השנה שגרמה להפניקס להתייאש מניהול השקעות בביטוחי המנהלים

>> 20% - זו התשואה השלילית הממוצעת שהשיגו חמש חברות הביטוח הגדולות בביטוחי מנהלים בשנת 2008. מדובר בתשואה הנמוכה ב-1% מהתשואה הממוצעת שרשמו קופות הגמל וב-8.5% מהתשואה שהציגו קרנות הפנסיה בשנה שעברה.

בתחילת 2008 ניהלו ביטוחי המנהלים בישראל כ-94 מיליארד שקל. בשל השפעתה של התשואה השלילית - ועל אף שביטוחי המנהלים לא סבלו מפדיונות ונהנו דווקא מהפקדות שוטפות ומגיוסים חדשים - ניהלו הביטוחים בסוף השנה 85 מיליארד שקל בלבד.



את התשואה הגבוהה ביותר ב-2008 בקרן י - הקרן שבה מנוהלים מרבית חסכונות העמיתים בביטוחי מנהלים - הציגה הכשרה ביטוח עם תשואה של 13.84%-. אליהו מדורגת אחריה (15.54%-) ואת המקום השלישי תופסת מגדל (16.37%-). חברות הביטוח הקטנות מנהלות לרוב תיק השקעות סולידי יותר מהגדולות - ב-2008 הדבר שיחק לטובתן (הכשרה, אליהו ואיילון) .



בתחתית הטבלה ניצבות מנורה-מבטחים (23.12%-) והפניקס (26.14%-). במנורה-מבטחים האמינו בהשקעות במדדי היתר. בפניקס בנו תיק אגרסיווי שחשוף לאג"ח בדירוגים נמוכים ולהשקעות בחו"ל.



מגדל - היחידה שמתנשאת מעל האפס



בחינת התשואות בשלוש השנים האחרונות מלמדת כי מגדל היא החברה היחידה שהצליחה להשיג למבוטחיה תשואה חיובית (1.07%). מגדל הגיעה מוכנה טוב ממתחרותיה למשבר ב-2008, בעיקר מכיוון שמנהלת ההשקעות הראשית בחברה, ענת לוין, הזהירה לא אחת מפני הסכנות הטמונות באג"ח הקונצרניות.



אם בוחנים את תמהיל התיק של מגדל מוצאים בו מרכיב גבוה יחסית של השקעה בנדל"ן - נכסים אלה משוערכים פעם בשנה ואינם תנודתיים כמו נכסים סחירים או אג"ח בלתי סחירות המשוערכות על ידי שערי ריבית - ושל השקעה בקרנות פרייווט אקוויטי.



בשלוש השנים האחרונות הכשרה ואיילון השיגו לעמיתיהן את התשואות הנמוכות ביותר. מנורה-מבטחים והפניקס השיגו תשואה נמוכה מ-10%- בשנים אלה. בפוליסות אלה נגבים דמי ניהול קבועים של 0.6% מהצבירה ודמי ניהול משתנים בגובה 15% מהרווחים. אבל כשהתשואות שליליות חברות הביטוח לא יכולות לגבות דמי ניהול . ב-2008 נאמד ה"הפסד" של חברות הביטוח מאי גביית דמי ניהול ביותר מ-2 מיליארד שקל. בביטוחי המנהלים בקרן י' החדשה - פוליסות המשווקות מאז 2004 - העמית יכול לבחור מסלולי השקעה שונים; ב-2008 פרחו המסלולים הסולידיים. חרף השפעתה של התשואה השלילית, היקף הכספים המנוהלים בפוליסות אלה גדל ב-2 מיליארד שקל בשנה החולפת.



אם נבדוק את התשואה במסלולים הכלליים של חברות המנהלות יותר מ-100 מיליון שקל, נגלה כי אליהו מובילה את הטבלה עם תשואה של 13.43%-. אחריה מגדל (14.42%-) ושלישית מדורגת איילון (16.81%-).



גם במקרה זה מגדל היא היחידה שייצרה תשואה חיובית ב2006-2008 - 4.22%. וגם כאן מדורגות בתחתית הטבלה מנורה-מבטחים (23.46%-) והפניקס (24.28%-).



מנגנון דמי הניהול שונה במקרה זה מבפוליסות המשתתפות ברווחים - הן משלבות דמי ניהול מצבירה ודמי ניהול מפרמיה, שמשתנים לאורך חיי הפוליסה. ככל שהפוליסה ותיקה יותר עולים דמי ניהול מהצבירה ויורדים מהפרמיה (ההפקדות השוטפות). אם נתרגם 1% דמי ניהול מפרמיה ל-0.1% דמי ניהול מהצבירה, נגלה כי מרבית החברות - בהן הפניקס, מנורה מבטחים, אליהו ואיילון - גובות דמי ניהול של 1.9%-2% מהצבירה (המקסימום האפשרי). מגדל גובה 1.73% מהצבירה, כלל 1.65% והראל מציעה את דמי הניהול הנמוכים ביותר בפוליסות אלו - 1.56% מהצבירה.



2008 - חברות הביטוח נערכות לרפורמת הניוד



2008 היתה שנה סוערת בעבור חברות הביטוח ופוליסות ביטוחי המנהלים - גם בלא קשר למשבר הפיננסי. 1 בינואר 2009 היה תאריך היסטורי בעולם ביטוחי המנהלים. החל בתאריך זה ניתן, לראשונה, לנייד פוליסות ביטוחי מנהלים, ולהעבירן למוצרי חיסכון אחרים.



את היערכות השוק לרפורמת הניוד ניתן היה לראות ב-2008. כ-35 מיליארד שקל מהפוליסות המשתתפות ברווחים הם פוליסות מסולקות - כלומר פוליסות שלא מפרישים להן כספים מדי חודש, והכיסויים הביטוחיים שלהן כבר לא קיימים. לקראת אמצע 2008 החלו סוכני הביטוח לנסות לנייד פוליסות אלה בין החברות. מטרתם היתה לקבל עוד עמלה בעבור שימור הכספים - מה שהגביר את הכוח של הסוכנים ושל הצרכנים בביטוחי המנהלים.



שם המשחק בשנים הבאות יהיה מודעות הצרכן והתמקחותו עם חברת הביטוח, שמצדה תנסה לשמר את התיק המשתתף ברווחים, מכיוון שכששוק ההון עולה - תיק זה רווחי ביותר. באופן אירוני הניוד החל דווקא בתקופת שפל, כאשר חברות הביטוח גובות בפוליסות המשתתפות ברווחים דמי ניהול קבועים בלבד בשיעור 0.6% מהצבירה, ואלה גם דמי הניהול שהן צפויות לגבות בשנתיים הקרובות. משמעות הדבר: פוליסות ביטוחי המנהלים המשתתפות ברווחים נהפכו לזולות בשוק.



עוד נפתח השנה הדיון בנוגע למקדמי תוחלת החיים המובטחים בפוליסות. בכמה מהפוליסות, שבהן העמיתים מקבלים את חסכונותיהם כקצבה, נהגו חברות הביטוח להבטיח את רכיב תוחלת החיים במקדם ההמרה לקצבה בעת הפרישה - ולכן מוצר זה זכה ליתרון. דוגמה: בקרן פנסיה, שבה רכיב זה אינו מובטח, ועם התארכות תוחלת החיים מקדם ההמרה מורע - והקצבה של העמית קטנה. אבל דבר זה היה אפשרי לפני תיקון 3, כשמרבית הפוליסות שנמכרו היו פוליסות הוניות (גם הפוליסות הקצבתיות נותבו על ידי חברות הביטוח למוצרים אחרים או שהוצע לעמית בעת הפרישה סכום חד פעמי - כך שהיה קל להתחמק ממרכיב המקדם המובטח).



בתחילת 2008 התקבל בחקיקה תיקון 3 שהפך את הפוליסות לקצבתיות. החל במועד זה חייבות חברות הביטוח לתת את המקדם המובטח לכל העמיתים - מה שמגדיל את ההתחייבות שחברות הביטוח לוקחת על עצמן - וההערכה בשוק היא שמקדמי תוחלת החיים המובטחים יורעו עם השנים.



2009 - הבנקים נכנסים לביטוחי המנהלים



ומה צפוי לנו ב-2009? דריכות לקראת כניסת הבנקים לייעוץ פנסיוני גם במוצרי ביטוח. כיום מעניקים הבנקים ייעוץ פנסיוני רק בגמל ובפנסיה, ולא ברור כיצד יתייחסו לפוליסות ביטוחי המנהלים היקרות ששיווקו חברות הביטוח ללקוחות. הנחת העבודה בשוק הביטוח היא שהבנקים לא ימהרו לנייד פוליסות למוצרים תחליפיים ולפרק את תיקי הביטוח של החברות.



כבר בתחילת 2009 ראינו את הפניקס, ש-2008 היתה קשה במיוחד בעבורה, מודיעה על פרישה מניהול השקעות אקטיווי ומעבר לניהול השקעות במוצרי החיסכון ארוך הטווח, בעיקר בביטוחי המנהלים, במוצרים עוקבי מדדים - מכיוון שאינה מאמינה ביכולתם של המוסדיים להכות את השוק.