פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עגלת הקניות של האנטיפת הגדול

      רוזנטל נסע לארה"ב ונדהם מכמות הבקשות שהעמיסו עליו החברים. השוואת מחירים הסבירה את ההתנפלות: עדיין משתלם יותר לקנות בדרך הישנה מאשר באינטרנט. אגב, הוא עדיין סירב לכולם

      אף פעם לא הגדרתי את עצמי כטיפוס שבטי, סתם עוד אשכנזי קר ומנוכר שמעגל המקורבים אליו לא גדול מדי. אולי בשל כך לפני שבועיים, כשעשיתי את ההכנות האחרונות לטיסה, גיליתי פתאום שיש לי המון חברים, הרבה אנשים שאוהבים אותי ודורשים בשלומי. באמת, לא בשי"ן קו"ף רי"ש. השיחות הלבביות התחילו ככה: "מה קורה? שמעתי שאתה נוסע לארצות הברית. כל הכבוד, סחתיין, תהנה, מגיע לך, באמת מגיע לך. אה, אגב, אם אתה עובר ליד 'מייסי'ס'/'ברנס אנד נובלס'/'סירס'/'מקדונלדס', עשה לי טובה, תקנה לי..."

      אלה הרגעים שבהם אתה מגדיר את עצמך מחדש ויודע שאתה עומד בסוג של מלכוד: או שתגיד כן ותמצא את עצמך במצוד תמידי אחרי ג'ינסים, ספרים ושאר מרעין בישין, או שתצא מניאק, תגיד לא לכולם ותקבל עיקום פנים ומבט שכולו משדר "חשבתי שאתה חבר שלי". הימרתי על האופציה השנייה ומה אומר לכם? נשארתי בחיים. כנראה שמשתלם להגיד לא לפעמים.

      את הריטואל המעייף הזה עברתי, מן הסתם, לא רק אני, אלא עוד רבבות ישראלים שטסו לאורך השנים לחו"ל, ובמיוחד לארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והסיילים הבלתי מתכלים. ואולם, במידה מסוימת הפתיעה אותי עוצמת הבקשות וכמותן. בשנים האחרונות נוצר הרושם שהפחתות המסים, הקלות המכס ואופציות הקנייה, שמייצר האינטרנט, מצמצמות בגדול את הפערים. הייתכן שהמיתוס המודרני שלפיו "היום כבר לא כדאי להביא כלום משם" לא נכון, ואם הוא כן נכון, האם עדיין יש כאלה שלא מודעים לכך?

      ובכן, מה אתם יודעים? כנראה שכל מבקשי הבלדרות ידעו מה שהם עושים. הנה דגימות קטנות לקבוצה המצומצמת (משפחה קרובה) שלה כן הבאתי דברים: בושם שעולה בדיוטי פרי 93 דולר, עולה בארה"ב 48. חולצה שפה לא תמצאו בפחות מ-300 שקל עולה שם 20 דולר. מחשב נייד שמחירו כאן 3,900 שקלים נמכר ב-700 דולר כמעט בכל חנות שיש לה מחלקת מחשבים. ג'ינס ה"ליווייס 501" המיתולוגי, זה שעשרות שנים נכנס באופן קבוע למזוודות הכחול-לבן, עולה שם 40 דולר, כמו פעם. ואצלנו? בין 400 ל-480 שקל.

      אז כנראה שמה שהיה הוא שיהיה גם כשיש את EBAY ושאר האתרים שהופכים את משימת הקנייה בשלט רחוק לנוחה יותר. המיתון ומכירות סוף העונה עוזרים גם הם לבחור בקנייה הפיזית על אדמתו של הדוד סם. בכל מקרה, כוח הקנייה של האמריקאים, גם בתקופה כל כך קשה, עדיין גדול לאין שיעור מזה של הישראלים. לכן, אם אתם מתכוננים לנסוע לחו"ל, בעיקר בתקופה הזו שבה גם הליש"ט והיורו לא מזהירים, קחו בחשבון את מסדר ההצקות של הקרובים אליכם.

      בעוד אתם מתלבטים מה להגיד כדי שהנסיעה שלכם לא תהפוך למרדף מתמיד, קחו המלצה מאנטיפת גדול: תתאמנו על המילה "לא", ככל שתשלפו אותה יותר פעמים, כך תגבירו את ההנאה שלכם מהטיול. הפשרה שתמיד אפשר לעשות היא להביא קצת שוקולדים מהדיוטי פרי, מה שמעלה בי את התהייה הבאה: לא הגיע הזמן שמישהו יחשוף את התרמית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל וישמיד כבר את הרעה החולה הזו? דיוטי פרי, עלק.