סגן יו"ר AIG, יעקב פרנקל: "אין לי אחריות אישית לקריסת החברה"

פרופ' יעקב פרנקל, סגן יו"ר חברת הביטוח האמריקאית AIG ולשעבר נגיד בנק ישראל, נדרש לענות על שאלות נוקבות לגבי אחריותו האישית לקריסת AIG - לשעבר חברת הביטוח הגדולה בעולם - אשר אילץ את החברה לקבל סיוע מהממשל בארה"ב כדי להימנע מפשיטת רגל. זאת, במסגרת דיון שערך ערוץ BBC בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס.



מנחה ה-BBC: "יעקב פרנקל, בתפקידך כסגן יו"ר AIG, האם הבנת מה מתרחש בחברה? הרי לפחות 85 מיליארד דולר מכספי משלם המיסים האמריקאי הוקצו על מנת להציל אותה".

פרנקל: "אני סבור שמדובר בבעיה מערכתית. זאת בעיה שקשורה לניהול סיכונים ולשקיפות. זה נושא רחב. אנשים אומרים ששקיפות היא המצב שמה שאתה רואה אתה מקבל, ומה שאתה לא רואה מקבל אותך. והשאלה היא, האם למוסדות הפיננסים, האם לכל קובעי המדיניות, האם לכל הרגולטורים היו מנגנונים מספיקים לראות מה קורה, ואני חושב שהצביעו פה בדיון על נקודה משמעותית ביותר, מה שנכון לחברה אחת, אשר פועלת מתוך כוונות טובות, גורם להשלכות שליליות כאשר כולם עושים זאת"

מנחה ה-BBC: "אבל לא ענית על השאלה שלי. האם ידעת מהם הסיכונים שנלקחים ב-AIG, שהובילו לצורך בסיוע הממשלתי?"

פרנקל: "החילוץ היה ניסיון לחלץ את המערכת, ולא את החברה. ההיגיון בסיוע חירום ממשלתי לחברות פרטיות הוא לא להציל אנשים או חברות אלא המחיר שהיתה משלמת המערכת במקרה שהחברה לא הייתה מקבלת סיוע. לכן, השאלה האמיתית היא, שוב, מערכתית".



מנחה ה-BBC: "האם אתה טוען שלא הייתה לך אחריות אישית בעניין? האם מתוקף תפקידך לא יכולת להעלות שאלות נוקבות, כמו - רגע, איך בכלל הגענו למצב הזה?"



פרנקל: "אין ספק שלי לא היתה אחריות אישית בעניין זה ואם היית יודע מה אני עושה בתוך החברה לא היית שואל את השאלה הזאת, אך זה לא הנושא".

מנחה ה-BBC: "כ-85 מיליארד דולר מכספי משלמי המסים הוזרמו לחברה, והציבור רוצה לדעת איך קרה שדירקטוריון החברה לא ידע מה קורה. ככלות הכל, המנכ"ל החדש של החברה, אדוארד לידי, אמר שזאת חברה לא מתפקדת ומפוזרת".



פרנקל: "השוק הוא זה שלא תיפקד משום שהמידע לא זרם, ומשום שהפעולות הבודדות לא שולבו למערכת אחת. ומשום שמערכת הרגולציה לא הבינה שיש לעקוב גם אחרי סוגיה זו וגם אחרי סוגיה זו. מבחינתי זאת לא בעיה של אחריות אישית".



בשלב זה בדיון הצטרפו לשיחה גם פרופ' נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק, אשר צפה את המיתון בארה"ב כבר לפני שנתיים, והכלכלנית האמריקאית לורה טייסון, לשעבר יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ביל קלינטון, אשר יצאו להגנת פרנקל.



רוביני: "אני חושב שהבעיה הבסיסית היא שיש היא שיש חברות עצומות, שהן סופרמרקט פיננסי, שבהן יש מנכ"לים ודירקטוריונים שאמורים לפקח על הפעילות של אלפי בנקאים וסוחרים, קיים עומס מידע. אני חושב שמערכת נכונה צריכה לתת תמריצים לעובדים לא לקחת סיכונים גדולים מדי. במצב הקודם המערכת עודדה אנשים לקחת סיכונים על ידי בונוסים שעודדו זאת, וגם אם הכל היה קורס כעבור שלוש או ארבע שנים הבונוסים כבר שולמו בכל מקרה"

"אני חושב שמערכת נכונה יותר תהיה מערכת שבה הבונוסים ניתנים לפי תשואות לטווח הארוך יותר, אחרת זה בלתי אפשרי לצפות מהמנכלים וממועצות המנהלים לפקח על אלפי אנשים במוסדות הפיננסים"

טייסון: "אני רוצה רק להגיד שאני חוששת שבמידה שניסינו, וזה דבר אנושי, לנסות להאשים פרטים מסוימים אנחנו מחמיצים את העיקר, והוא שרוב האנשים חשבו שהם עושים את הדבר הנכון במצב הרגולטורי ובמבנה הבונוסים הקיים".



מנחה ה-BBC: "האם את יוצאת להגנתו (של פרנקל)"?



טייסון: "כמובן שאני יוצאת להגנתו. אני חושבת שכך אנחנו צריכים לעשות. אני חושבת שהחיפוש אחר רשעים הוא בזבוז זמן. אני חושבת שאנחנו צריכים לבדוק את הגורמים המערכתיים שיצרו את הבעיות, ולטפל בהם. כולנו מכירים אנשים שהפרו את החוק, כמו ברנרד מיידוף. משפחתי הפסידה כסף אצלו. לפי העדויות, מיידוף הפר את החוק. אבל מדובר במצב שונה מאשר מוסד פיננסי שמייצר סדרת מוצרים שלהם הוא מוצא להם שווקים כל רחבי העולם, בעידודים של בעלי המניות ותחת עינם של הרגולטורים. אנשים קיבלו החלטות במסגרת המערכת הזאת והאשם הוא במערכת".



מנחה ה-BBC: "הבעיה היא שאנשים רבים הפסידו סכומי כסף עצומים לאחר שהשקיע כסף מתוך הבנה כי שווקים יכולים לעלות ולרדת. אבל המצב הנוכחי הוא הרבה יותר גרוע. ולכן אני מציב את השאלה ליעקב פרנקל, משום שאנשים מצפים מדירקטוריונים של חברות לדעת מה מתרחש".



פרנקל: "רק למען הדיוק, אני רוצה לציין שאני לא חבר בדירקטוריון AIG, אך שאינך יכול להציג לי את השאלה הזו בתור חבר דירקטוריון. אך בהקשר הנקודתי של AIG, לא היה ולו חבר אחד בדירקטוריון - למרות שאינני יכול לדבר בשמם - שידע בפועל או הבין את רמת הסיכונים שהחברה נטלה".



מנחה ה-BBC: "רבים יהיו המומים מכך".



פרנקל: "גם אני המום. אבל אם כל החברות מספרות את אותו הסיפור, על בסיס ההנחה שמדובר באנשים הגונים ביסודם, אז המקום לחפש את שורש הבעיה אינו בהכרח המבנה הפסיכולוגי או האופי של אנשים בודדים, אלא במערכת. ומה השינויים שיש להכניס במערכת".