שלב ההכחשה

1. דיכאון

אם ב-24 השעות הראשונות עוד ניתן היה לחשוב שהמנהלים הבכירים שהגיעו לדאבוס מצהירים על פסימיות בעיקר כדי להפגין סולידריות עם שאר העולם, הרי שעכשיו זה ברור: המנהלים חוששים, פוחדים ומדוכאים. כמה פסיכולוגים השוו את ההתנהגות המנהלים לזו של אנשים שקיבלו הודעה על מחלה סופנית, או של אנשים שנאלצים בין-לילה לעבור טיפול לגמילה מסמים: קודם מגיע שלב ההכחשה, ורק אחריו הקבלה, שמאפשרת להתחיל בטיפול. קנת רוגוף, מהבודדים שחזו את המשבר, קבע שהמנהלים ב"הלם קרב" ושרויים כעת בשלב של ה"קבלה" (ראו ראיון בעמוד 2).



2. הדחקה



אחד הכוכבים של דאבוס 2009 היה דווקא היסטוריון: ניאל פרגוסון, מרצה להיסטוריה כלכלית מהרווארד, שהיה גם הוא מהבודדים שחזו את קריסות הבנקים. הוא המליץ לפני שנה ללקוחות שלו - מתברר שקרנות גידור שוכרות היסטוריונים כיועצים - למכור בחסר את כל מניות בית ההשקעות, כולל מניות גולדמן סאקס.



פרגוסון טוען כי התנהלות מנהלי החברות מוכיחה שהם עדיין בשלב ההדחקה. לדבריו, לאחר שכל המודלים הכלכליים קרסו, ההמלצה הטובה ביותר לצורך קבלת החלטות היא "לתקשר עם המתים" - כלומר ללמוד היסטוריה. אנשים מתנהגים באופן דומה במשברים שונים, ויש הרבה מה ללמוד גם ממעשי אנשים שכבר מזמן אינם בחיים. פרגוסון הציע לייסד בדאבוס את מועדון "שלושת פרשי האפוקליפסה", שיכלול חוץ ממנו גם את רוברט שילר, שהזהיר מבועת מחירי הנדל"ן, ונסים טאלב שהזהיר מקריסת הבנקים. ואולם אחר כך טען שכנראה כבר הודח מהמועדון, מכיוון שלא היתה לו הזמנה להיכנס למסיבה של גוגל.



3. מסיבה (1).



לאחר קריסת הבנקים הגדולים, בניסיון להציג הכאה על חטא, הבטיחו מארגני כנס דאבוס, מנהלי הפורום הכלכלי העולמי, ש"בפעם הבאה" לא יהיו מסיבות ראוותניות - והוסיפו כי המסיבות הן לא באחריותם, אלא יוזמה של החברות עצמן. אז הבטיחו. בדאבוס 2009 היתה עד כה אותה של כמות מסיבות, וקוקטיילים, טעימות יין וארוחות כמו בשנים הקודמות. נכון, כמה בנקים (מהם כאלה שכבר לא קיימים) לא הגיעו, וביומיים הראשונים נראה שהאווירה יותר מאופקת, אבל במחצית השנייה של הכנס הגיעו התקליטנים - ורחבות הריקודים התמלאו בחוגגים.



4. מסיבה (2)



חברת היעוץ מקינזי בלטה במסיבה שאירגנה ביום חמישי - כולל ריקודים סוערים. הערכות הן כי מקינזי, חברת הייעוץ הידועה בעולם, תיהנה מתקופה טובה: בכל החברות בעולם נאלצים עתה המנהלים לקבל החלטות קשות - וזה הזמן לשכור את שירותי היועצים כי לגבות את ההחלטות למקרה שאלה יתבררו כשגיאה. הציניקנים אמרו שלאחר שמקינזי יעצה לכולם איך לגדול עוד ועוד - הם ייעצו כעת לכולם כיצד לקטון, לצמצם ולהתמקד בעיקר.



5. מסיבה (3)



בשנתיים האחרונות, המסיבה המבוקשת, הצפופה והסוערת ביותר בדאבוס היתה, איך לא, זו של גוגל. ענקית האינטרנט היא עדיין אחת החברות הבודדות בעולם שממשיכות להציג תוצאות עסקיות חזקות.



אז מה היה שם? התפריט: סושי. הבר: בחסות דרום אפריקה, כולל קוקטיילים לאומיים שלה. המוזיקה: צמד זמרות שחורות. הסלקציה בכניסה: קפדנית. האורחים, כולם - כלומר כל בעלי המזל שהוזמנו. האח"מים: מייסד גוגל לארי פייג' ואשתו ורבים מהנהלת גוגל, מייסד מייספייס, כריס דה וולף, מייסד יו יוטיוב צ'אד הארלי, נסים טאלב (הברבור השחור), מרטין סורל (WPP), מרק צוקרברג (פייסבוק), נוריאלי רוביני (ד"ר DOOM) ואל גור. ישראלים: דב בהרב (אמדוקס), שי אגסי (בטר פלייס) יוסי ורדי, אבי שכטר (פרינג), עידן עופר, יעקב פרנקל וצוות הדוברים והיועצים של הנשיא שמעון פרס. שורה תחתונה: גם בהיי-טק קשה כיום - אבל בניגוד למה שקורה אצל הבנקאים, ראשי ענף ההיי-טק העולמי לא איבדו תקווה.



6. פרס כוכב עליון



הנשיא פרס אמנם לא היה בין אלה שהזהירו מפני המפולת, אבל גם לאחר התקרית הדיפלומטית הקשה עם ראש ממשלת טורקיה קיבל הנשיא הרבה הזדמנויות רבות לדבר - והוא ניצל אותן. בארוחת השבת המסורתית, במלון שרתון סיהוף המאובטח הציג פרס שוב את גרסת ישראל למלחמה בעזה. פרס גם החמיא לנשיא אובמה ולתקווה שהוא מביא עולם, אבל החליק בלשונו ואמר שהוא (פרס) נשיא ארה"ב ואובמה נשיא ישראל.



נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל שר פרקי חזנות, ויו"ר הפורום הכלכלי קלאוס שוואב נאם. הנוכחים היו רוב היהודים שהגיעו לוועידה, לרבות רון לאודר והנגיד סטנלי פישר.