מהלך בריוני וחצוף של כנופיית עובדים

>> קו הגבול שבין צעדי מחאה לגיטימיים ולגיטימיים פחות לבין אנרכיה מוחלטת נחצה אתמול בראשונה מזה תקופה ארוכה. היה זה מהלך בריוני, בוטה וחצוף של כנופיית עובדים ששמה לנגד עיניה את טובתה האישית - תהיה אשר תהיה - גם במחיר פגיעה בכ-150 אלף נוסעים, ביום חמישי העמוס בחיילים ובסטודנטים. בלא התראה מוקדמת, בלא נימוק ובחוסר אכפתיות מופגן כלפי החוק והאזרחים השומרים אותו.

ואולם, מאפייני התנהגות אלה לא פשו בקרב חלק מעובדי הרכבת בן ליל - אלה היו חבויים עד כה מתחת לפני הקרקע, ונשמרו שם כל עוד ה"סדר" נותר על כנו בלא מפריע. הסדר הופר לפני כחודש והוביל לאובדן מוליכי הדרך הכמעט מיתולוגיים של ועד העובדים הכוחני ברכבת, עם מעצר ראשי הוועד בחשד לעבירות שחיתות.



מעצר זה הביא בשבועות האחרונים לתבשיל מבעבע שנרקח מתחושות נקם לצד חוסר אונים, הפגנת תמיכה מצד "נאמני החצר" לצד מאבקי ירושה, ובעיקר להפניית אצבע מאשימה: כלפי המנכ"ל שנחשד בשיתוף פעולה עם המשטרה וכלפי ההסתדרות שנתפשת כמי שהעניקה לאורך השנים לראשי הוועד גיבוי מלא (על אף שידעה על קופת השרצים בחברה) וכעת זוממת להחליש את מעמדם ואת מעמד יורשיהם.



מנכ"ל רכבת ישראל, חקי הראל, ספג אתמול מכה קשה בתדמית השקטה והבטוחה שביקש לצייר לחברת הרכבת החדשה תחת הנהגתו. יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הובך בפומבי בקריאת תגר על מעמדו. השניים יצטרכו בימים הקרובים להרהר, איש איש לעצמו, כיצד לשקם את תדמיתם הציבורית, ובעיקר כיצד להתמודד עם חבורת פורקי עול העושים דין לעצמם, אך מחזיקים בידיהם ספקית שירות חיוני שתפעולה התקין נושא בהשלכות ישירות על חיי נוסעים רבים.



מעבר לכל אלה, צרמה אתמול במיוחד שתיקת קברניטי המשק ושל אלה המתיימרים להנהיגו. היכן היה שר התחבורה שאול מופז? מדוע לא נשמע קולו של שר האוצר רוני בר-און? כיצד לא פצה ולו פוליטיקאי אחד את פיו נוכח עשרות אלפי האזרחים שנרמסו אתמול בתחנות האוטובוסים? ברגע האמת שוב הוכח כי את הלגיטימציה הגדולה ביותר למעשיהם, מקבלים הנמוכים שבוועדי העובדים דווקא מן הצמרת השלטונית.