לא להמציא ביוגרפיה פיקטיבית

החלטתם ללמוד בחו"ל ואתם יוצאים לדרך ארוכה ומתישה של תהליך מורכב. אנשים רבים נוטים לעשות טעויות בדרך, שמהוות מכשול בפרוצדורה הארוכה והלא פשוטה הזאת ממילא. להלן צרור טעויות נפוצות שמהן כדאי להיזהר למען הצלחת התהליך:

1. להתחיל מאוחר יותר:
נכון, אנחנו ישראלים וחושבים שאפשר לתקתק כל דבר תוך 24 שעות, גג 25, ולא מפחדים מעבודה קשה. בכל זאת, בכדי להגיע לקו הסיום בזמן, כדאי להקדיש לתהליך פרק זמן של כמה חודשים. מה זה מאוחר מדי? זה כבר תלוי במועמד/ת עצמו/ה.

אני ממליצה להתחיל את התהליך לפחות שנה מראש בכדי לאפשר לכם ללמוד בצורה יסודית לבחינת הGMAT לפחות פעם אחת, להגדיר מיהם הממליצים שלכם ולנהל את תהליך ההגשה שלהם, ולא פחות חשוב מכך - לתת לעצמכם זמן לבצע מספר השלמות לניסיון החיים שלכם. זה יכול להיות אחריות נוספות שתיקחו על עצמכם בעבודה, בכדי ללמוד ולהראות כישורים ניהולים בסיסים, או פעילות התנדבותית שמרמזת שיש עוד דברים בחיים שחשובים לכם, מלבד כסף וקריירה.

2. לא לבצע את המחקר בצורה יסודי:
חשוב ללמוד להכיר את התוכניות הרלוונטיות בצורה יסודית, ולהבין במה הן נבדלות זו מזו. זה חשוב מכמה טעמים: א. כדי שתוכלו להכין חבילות קבלה (חיבורים וכו') שיתאימו לבית הספר הרלוונטי. ב. אם לא תוכיחו בקיאות בתוכנית, ותהיו משוכנעים ברכיביה שהופכים אותה למתאימה ביותר עבורכם, סביר מאוד שגם לא תצליחו לשכנע את נציגי ועדת הקבלה שיראיינו אתכם. ג. כדי שתדעו לקבל החלטה מושכלת אם תתקבלו לכמה תוכניות.

3. לא להיות ריאלסטיים:
יש מועמדים שנוקטים בגישת שחור לבן קיצונית בנושא הגשת מועמדות לתוכנית מנהל עסקים בחו"ל. "בשבילי הארוורד, סטנפורד או כלום!" הגישה הזו לא לוקחת בחשבון את העובדה שרוב התוכניות, שנמצאות בקרב רשימת 20 התוכניות הטובות בארה"ב או בעולם הן תוכניות מצוינות, ויכולות לפתוח דלתות בחברות בינלאומיות.

בנוסף, לאור הביקוש הגובר בשנים האחרונות, מומלץ למועמדים להגיש בקשות קבלה למספר תוכניות גדול יותר מבעבר. לפי עקרון העלות השולית הפוחתת, ההגשה ה-6 לוקחת פחות זמן ואנרגיה מן ההגשה ה-1 וה-2, כיון שאתם יותר מיומנים בכתיבת החיבורים ובהצגת המועמדות שלכם.

4 . לא להשקיע מספיק זמן ב-GMAT:
בחינת ה-GMAT היא אומנם רק פקטור אחד בתהליך הקבלה, אבל חשוב להשקיע בה את הזמן המתאים. חשוב להתכונן היטב ולנסות לשפר את הציון, במידה ויש זמן. ייתכן שאתם מכירים את עצמכם, מתוך ניסיון העבר, כאנשים שאינם מתפקדים טוב בבחינות, והן בדרך כלל לא משקפות היטב את הידע והיכולות שלכם.

עדיין כדאי לנסות שוב משום שכך תראו לוועדת הקבלה שאתם רציניים ומוכנים להשקיע אנרגיה בתהליך. אם יש לכם בעיה בנושא ספציפי בבחינה, כדאי לשקול לקחת יועץ פרטי ולעבוד רק על התחום הזה.

5 . לא להיות ספציפיים:
בתי הספר מבקשים מכם לספר על עצמכם ועל תוכניות הקריירה שלכם. בזמנו, כחלק מוועדת הקבלה של אוניברסיטת ניו יורק, ראיינתי מועמדים לתוכנית. כאשר מישהו אמר שהתוכנית שלו לאחר הלימודים היא להקים חברה משל עצמו, ביקשתי לשמוע עוד – זה הרי נושא מעניין. לסטודנט לא היה שמץ של קצה איזו מן חברה – העיקר שתהיה חברה שלו. בתור מראיינת, התחלתי לחשוש שהמועמד לא השקיע את הזמן הראוי בחשיבה על תוכנית הקריירה שלו – הרי צריך היה להיות לו לפחות רעיון בסיסי של תעשייה, מוצר או קונספט.

בנוסף כאשר אתם כותבים חיבורים ומספרים על עצמכם, חשוב לרדת לפרטי פרטים ולהסביר מה עשיתם ומה מייחד אתכם מאחרים. הרי ועדות הקבלה יודעות מה עושים אנליסטים, מהנדסים, מתכנתים ועורכי דין – מה שמעניין זה כיצד אתם בלטתם, ומהם קווי האופי והיכולות שגרמו לכם להיות מוצלחים כל כך בתפקיד.

6 . לייצר מועמדות פיקטיבית:
הרבה מועמדים מדברים על כך שצריך להתאים את עצמם לבית הספר "ולמכור" לבתי הספר את מה שהם מחפשים. והנה הבעיה – אם כל המועמדים יעשו זאת, את מי יקבלו? הרי כולם יראו וישמעו בצורה דומה...מה שצריך באמת לעשות זה לראות כיצד הפרופיל האישי שלכם מתאים לתוכנית וכיצד זה ישתלב. בנוסף, חשוב לזכור שבראיון האישי תתבקשו לספר את "הסיפור שלכם". אם הוא מצוץ מן האצבע ולא עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים והאישיות שלכם, משהו ייראה חשוד לוועדת הקבלה.

הכותבת היא בוגרת תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק, עבדה בבנק השקעות מוביל בארצות הברית וכיום יועצת לסטודנטים המעונינים בלימודים ועבודה בארה"ב. yredelman@gmail.com