>> בתוך חוסר הוודאות שאפף את המערכת הפוליטית בימים האחרונים, לאזרחי ישראל שהלכו אתמול לקלפי להצביע היתה ידיעה ברורה שדבר אחד לא יקרה גם הפעם: לא תהיה יציבות פוליטית.
המציאות המעורפלת, שבה חזו הסקרים לא פחות מחמש מפלגות שיזכו למספר דו-ספרתי של מנדטים בכנסת הקרובה, מבטיחה דבר אחד: סיכוי קטן לממשלה חזקה שתוכל להוביל תהליכים משמעותיים: מדיניים, חברתיים או כלכליים.
ככל המדובר במצב הכלכלי, הטרגדיה בחידלון זה של הגוף שאמור לאחוז בהגה, היא שהממשלה החדשה תיכנס לעידן כלכלי חדש בעבור ישראל. עידן שלא מותיר לה מרווח טעויות נרחב.
המלחמה בעזה הביאה לכך שהמצעים הכלכליים של המפלגות נעלמו בבחירות הנוכחיות. הבוחרים נותרו עם קרב הכפשות אישי, והמצעים נבדלו זה מזה בעיקר מבחינה מדינית. מרבית הבוחרים יתקשו לדקלם את המשנה הכלכלית של המפלגות, מה היקף ההתערבות שבו תומכת כל מפלגה, מדיניות המסים שלה, או רמת המדיניות הסוציאלית שלה. כל אלו נדחקו לשוליים.
אבל הסיטואציה הכלכלית מצריכה גוף מנווט חזק. מטה המשען הכלכלי של ישראל, ארה"ב, נמצא במשבר כלכלי עמוק. כבר לא ברור מה רוחבו של הגב הפיננסי שתעניק ארה"ב למשק הישראלי. ישראל תיאלץ להתמודד עם המשבר הנוכחי באופן עצמאי יותר משהתמודדה עם כל משבר קודם.
סיוע ביטחוני מתכווץ עשוי לחבור לירידה בגיבוי המדיני והביטחוני לישראל בעולם, ולהצריך יותר מתמיד כלכלה חזקה שניתן יהיה להישען עליה.
המשבר הכלכלי מצריך מדיניות תקציבית מרוסנת. יותר ממערכות בחירות קודמות, הלחץ של קבוצות שונות - שינסו לנצל את המו"מ הקואליציוני להשגת תקציבים - עלול לעמוד בעוכרי הצורך במדיניות כזו.
השנה הקרובה תחייב גם קבלת החלטות רגולטוריות קשות, כשבכל העולם מתארגנת המערכת הפיננסית מחדש. ישראל לא תוכל לפגר בזה אחרי העולם. יותר מכך, בשנה הקשה שמחכה לשווקים יגברו הלחצים והדרישות להתערבות והזרמת כספים לאורך כל השנה.
בשנה כזו אין פתח ומקום למדיניות כלכלית פופוליסטית ולא זהירה. צריך הנהגה כלכלית חדה וברורה.
הדבר היחיד הבטוח בבחירות 2009
חגי עמית
11.2.2009 / 6:47