המנצח האמיתי בפרשה: "הצל"

>> עם שוך מהומת ארוך-כלל, מתברר שהמנצח האמיתי בפרשה הוא "הצל", דוד שילוח, שנאשם עם אלי ארוך בזיוף מסמכים תוך ניסיון להטות את פסק הבורר.

במאי 2006, חודשים אחדים לאחר מתן פסק הבורר, פנה שילוח למשרד עורכי הדין רם כספי שייצג את כלל, ושטח את גרסתו. בתמורה לתצהיר שמפליל לכאורה את ארוך, קיבל שילוח התחייבות כספית מרשימה בסך 21 מיליון שקל המוחזקים בנאמנות, ושיינתנו לו אם יתבטל פסק הבורר או שהצדדים יגיעו לפשרה. עורך דינו של שילוח, שתפר לו את העסקה החלומית הזו, ישלשל לכיסו 5 מיליון שקל.



שילוח לא יוותר בקלות על הסכום שאמור להגיע לעורך דינו, וצפוי עימות משפטי סביב העניין. מקורבים לכלל הבהירו כי הצהרת שילוח לפיה לא ביצע עבירות פליליות היא סעיף מהותי בהסכם, והכנסתו לכתב האישום עם ארוך מעלה שאלה לגבי זכאותו ל-21 מיליון שקל.



בכלל, שבשליטת נוחי דנקנר, טענו בתחילת ההליך כי יילכו עד הסוף נגד ארוך ויביאו לביטול פסק הבורר. לאחר פתיחת ההליך הפלילי נגד ארוך, ובמיוחד לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, התחושה היתה שאין לכלל סיבה לוותר.



כיום מנסים לטעון בכלל שתמורת אחוזים בודדים מהסכום שפסק הבורר לטובת ארוך - 95 מיליון שקל - הם קנו את הסיכון שבניהול התביעה. האמת שונה מעט. מבטח המשנה של כלל, לוידס, יעביר כ-32 מיליון שקל לכלל פיננסים על התשלום לשילוח, לארוך ולבאי כוחם.



לכלל לא יעזור כל טיעון כלכלי, מתוחכם ככל שיהיה. הפרשה הזו תיזכר בזכות התסריט הכמו-קולנועי שאתמול הגענו לסצינה האחרונה שלו: אדם גדל מידות שגר עם אמו בשכונת יד אליהו בתל אביב, מנצח את התאגיד הגדול שהסתייע בפרקליט הטוב במדינה. וכשזו הסצינה האחרונה, אפשר רק לדמיין מה תהיה התמונה האחרונה בהחלט: ארוך ושילוח יוצאים מבית הסוהר (אם וכאשר יורשעו בהליך הפלילי), וטובעים במיליוני השקלים שהרעיפה עליהם כלל.