לפני 10 ימים כינס יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שלמה שני, את אנשי האיגודים המקצועיים במגזר הציבורי: אחיות, מהנדסים, אקדמאים במדעי החברה והרוח, פקידים, עובדי מדינה, הנדסאים וטכנאים, מיקרוביולוגים, ביוכימאים ורוקחים שכירים; הוא בישר להם על הפסקת הדיונים עם הממונה על השכר והסכמי עבודה באוצר, יובל רכלבסקי, בעניין הסכם השכר החדש ל-800 אלף עובדי המגזר הציבורי.
"המשא ומתן בינינו נקלע למבוי סתום", אמר שני; הוא הבהיר כי מעתה משנה ההסתדרות את כללי המשחק מול האוצר: היא לא תמשיך להתדיין על תוספת שכר אחידה לכלל חברי האיגודים המקצועיים המועסקים במגזר הציבורי.
שני הוסיף כי בעתיד הקרוב ההסתדרות לא תוסיף להיפגש עם רכלבסקי; כל איגוד ייקח את גורלו בידיו וייצא למאבק נפרד נגד האוצר על השגת תוספת שכר. "נראה את אנשי האוצר מתמודדים עם כל קבוצת עובדים בנפרד", אמר שני.
תוספת השכר האחידה שדרשו שני וראשי האיגודים המקצועיים הסתכמה ב-2.4%. היא מצטרפת לתוספת של 3.6% שהשיגו עובדי המגזר הציבורי בתחילת 2001, המכונה בהסתדרות תוספת מקדמית בלבד. משמעות הפסקת המו"מ עם האוצר לפי החלטת ההסתדרות, היא שכעת ינסה כל איגוד להגיע להישגים מקסימליים עבור חבריו.
לפחות איגוד מקצועי אחד - זה המייצג את עובדי המדינה - החליט כבר לפני כמה שבועות שלא להמתין להודעתו של שני על מאבק נפרד; הוא כבר נמצא בעיצומם של שיבושים חריפים. מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה, עופר עייני, מנהל את המאבק נגד כמה הנהלות של משרדי ממשלה בתיאום מלא עם יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ.
לפי תכנון מוקדם שנעשה בלשכתו של עייני, בכל שבוע נכנסת למעגל העיצומים והשביתות קבוצת עובדים אחרת מתוך הקבוצות הנשלטות על ידי הסתדרות עובדי המדינה.
עובדי משרד העבודה והרווחה מקיימים עיצומים כבר 35 יום. הם מונעים העברת תקציבים בסך 250 מיליון שקל למוסדות שבהם חוסים אנשים הנמנים עם השכבות החלשות ביותר: נכים, קשישים, ילדים אוטיסטים, אנשים עם פיגור, נערות במצוקה, נוער עבריין ונשים מוכות. בחלק מתקופת העיצומים צימצמו המטפלים במעונות למפגרים את נוכחותם במעונות. בלחצו של פרץ הם הקלו במקצת את העיצומים, וכעת הם מאפשרים העברת כספים לחברת המשקם, המעסיקה קשישים ומוגבלים ולמשפחות אומנה המטפלות במסגרתן בילדים בסיכון.
עובדי המכס והמע"מ החלו את עיצומיהם עוד לפני שהעובדים בנמלי הים בחיפה ואשדוד סיימו את השיבושים מצידם; שתי השביתות המקבילות הנחיתו מכה קשה על היצוא והיבוא של מטענים. המוכסים גם גרמו לדוחק באולם הנוסעים הנכנסים בנתב"ג כשהאטו את קצב בדיקת הכבודה של הנוסעים.
לאחר מכן הכריזו עובדי לשכות רישום מקרקעין ("טאבו") במשרד המשפטים כי אינם מקבלים קהל. לא לקבל קהל בלשכות אלה פירושו מניעת האפשרות מאזרחים לקבל מידע על מצבם של נדל"ן ומקרקעין המיועדים למכירה/קנייה: האם הם משועבדים, מעוקלים, או רשומה לגביהם הערת אזהרה.
בעקבותיהם החלו עיצומים של עובדי המשרד הראשי של הביטוח הלאומי בירושלים. 1,050 עובדים אלה, שפתחו בשביתה בשבוע שעבר, מחזיקים ב"שלטר" - לפחות בזה החברתי. העובדים מונעים מזכאים חדשים קבלת קצבה מהביטוח הלאומי. כך, עובד שמלאו 65 שנה ופורש לגמלאות אינו יכול לממש את זכאותו לקבלת קצבת זיקנה מהמוסד. בסוף השבוע שעבר שחלף נאותו העובדים לאפשר את תשלום גמלת הבטחת הכנסה ל-35 אלף זכאים, אך הם מנעו את תשלום דמי האבטלה ל-105 אלף זכאים.
גם אם הנהלות משרדי האוצר והעבודה והרווחה יגיעו לסיכום עם קבוצת עובדים זו או אחרת, שבמסגרתו יסיימו העיצומים של אותם עובדים, הרי שקבוצות עובדים אחרות במגזר הציבורי כבר נערכות להתחיל בשיבושים. האיום המיידי בשביתה הוא מצד ועדי העובדים של סניפי הביטוח הלאומי ברחבי המדינה (שיצטרפו לשביתת עובדי המשרד הראשי), עובדי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ועובדי המינהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים, שקיבלו לשם כך אור ירוק מעייני.
העובדים הנוקטים בעיצומים מחזיקים בעילות מגוונות: עובדי משרד העבודה, למשל, דורשים תוספת כוח אדם, מתנגדים להפרטה העתידית של שניים מהמעונות למפגרים ותובעים תוספות שכר כמו גם שיפור התנאים הנלווים.
עובדי המכס והמע"מ דורשים תגמול מיוחד לעוסקים בבידוק ביטחוני ובמניעת הברחות מטענים; עובדי הביטוח הלאומי במשרד הראשי דורשים העלאת שכר כך שיושווה עם שכרם של עובדי הסניפים, ואילו עובדי לשכות רישום מקרקעין זועמים על כוונת הנהלת משרד המשפטים להעביר לחברה חיצונית את תחום מסירת המידע על נדל"ן. העיצומים במגזר הציבורי ננקטים בפיקוחם השוטר הרע (עייני, המתכנן היכן תונחת המכה הבאה) והשוטר הטוב (פרץ, שתפקידו להורות לעובדים להתחשב בציבור ולהקל את עיצומיהם).
במהלך העיצומים והשביתות, במטרה להרתיע את הוועדים שהם צד בסכסוך, שלף משרד האוצר נשק ישן וחלוד למדי: שבירת שביתה. מנכ"ל האוצר, אוהד מראני, הודיע כי יכניע את עובדי המכס כשישחרר את היצואנים והיבואנים מחובת רישום מטעניהם במכס, דבר שיאפשר פינוי מהיר של הסחורות מהנמלים. רעיון מבריק, רק שמראני אינו מביא בחשבון תגובה אפשרית של עובדי המכס. די בהצבת שני עובדים ליד כל מטען המיועד לשחרור, כדי להביא לשתי תוצאות אפשריות: עימות פיסי בין שליחי האוצר שיפנו את הסחורה לבין העובדים, או השארת הסחורה במחסן.
מראני תיכנן לנטרל את עובדי משרד העבודה והרווחה מהאפשרות לעצור הזרמת תקציבים למעונות למפגרים, לזקנים, לנכים קשה ולנוער בסיכון. הוא הודיע על כוונת האוצר להעביר את התקציבים, בסך 300 מיליון שקל, ישירות למוסדות בלא תיווך העובדים. גם מהלך זה, התברר, אינו מעשי; העובדים מחזיקים, כאוצר בלום, במחשב הראשי של משרד העבודה שדרכו מבוצעים התשלומים.
אין זו הפעם הראשונה ששרים ופקידות האוצר מציעים לשבור שביתה. בסופו של דבר, רק לעתים נדירות היתה הממשלה נחושה לבצע את מהלך ה"שבירה" עד תומו. בשנות ה-80 נשלחו חיילים למגדלי הפיקוח בנתב"ג כדי להחליף את הפקחים השובתים. הצבת החיילים סיכנה את התנועה האווירי
השוטר הטוב והשוטר הרע
הארץ
18.11.2001 / 8:12