>> בזמן שעו"ד גדעון פישר מתחיל לדבר על בוררויות בינלאומיות במשרדו שבמגדלי עזריאלי, מקבל לרגע השומע תחושה של חברות בחוג סילון יוקרתי שחבריו הם משפטנים שווייציים נשואי פנים השקועים בכורסאות עור אדומות, בעודם מאזינים לטיעוניהם של עורכי דין במיטב המחלצות, לאורה הרך של שמש חורף פאריסאית בארמון צרפתי בעיצוב רנסנסי.
פישר מייצג בישראל זה כשנה וחצי את ה-ICC - בית משפט בינלאומי לבוררות, שפועל על פי כללים שגובשו בראשונה ב-1923 בפאריס, כמשפט בינלאומי לבוררות של לשכת המסחר הבינלאומית. עד כה התנהלו בחסות המשפט הבינלאומי לבוררות יותר מ-14,500 בוררויות, עם צדדים מ-180 מדינות. ל-ICC ועדות לאומיות ביותר מ-80 מדינות. בראש הוועדה הלאומית בישראל עומד האלוף במיל' אורן שחור, שמונה לפני כשנה גם כחבר ההנהלה העולמית של הארגון. פישר מכהן כנציג ישראל בבית המשפט הבינלאומי בפאריס.
עם כל האינטר-קונטיננטליות הזו, פישר יודע היטב שהגיע הזמן ללכלך את הידיים ולהיכנס במלוא המרץ למאבק על שוק הבוררות בישראל. את מה שהוא חושב על מוסדות הבוררות המתחרים, ועל הבוררים הפועלים מטעמם, הוא מעדיף לומר שלא לציטוט.
בחודשים האחרונים נקט פישר שורת צעדים לביסוס מעמדו של ה-ICC בשוק הבוררות. מהלך אחד היה צירופו של בורר-כוכב למשרדו: הנשיא בדימוס אליהו וינוגרד. מהלך שני הוא שכנוע גורמים רבים ככל האפשר לכלול במסגרת החוזים שהם עורכים סעיף המפנה כל סכסוך להכרעה בבוררות בפני ה-ICC. חברת אל על הסכימה לכך. באופן תקדימי, גם רשות שדות התעופה עשתה זאת, דבר שאינו מקובל בקרב רשויות המדינה שנמנעו עד לאחרונה מהסכמה גורפת לבוררות.
שוק הבוררות מתעורר
מאז נובמבר גועש שוק הבוררות בישראל. זאת, עקב קבלת תיקון לחוק הבוררות שהוסיף מסלולי ערעור על החלטת בורר, וחובת הנמקה. הסכסוך בין כלל פיננסים לסוחר המעו"ף אלי ארוך, שנידון בבוררות בפני השופט העליון המנוח יעקב מלץ, מובא תכופות כדוגמה לכשל שהיה גלום בבוררות לפני התיקון לחוק. מאז שנכנס התיקון לתוקף ניכרת זרימה מואצת של משפטנים ושל שופטים בדימוס לעיסוק בבוררות.
גם לשכת עורכי הדין הודיעה בשבועות האחרונים כי תקים מוסד בוררות, והפקידה את עו"ד צבי פירון, ראש משרד מ.פירון שות', על ההקמה המזורזת. המוסד אמור לתת מענה לעומס בבתי המשפט. במקביל, ניכרת פעילות של גורמים אחרים להבלטת יתרונותיהם. בולטת במיוחד פעילות המוסד לבוררות של איגוד לשכות המסחר ושל נשיאו, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב.
פישר מסביר כי יתרונה של הבוררות באמצעות ה-ICC הוא כי "אין מדובר בדין מהותי או בכבלים כלשהם של שפה או של מקום, או במי הם הבורר או הבוררים, אלא רק בכללי התדיינות בסיסית שמטרתם ייעול הפורמט הדיוני, מתוך אמונה בסיסית שצדדים עסקיים לכל מחלוקת רוצים הליך פשוט, יעיל, קצר, אמין ובטוח".
לדבריו, הייחוד של ה-ICC הוא "מנגנון הדוק של פיקוח ובקרה על הבורר". פסק בורר הכפוף לכללי ה-ICC ניתן לצדדים רק לאחר שבית דין בינלאומי, שבו מכהנים נציגים שהם משפטנים בכירים מכל מדינה, אישר בכתב את טיוטת הפסק. בדרך זו נמנעת רשלנות ומובטחת איכות פסק הבורר.
אין חובה שהבורר יהיה משפטן
הבוררויות חסויות. רק על אלה שאחד הצדדים החליט לחשוף בפומבי רשאי פישר לדבר. "לפני כמה חודשים סיימתי בוררות שנמשכה כמה שנים ועסקה במחלוקות שבין הנהלת קק"ל לבין הנהלות ועדי העובדים, בהיקפים של מיליארדי שקלים, הקשורות לתנאים כמו זכויות פנסיה והבטחת עתודות לפרישה מוסכמת. פסק הבוררות שנתתי חסך לקק"ל ולארגוני העובדים מיליוני שקלים בשכר טרחה לעורכי הדין ובדיונים שהיו נמשכים שנים בערכאות".
הוא מוכן לגלות כי הוא מכהן כאחד מהרכב של שלושה בוררים "בין גוף ישראלי לבין גוף אירופי במחלוקת מסחרית על 18 מיליון יורו. ראש ההרכב הוא פרופסור למשפטים ומומחה בינלאומי לבוררויות, והבורר השלישי הוא ראש משרד עורכי דין באיסטנבול". שוב אווירת האינטר-קונטיננטליות מרחפת בחלל החדר. למעשה, הבוררים יכולים להיות ישראלים ואין אף חובה שיהיו משפטנים.
"קהילת הבוררים מגוונת וכוללת שופטים בדימוס, עורכי דין, מהנדסים, רואי חשבון ובעלי מקצועות חופשיים מגוונים. שכר הטרחה משתנה ומגיע לסדרי גודל של 300-500 דולר לשעת עבודה של עו"ד או של שופט בדימוס", אומר פישר.
קצב מהיר הוא אחד היתרונות שבהם מתגאים אנשי ה-ICC. עו"ד רונן סטי, שותף וראש מחלקת בוררויות במשרד פישר, מסביר כי כללי הבוררות של הארגון מכתיבים כי בוררות לא תימשך יותר משישה חודשים. הארכת מועד מחייבת בקשה של הבורר ואישור בית המשפט של ה-ICC, שיינתן רק אם עלה בידי הבורר לשכנע כי הדבר הכרחי.
האם לא הופרטה לחלוטין מערכת ההתדיינויות האזרחית בישראל?
סטי: "רבים פונים לרופא פרטי בעת אירוע בריאותי חמור. התיקון לחוק הבוררות פתח את הדרך להתדיין בפני 'שופט פרטי', בורר. כפי שאין כל מקום לוותר על הרפואה הציבורית, שעליה מתבססת הרפואה המתקדמת בישראל, כך אין לבטל את ערכאות השיפוט בבתי המשפט. קהילת הבוררים המקצועיים בישראל קטנה ביותר.
"העובדה שהחוק אינו קובע מגבלות על מי יהיה בורר אינה פותרת בעיה זו, אלא רק מקשה עליה. בתי המשפט האזרחיים הם ביטוי לשלטון החוק. השופטים בישראל טובים ביותר ברובם. אין כל סיבה ואף לא יכולת להחליף את הערכאות האזרחיות, המטפלות במאות אלפי תובענות בשנה בהליכי בוררות".
"מספר הבוררים בישראל קטן. כל אחד רשאי להיות בורר"
מאת עידו באום
1.2.2009 / 6:50