ערוץ 10 אינו הבעיה האמיתית

>> נתחיל מהסוף: התחייבויות צריך לקיים. כפי שאנשי עסקים שהנפיקו איגרות חוב צריכים לפרוע אותן, כך גם בעלי הערוצים המסחריים שהגישו ספרי מכרז עמוסי הבטחות חייבים לעמוד במחויבויותיהם.

גם הטענה כי תנאי השוק השתנו אינה מספקת פטור. מי שהלך למכרז בהנחה השגויה כי הגאות הכלכלית תימשך לעד צריך לנהל בפעם הבאה את עסקיו ביתר תבונה.



אבל רגע לפני שמתחילים לנסח מכרז חדש לערוץ 10, כדאי לשים לב לכמה בעיות בשוק התקשורת הישראלי. אם לא יימצא להן מענה, ספק אם אזרחי ישראל ושוק היצירה המקומי ייצאו מורווחים מהמכרז - אשר מן הסתם יסתיים, לאור המשבר הכלכלי, עם התחייבויות הפקה נמוכות בהרבה מאלה שממלא כיום ערוץ 10.



לפני שעושים מכרז, כדאי לבדוק מדוע הגוף המבקר את הערוצים המסחריים זקוק לתקציב של כ-60 מיליון שקל ב-2009 - זאת לאחר קיצוץ של 15% "ברוח התקופה". כ-30 מיליון שקל מהתקציב הנאה הזה משמשים להפצת השידורים, אבל שאר הסכום משמש להוצאות שכר (כ-15 מיליון שקל), להפקת שידורים שכלל לא ברור למה הרשות השנייה צריכה להפיק, ול"פרויקטים מיוחדים" - לפעמים שם קוד לדברים שקשה להסביר.



אין עוררין על החשיבות בפיקוח על מי שקיבל זיכיון מהמדינה, אבל כלל לא בטוח שהמנגנון הביורוקרטי המופקד כיום על המשימה משתמש בכספי הזכייניות בתבונה. שאלו את עצמכם אם התנגדות לשידור מערכון על החזרתו של גלעד שליט ב"ארץ נהדרת" עולה בקנה אחד עם שמירה על רגשות הציבור. נראה לי שצנזורה היא מלה מתאימה יותר.



הבזבוז אינו נגמר במועצת הרשות השנייה. למרות ועדות והמלצות, עדיין לא הוקמה בישראל רשות תקשורת שתאגד את הפיקוח על כל הגופים המשדרים. במשרד התקשורת, עם תקציב נמוך לאין שיעור, יושבת מועצת הכבלים והלוויין.



קיצוץ תקציב הרשות השנייה הוא משימה קטנה. הבעיה האמיתית היא ערוץ 1. כ-600 מיליון שקל מכספי הציבור מופנים מדי שנה אל החור השחור שנותר תקוע אי שם בשנות ה-70. במקום שיהיה אי של תרבות מול ערוצים מסחריים שרק הפרסומות מעניינות אותם, הוא אינו מתקרב כיום כלל לרמת התוכניות שאליה מחויבים בחוק הערוצים המסחריים. מה כן יש שם? איגוד עובדים חזק שדואג כי החברים בו ישתו לרוויה מכספי ציבור, ומערכת שהפוליטיזציה פשתה בה.



אם שוב תפרסם הרשות השנייה מכרז שדורש מזכיין של ערוץ מסחרי להיות BBC Prime, במקום שידרשו זאת מהערוץ הממלכתי, אפשר לכנס את הישיבות על הפרות ובקשות להקלות כבר עכשיו. אז למה אפילו חבר כנסת חרוץ כמו גלעד ארדן אינו מחוקק חוקים ומכנס ועדות כדי לטפל בבעיה השואבת 600 מיליון שקל מהציבור, ומתרכז במי שלא לקחו מהציבור שקל? אולי כי קל יותר לעשות כותרות מאשר לטפל בבעיות אמיתיות.



אבל לבעיות אמיתיות יש נטייה שלא להיעלם. כשל השוק יקבל גם את פניו של הזכיין החדש, אם אכן יימצא מי שיתנדב למחוק לעצמו מיליוני דולרים. מי שרוצה להוציא את ערוץ 10 למכרז ולדרוש מבעליו לקיים את ההתחייבויות שנתנו לו, צריך במקביל גם לטפל בפינות האפלות בתקציב המדינה, הפינות שלחברי הכנסת יותר נוח להתעלם מהן, בייחוד כשהם מסדרים את העניבה ורצים לתת ראיון ב"מבט".