ורד דר מפסגות מסבירה: איך תורגמו נתוני מקרו איומים בארה"ב לעליות בשווקים?

ביום שישי פורסם בארה"ב נתון מאקרו כלכלי, הנחשב היסטורית כאחד מהמרכזיים בהם אם לא המרכזי ביותר בהשפעתו על השווקים בארה"ב ובעולם, והוא - מספר המשרות שנוצרו או נמחקו במשק ושיעור האבטלה.

שיעור האבטלה בארה"ב עלה בינואר ל-7.6% (מ-7.2% בדצמבר), והמשק איבד 598 אלף משרות (הצפי היה לאובדן 525 אלף). לא זו בלבד, אלא שלאחר עדכון לאחור של הנתונים, הסתבר שב-2008 אבדו 3 מיליון משרות ולא 2.6 מיליון כפי שחשבו קודם. עוד הסתבר שחצי מהמספר המבהיל הזה אבד בשלושת החודשים האחרונים. כלומר, יש האצה ממשית בקצב אידוי המשרות.

כל הנתונים הללו היו אמורים לגרום לנפילה בשווקים, אלא שלא זו בלבד שהם לא נפלו הם עלו. מדד ה-S&P עלה ב-2.7% (אחרי שביום חמישי כבר עלה ב-1.6%). התשואות עלו ל-2.979% (אחרי שביום חמישי ירדו קצת ל-2.9%).

ההשפעה ההפוכה מהרגיל של נתון המשרות על השווקים מוסברת בכך שההודעה משמשת מנוף המפעיל לחץ להעברת התוכנית הפיסקאלית של אובמה בסנאט השבוע ולהצגת התוכנית להצלת הבנקים של שר האוצר ביום שני. בסוף השבוע עדיין היה ספק אם אובמה יצליח לגייס את הרוב הנדרש, והשוק העריך שהנתון הנוראי של המשרות, יעזור להעביר כמה רפובליקאים ממתנגדי התוכנית לצד של הדמוקרטים התומכים בה. לאחר הנתון עלו המניות בציפייה לתוכנית ומחירי האג"ח ירדו בציפייה לנזק שבמימונה.

סיבה נוספת שניתנה לעלייה בשוקי המניות הן ביום חמישי והן ביום שישי, היא שמועה שהרשויות האמריקאיות ישעו את השימוש במרק-טו-מרקט (התאמה לערכי השוק) על הנכסים הפיננסיים. הרעיון הוא שערכם של חלק מהנכסים הפיננסיים המוחזקים במאזני הבנק ממשיך לרדת בגלל שמחיריהם בשוק יורדים. אלא שהמחירים בשוק, יש מי שטוען, אינם משקפים נכונה את ערך הנכסים, ועל כן המשך הירידה בהם גורם לכדור שלג של מחיקות ונזקים.

השמועה, כנראה אינה נכונה, וגם אם כן – ההערכה היא שחלק גדול מהנכסים המוחזקים בבנקים אינם מתומחרים כבר היום בהתאמה לערכי לשוק, כך שגם אם השמועה נכונה – היא לא אמורה להוביל לשינוי מהותי במצבם של המוסדות הפיננסיים.

תוכנית הצלת המשק והעולם של אובמה

הנשיא הנבחר הצליח רק בקושי לגייס לה רוב, וגם זה רק אחרי שביצע בה כמה שינויי מפתח. כבר לפני שבועיים כתבנו שזו לא כל כך תוכנית להאצת הצמיחה, כמו שזו תוכנית לשינוי סדרי עדיפויות לאחר שמונה שנים של רפובליקאים שקבעו את הכללים. הגדלת תקציב לצורך ביטוח בריאות או לחינוך, למשל, זה לגיטימי לגמרי, אבל אי אפשר לטעון שזה מייצר צמיחה. בוודאי לא בטווח הקצר.

כפי שהדברים נראים כרגע, התוכנית שבמקור היתה בהיקף של 920 מיליארד דולר, תתכווץ טיפה ל-780 מיליארד דולר, כדי להשיג רוב. הרפובליקאים לא מאוד אוהבים את התוכנית, משום שהיו רוצים לראות יותר הפחתות מס ופחות הגדלת הוצאות.

אותם רפובליקאים שאמרו שהם כן יתמכו בתוכנית, עשו זאת לאחר שקוצץ סעיף ההוצאות שנועד לסייע לתעשיית הרכב האמריקאית ולבעלי המשכנתאות. אובמה נתן נאום הבהלה קלאסי ביום שישי, בו הסביר שאם התוכנית לא תאושר צפויה קטסטרופה כלכלית. ההצבעה צפויה ביום ג'.

תוכנית הצלת הבנקים האמריקאים ומערכת הבנקאות בעולם של גייטנר

שר האוצר האמריקאי צפוי להציג ביום שני את תוכניתו להצלת הבנקים. פרטי התוכנית עדיין לא ידועים אבל ההערכה היא שהם יכללו שלושה רכיבים: הזרמת עוד כספים לבנקים, מתן ערבויות לאשראי שהם נותנים, הוצאת הנכסים הרעילים ממאזניהם.

גייטנר צפוי לשנות ב-180 מעלות את הגישה בהקשר של הסיוע לגופים הפיננסיים בהשוואה לקודמו, פולסון. בעוד פולסון נתן את הכסף בלי שום דרישות – ואפילו הדגיש שאין לממשל שום כוונה להתערב בשיקולי הבנק - גייטנר עומד לדרוש ממקבלי ההון שיקלו את תנאי המשכנתאות, וקיימת גם אפשרות שידרוש לראות את הכסף שהוא נותן עובד – קרי, לראות שהבנקים מגדילים את היקף האשראי שהם נותנים.

כל זאת, בנוסף למגבלות שיוטלו על שכר הבכירים בגופים אלו. בשבוע האחרון, כשהוויכוח על השכר והבונוסים של בכירי וול סטריט הלך והתלהט האמריקאים התחילו למתוח ביקורת על הסכום שהוציאו הבנקים השונים על פרסום במגרשי פוטבול ובייסבול (סיפור של כ-800 מיליארד דולר).

ביום שבו הממשל מוצא לנכון להתערב בתת סעיף בתוך תקציב הפרסום של בנק, נראה שנחצה הגבול בין "תוכנית הזרמת הון" ל"הלאמה מוחלטת" של הניהול היומיומי של הבנק על ידי המדינה. שלא לדבר על דרישה של חברי קונגרס, לה מתנגד משרד האוצר, שהבנקים שמקבלים סיוע מהממשל יעסיקו רק אמריקאים למשך שנה.

התערבות זו היא רק עוד דוגמא אחת לאחד מארבעה שינויי מפתח שאנחנו רואים בעולם "ביום שאחרי"

להערכתנו העולם ביום שאחרי המשבר לא ישוב להיות מה שהיה. מגלובליזציה מושלמת נעבור לפגיעה משמעותית בסחר הבינלאומי בגלל ניסיונות של כל מדינה לשפר את מצבה באמצעות יוזמות של "העסק רק אמריקאים", "קנה כחול לבן", ו"דאג שהמטבע שלך יפוחת".

אנו מעריכים כי, מרגולציית חסר יעבור העולם העולם הפיננסי לרגולציית יתר ומעולם של מינוף יתר, נעבור לעולם של מינוף חסר. בהיבט של היצירתיות הפיננסית שאפיינה את התחום בשנים האחרונות אנו מעריכים כי העולם יחזור למוצרים פיננסים בסיסיים ופשוטים. (תחזית ורד דר ל-2009 הופיעה החודש בגיליון ההשקעות השנתי של דה-מארקר "העולם ב-2009")

השוק, כדרכו, מקדים מאוד את הסוף. לדעתנו – מקדים מדי

בחודשים האחרונים אין יום שעובר ובו לא באות לאוויר העולם 2-4 תוכניות מכל קצוות תבל. האמריקאים כמובן מצטיינים בריבוי התוכניות ובגודלן, אבל כאמור, אין מדינה שלא מנפיקה תוכניות כאלו. בסוף זה יעבוד. קשה להעריך מתי הסוף הזה יגיע ומה תהיה הנשורת של כל התוכניות הללו, אבל בסוף זה יעבוד.

ברמה ההיסטורית, התוכנית הפיסקלית הקודמת של ארה"ב שיצאה לדרך בראשית 2008, אכן ייצרה צמיחה מאוד מהירה ברבעון השני של השנה – 3.3%, בעיצומו של המיתון. אבל ברבעון השלישי התוצר כבר התכווץ ב-0.5% וברביעי התכווץ ב-3.8%.

התוכנית הפיסקלית החדשה גדולה מקודמתה. גם היא תייצר צמיחה, אבל לא בטוח שתהיה לה השפעה מתמשכת. החלק בתוכנית הפיסקלית שקשור לתשתיות לא ייושם כלל בחצי השנה הקרובה. האישורים לוקחים זמן.

פרטי התוכנית להצלת הבנקים עדיין לא ידועים, אבל השווקים מגיבים כאילו היא תצליח לפתור את כל הבעיות. לא כל כך סביר. שלא לדבר על זה, שאם התוכנית תהיה כרוכה בהעברת מניות של הבנקים לממשל, המשמעות תהיה דילול בעלי המניות וירידה במניות הבנקים (10% מה-S&P).

ורד דר – כלכלנית ואסטרטגית ראשית פסגות בית השקעות