דיסקונט מנסה להגדיל את הערך המוסף של עובדיו

בעוד כשבועיים יפרסמו חמשת הבנקים הגדולים את התוצאות העסקיות לרבעון השלישי. להערכת גורמים המסקרים את המערכת, תוצאות הבנקים יצביעו על ירידה ברווחיות, וישקפו - אולי באיחור מסוים - את המיתון וההאטה שמורגשים בשאר ענפי המשק. מעניין במיוחד יהיה לבחון את הדו"חות הכספיים של בנק דיסקונט , שהציג רווח ברבעון השני של 2001, לאחר שלושה רבעונים רצופים שבהם רושמת הפסדים הקבוצה בראשות היו"ר אריה מינטקביץ.

לדיסקונט שלוש בעיות עיקריות וידועות: איכות ירודה של תיק האשראי, שגורמת להפרשות מוגדלות לחובות מסופקים; מבנה הון בעייתי, שהשתפר לאחר שדיסקונט ביצע באחרונה הנפקה של כ-150 מיליון דולר; וכן בעיות בתחום ההון האנושי: שכר, יחסי עבודה וטיב עובדים. הבעיה הרביעית, הפחות מורגשת בחיי היום-יום של הבנק, היא עתיד ההפרטה של הבנק. דיסקונט סובל מהיקפו הגדול של כוח האדם המועסק בבנק בעלות גבוהה. אף שהנהלת הבנק עושה מהלכים נמרצים לפתור את הבעיה - המרחק לשינוי מבני בדיסקונט עדיין רב.

מקורות בכירים המסקרים את שוק ההון אומרים כי נדרש בבנק קיצוץ של 1,350-1,100 עובדים, כדי שיתפקד ביעילות תפעולית נאותה ומקובלת במערכת הבנקאות. עלותו של קיצוץ כזה הוערכה באחרונה ב-675-550 מיליון שקל. מספר העובדים הממוצע על בסיס משרה מלאה, הסתכם בסוף 2000 ב-8,890, לעומת 7,847 ב-99'. העלות הממוצעת למשרת עובד בקבוצה בישראל ובחו"ל הסתכמה ב-258 אלף שקל ב-2000, לעומת 252 אלף שקל ב-99'.

האינדיקטורים של בנק ישראל מציירים תמונה לא מחמיאה לדיסקונט. ההוצאה הממוצעת ליחידת תפוקה בדיסקונט גבוהה בהשוואה לבנקים דומים. יחס זה משמש קירוב לאומדן ההוצאה בגין שקל פעילות, ומחושב כהוצאה התפעולית לשקל ערך מוסף. הוא משקף את ההפסד ברווח לפני מס שרשם הבנק, וכן את עליית ההוצאות התפעוליות בגין תוכניות הפרישה מרצון.

התפוקה לעובד, המוגדרת כערך המוסף למשרה, היא אחד המדדים לאמידת פריון ממוצע של העובדים בבנק. ניתן לבדוק אם התפתחות התפוקה לעובד תואמת את התפתחות העלות למשרה. מנתוני הפיקוח על הבנקים עולה כי בחמשת הבנקים, למעט דיסקונט, לוותה עלייתה של העלות למשרה בעלייה ניכרת של הערך המוסף למשרה. בבנק דיסקונט, לעומת זאת, העלייה של העלות למשרה לוותה בירידה ניכרת של הערך המוסף למשרה.

כמו כן נרשמה ירידה ביחס יעילות ההכנסות, נתון המצביע על יעילותו של הבנק (היחס בדיסקונט הוא 1.07, לעומת 1.6 בפועלים). מנתונים אלה עולה כי דיסקונט אינו מנצל בצורה מושכלת את גורמי הייצור שלו להגדלת רווחיו, בהשוואה לבנקים האחרים.

מקורות לא רשמיים בבנק טוענים כי המדדים הכלליים הם טכניים בעיקרם. עם זאת הם מציינים כי ברור שבדיסקונט צריך להקטין את כוח האדם, לסגור סניפים (12-10 ב-2002), לייעל את תהליכי העבודה, וכן לחסל יחידות מטה מיותרות.

לדבריהם, ניכרת פעילות נמרצת להעלאת טיב עובדי דיסקונט, ובכל מקרה מדובר בתהליך ארוך שאת פירותיו ניתן יהיה לראות רק בטווח הארוך. כך למשל, ההנהלה משקיעה משאבים רבים בהדרכות ובהעלאת מידת המקצועיות של העובדים. כחלק מכך מתכוונת הנהלת הבנק להתמקד השנה בקבוצת המנהלים הבכירים בבנק, מדרג של מנהלי סניפים ומעלה.

ב-2001-2000 הנהיגה ההנהלה בראשות המנכ"ל דוד גרנות תוכניות פרישה מרצון שבהן סיימו את עבודתם אנשים אשר הבנק סימן ושהיו מעוניינים לעזוב. עלותו של מבצע הפרישה ב-2001 היתה 53 מיליון שקל. ב-2000 פרשו מרצון 313 עובדים - 140 מהם בפרישה מוקדמת, וזאת בהשוואה ל-140 עובדים ב-90) '99 בפרישה מוקדמת). עוד מציינים המקורות, כי ב-2001 נקלטו שתי קבוצות של צעירים בוגרי תואר ראשון, האמורים להצטרף לשדרה הניהולית בבנק.

גורם נוסף בהקשר זה הוא ועד עובדי דיסקונט בראשות היו"ר ריקי בכר. מדובר באחד מוועדי העובדים החזקים במערכת הבנקאית, שמוגדר "מיליטנטי" יחסית. גורמי הסיקור מציינים לטובה את השיפור ביחסי העבודה בבנק מאז כניסתו של גיורא עופר לתפקיד המנכ"ל.

ואולם שיפור זה עדיין לא הביא לביצוע השינויים הדרושים. לדברי המקורות, מאז כניסת עופר לתפקיד והסמנכ"ל למשאבי אנוש אלי חוטר (החל לכהן ב-1 באפריל 2001), נוצרו יחסי אמון מחודשים בין הוועד להנהלה - לאחר קרע ממושך בעבר.

ואולם הדרך להתייעלות עוד ארוכה. הזכויות שהיו לוועד בעבר, למשל להטיל וטו על מינויים או לקדם מורשי חתימה, שונו במעט ותחתם נקבעו ב-2000 כללים חדשים, בהם: קביעת מדרג ניהולי הכולל 11 דרגות; קביעת סבב מינויים אחת לשנה; קביעת מסלולי קידום; קביעת מעמד של מורשי חתימה חיצוניים; וכן אפשרות להחתים כ-40 איש בחוזים אישיים. ואולם עד כה לא השתנה כל הסכם קיבוצי החל על עובדיו הקבועים של הבנק.

המקור טוען כי העובדים ייאלצו לבצע ויתורים ללא תמורה גדולה מצדם, מאחר שלהנהלת הבנק אין הרבה "גזרים" לתת להם. עם זאת מנסה ההנהלה לשפר תנאי עבודה דוגמת פנסיה לעובדים.

תיק האשראי מעיב על התוצאות

אחד הנעלמים הגדולים של בנק דיסקונט הוא תיק האשראי הבעייתי שלו. מדובר בתיק בעל איכות ירודה, בעיקר בשל התרחבות אשראי בתחילת שנות ה-90 בתחומי הנדל"ן והמלונאות. גורם זה ימשיך להשפיע בוודאי על הרווחיות (הפסד) של הבנק בשנים הקרובות.

החובות הבעייתיים של הבנק - בעיקר בענף הנדל"ן - ימשיכו להעיב על התוצאות. על פי הערכות של גורמי סיקור מובילים, יכולתה של הנהלת הבנק להקטין את קצב ההפרשה לחובות מסופקים היא מוגבלת מאוד. לטענתם, קצב ההפרשה השנתי לחובות מסופקים לא יפחת מ-700 מיליון שקל לשנה בשלוש השנים הבאות.

מקורות המקורבים לבנק מעידים כי בשנים האחרונות מתבצעת עבודת ניקיון יסודית של תיק האשראי: נסרקים מאות תיקים; מחוזקות מערכות המעקב; ומתבצעת בקרה של תיקי האשראי - במטרה לשפר את האיכות שלו. המשפט שמופיע באופן קבוע בדו"חות בשנים האחרונות מצביע על האשם: "ירושה של ההנהלה הקודמת".

היקף החובות הבעייתיים שאינם נושאים הכנסה הגיעו לכ-2.2 מיליארד שקל נכון לסוף יוני. מדובר בהפסד הכנסות מימוניות בהיקף של כ-150 מיליון