בחברה עתירת פעילות, ובעיקר עתירת ממון.



לפי הדו"ח, ראש מחלקת ים בנמל, רב-חובל גיא לירון, קיבל ב-2007 שכר חודשי של 64,887 שקל (ברוטו) - 4,700 שקל יותר מבשנה הקודמת. ראש מחלקת מתקן התפזורת קיבל 63,971 שקל בחודש - תוספת של 15 אלף שקל לעומת שכרו ב-2006.



בסך הכל משתכרים 24 בעלי משרות בנמל אילת - כחמישית מסך המועסקים בו - יותר מ-30 אלף שקל בחודש. שמונה מהם משתכרים יותר מ-40 אלף שקל בחודש. הממונה מציין בדו"ח נפרד שהכין כי לפחות שכרם של ראש מחלקת הים ושל ראש מחלקת מתקן התפזורת נחשב חריג. המשמעות היא שהשניים יידרשו בעתיד להחזיר חלק משכרם לקופת המדינה, בהתאם לחוק יסודות התקציב.



השאלה אם נמל אילת חיוני באמת למשק הישראלי עולה לעתים קרובות. חסרונו העיקרי של הנמל הוא בריחוקו ממרכזי הפעילות המסחרית של המדינה. חיבורו של הנמל למרכז דורש השקעה כספית גדולה. תשתית הנמל מוגבלת, בעוד שתעלת סואץ היא חלופה ריאלית, מכיוון שהעלויות וזמני ההובלה בה עדיפים על אלה של נמל אילת.



הנמל גם בולם את אפשרות הבנייה בדרום אילת. נמל עקבה, שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, הוא בגדר איום, אך נושא בחובו גם הזדמנות: אוניות שפוקדות אותו יכולות לעגון גם בנמל אילת ולשנע דרכו.



לעומת המסתייגים מעצם נחיצותו של נמל, יש הרואים בקיומו של נמל פעיל באילת חשיבות אסטרטגית, דבר שישראל אינה יכול להרשות לעצמה לוותר עליו. ועדה בראשות פרופ' יהודה חיות קבעה בשנה שעברה כי השיקול הלאומי חייב לגבור במקרה זה על השיקול הכלכלי קצר הטווח ועל הפיתוי לייעד את הקרקע והחוף שתופס הנמל למטרות בנייה ותיירות.



כך וכך, האי ודאות האופפת את עתידו של הנמל אינה משחררת את המדינה מהצורך לייעל אותו ולא להתיר לחגיגת שכר להתנהל באין מפריע. ולשם כך אין הכרח להמתין עד הפרטתו הצפויה של הנמל, ב-2010.