האינטרס האסטרטגי ביטחוני יגבר

>> החרם המוסלמי על מוצרים ישראליים הרים ראש בעקבות מבצע עופרת יצוקה, אך בפועל השפעתו עד כה היתה שולית. הקריאות לחרם באו ברובן מגופים פרו-פלסטיניים וחוגי שמאל וחלקם הוזן על ידי חברות בינלאומיות מתחרות. בדיקה שערכה שגרירות ישראל בטורקיה העלתה כי מאחורי הקריאה לחרם של קואופרטיב החקלאים על מוצרים ישראליים עמדו חברות מערב אירופיות מתחרות.

בטורקיה, דרום אפריקה וסקנדינוויה נרשמו כמה מקרים של פגיעה ביחסי הסחר עם ישראל מסיבות אידאולוגיות, אך הם לא התרחבו לגל של דחיות או ביטולי עסקות. בבריטניה הקריאות לחרם היו המקיפות ביותר והתבטאו בהפגנות המוניות ובמאמרים בכלי התקשורת, שנתמכו על ידי שתיקה ממשלתית רועמת. במקומות רבים הרושם הוא שהעסקים מתנהלים באטיות, אך קשה לקבוע אם זו נובעת מהמשבר או ממבצע עופרת יצוקה.



טורקיה והודו, שעלו לכותרות בשבועות האחרונים בקריאות לחרם, הן מדינות שהקשריהן עם ישראל חצו מזמן את התחום העסקי ומשלבים אינטרסים אסטרטגיים-ביטחוניים הדדיים.



הודו היא מדינה צומחת שמהווה גורם משיכה לחברות מכל העולם. עם זאת, בעיות הביטחון שלה והעובדה שישראל נחשבת מעצמה ביטחונית ידידותית ולא אימפריאליסטית, יוצרות העדפה לקשרים עם ישראל. מבחינת האינטרסים הישראליים, הודו היא אבן שואבת לעסקות ביטחוניות במיליארדי דולרים וחלק גדול מהחברות הביטחוניות הישראליות מתייחסות אליה כאל מדינת יעד חשובה. קרבתה של הודו למוקדי טרור וסיכון ביטחוני - איראן, פקיסטאן ואפגניסטאן - מחזקות את חשיבותה לישראל.



אותה קרבה מחזקת את העניין ההודי בקשרים ביטחוניים מקיפים עם ישראל. די לראות את החוזים הנחתמים למכירת מטוסי ריגול והתראה ומערכות שליטה ובקרה מתקדמות כדי להבין מדוע הודו להוטה לראות בישראל שותפה אסטרטגית. עסקת הענק עם התעשייה האווירית (תע"א) אמנם מתעכבת, אך עסקות גדולות אחרות נכנסו באחרונה להליכי ביצוע. הבחירות המרכזיות הקרובות בהודו, המתוכננות לאפריל-מאי, עשויות להיות גורם לדחיית החתימה הסופית על עסקת הענק עם תע"א, בהנחה שהמפלגה השלטת לא מעוניינת לעמוד תחת לחץ של ביקורת גם בנושא זה.



גם טורקיה וישראל מבינות שכל אחת חשובה אסטרטגית לשנייה. טורקיה חשובה לישראל מכיוון שהיא גובלת עם סוריה, עיראק ואיראן. העובדה שהגבול המזרחי-דרומי של טורקיה לא תמיד יציב גורמת לזהות אינטרסים בינה לבין ישראל והופכת את ישראל לבעלת ברית מבחינת טורקיה. בנוסף, היכולת של ישראל להעניק לטורקיה מעמד מוביל במזרח התיכון, כמתווכת בין ירושלים לדמשק, היא נכס מדיני יקר באנקרה. במיוחד כשטורקיה רוצה להפוך לחברה באיחוד האירופי, שדוחה אותה שוב ושוב.



לכן, לא במקרה דחה ראש ממשלת טורקיה את הביקורת על החוזים הביטחוניים שחתמה ממשלתו עם תע"א ורפאל באחרונה ורמז, כי אין לו כוונה "להתגרש" מישראל.



מכיוון שביטחון אזרחי ויציבות שלטונית הם אינטרסים מובילים של כל משטר, סביר להניח שהאינטרס הביטחוני האסטרטגי של טורקיה והודו יגבר על הפוליטיקה והאידיאולוגיה, והברית ביניהן תישמר ותחזיר בהמשך גם את העסקים למסלולם.