העיקר שבפועלים אופטימיים

לראשונה, לאחר עשרות שנים, יסיים בנק הפועלים את שנת 2008 בהפסד. הרבעון הרביעי הסתיים בהפסדים בגובה של רבע מיליארד שקל - המשך לשנה צולעת של מחיקת מיליארדי שקלים ממכשירים פיננסיים מגובי משכנתאות בארה"ב ועלייה בהפרשה לחובות.

2008 מאחורינו וראשי הבנק מגלים אופטימיות לגבי שנת 2009 שרק החלה. יו"ר הדירקטוריון דני דנקנר אמר: "אנו בטוחים ביכולתו של בנק הפועלים לבצע בהצלחה את תוכניות העבודה שאושרו על ידי הדירקטוריון ולהניב גם ב - 2009 תשואה חיובית ממשית על ההון העצמי...".

הביטחון של יו"ר הבנק נראה למסתכל מהצד אופטימי באופן מוגזם. איש אינו יודע, נכון לעכשיו, עד כמה הלווים יעמדו בהתחייבויותיהם. טייקון אחד שיקרוס והבנק יעבור זעזוע מאזני. זאת ועוד, מיתון בעולם ובישראל שמלווה במחנק אשראי אינו תפריט מוכח לסעודה סבירה. להיפך.

הורדות הריבית החדות בעולם ובישראל, מסבירים ראשי הבנק, פגעו ברווחיות. אכן פגעו וההורדות בישראל – שדה העסקים המרכזי של בנק הפועלים, עשויות להמשיך ולפגוע במרווח הריבית ובמאזן הבנק. דני דנקנר וצבי זיו לא מעריכים שבנק ישראל והנגיד סטנלי פישר יתחילו לפתע להעלות את הריבית? במשק המצוי במיתון סביר שפישר ימשיך להוריד ריבית.

בנק הפועלים נפגע כצפוי מירידת ערכם של החזקותיו בניירות ערך ונכסים שונים. מישהו רואה את הבורסה וההחזקות הפיננסיות מזנקים בקרוב? אם יש אופטימי שכזה - ספק אם הוא נמצא בדירקטוריון הבנק. זו הזדמנות לציין שבבנק לאומי, המשופע במכשירי חוב ובהשקעה במניות (חברה לישראל ועוד), צפויה הפרשה גדולה ועימה הפסד כבד. את מנהלי בנק הפועלים זה לא ממש ינחם.

כאמור הנהלת הפועלים אופטימית לגבי 2009. קצת תמוה בהתחשב בצמיחה שלילית, בבחירות הקרובות ובענפים מרכזיים (נדל"ן, היי-טק ועוד), שסובלים משיתוק חלקי וקשה לראותם מתאוששים במהירות. אבל בפועלים מתעלמים מהצרות ומסתכלים על "העתיד הורוד".

בנקאות אקספרס, בנקאות בוטיק, שמרנות בפעילות בחו"ל וכו' וכו'. דווקא בעת הזו צריכים להתפלל בבנק הפועלים לביטול עסקאות של רכישת בנקים בטורקיה וברוסיה (SDM) שהיו מקזזים מההון העצמי וספק אם היו מציגים שקל או רובל בודד במאזן הרווח.

הנה התעורר לו המפקח על הבנקים בבנק ישראל , רוני חזקיהו, ומבקש פירוט על מצבת החובות ובעיקר על לווים בעייתיים במערכת הבנקאית. הפיקוח אינו רוצה להיתפס כגורם שלא נערך כראוי למצב הבנקים. הבעיה טמונה בדו"ח שיקבל לגבי יכולת ההחזר של לווים בבעיה. חלקם מגובים בנכסים משועבדים ללא סיכוי למכירה ואחרים שצריכים לשלם ריבית על האג"ח (או גרוע יותר – לפרוע) שהונפק בשנות הגאות. למי ששכח, הכל מתרחש באווירה של מיתון מעמיק, מפוטרים, שווקים שסובלים ממאניה דפרסיה.

מצעד הבנקים שיפנה לבנק ישראל בבקשה לקבל הקלות על הערכות שווי (דיסקונט המחזיק במניות הבנק הבינלאומי) כדי למנוע פגיעה בהון ילך ויתעצם. מייד במקביל להקלות יחל מצעד מבקשי העלאת עמלות הבנקים. מיותר לציין שמצעד כזה יתקל בזעם ציבורי תקשורתי שלא יוסיף בריאות למערכת הבנקאית.

שכר הבנקאים ימשיך לתפוס כותרות ב -2009. מקהלת המטיפים לחיתוך בשכרם תפצח בשיר. גם אני סבור שזיו, דנקנר וחבריהם מבנקים נוספים חייבים לחתוך בשכר בשיעור ניכר ולא רק 10% סימליים. ברור שקיצוצי שכר לא ישפרו מהותית את מאזן הבנק. אבל כשהרווח עלה השכר וההטבות נגזרו ממנו. כך חייב להיות במצב הפוך.

2009 הולכת להיות קשה לכולנו ולבנקים. צריך להתפלל שתוכנית אובמה להאצת הכלכלה האמריקאית תחלחל לישראל, הקשורה לחבל הטבור הכלכלי האמריקאי. צריך לקוות שההרחבה המוניטארית אחרי הבחירות תמשך ואף תתרחב. כדאי לקוות שבנק ישראל לא יאפשר העלאת עמלות ויבנה בשיתוף האוצר מערך פיננסי שיאפשר לבנקים לצלוח את 2009. אמונה ותקווה הם מוצר נדרש כיום.

ע"ד צחי כהן הוא איש סגל המרכז ללימודים אקדמיים.