רוצים ממשלת אחדות

המערכת הכלכלית מבולבלת לא פחות מיתר אזרחי מדינת ישראל. מי ניצח את הבחירות האלו? מה המשמעות של התוצאות? ומעל הכל: מה יהיה הלאה? חוסר הוודאות חזק שבעתיים בימים אלו כשאחד המשברים החריפים שידעה הכלכלה המודרנית לא מחכה לסיום המו"מ הקולאציוני ומכה ללא רחם.

מומחי הכלכלה ששאלנו לא הותירו מקום לספק: המשק הריאלי כמו גם שוק ההון מעדיפים ממשלת אחדות שתרגיע את הקלחת הפוליטית ולא תוסיף בעיות פוליטיות ומדיניות לאלו שכבר קיימות.

"ברור לחלוטין שהתוצאות מצביעות על כך שאין היום מפלגה אחת בישראל, שהיא חזקה משמעותית מהמפלגה האחרת. בנוסף לכך שליכוד וקדימה קיבלו מספר קולות כמעט שווה, מדובר בשתי מפלגות אחיות. קדימה היא במידה רבה הליכוד ב'. המצע שלהן לא מאוד שונה, בפרט לא בתחום הכלכלי – המדיניות הכלכלית שעיצב נתניהו נשמרה על ידי קדימה, ובזמן שנתניהו עיצב את המדיניות שלו אנשי קדימה היו חלק מהליכוד. גם נתניהו וגם בר און נאבקו בבעיות הכלכלה בדרך לא פופוליסטית – אלא בדרך נכונה.

בעקבות תוצאות הבחירות אפשר לחזות שני תסריטים:
תסריט האימה לפיו מה שקרה בשנים 84' ו-88' – יחזור. אז שתי המפלגות התחרו ביניהן מי תקים את הממשלה, כאשר בדרך הן ניסו לקנות את קולות המפלגות הביניים –אז המפלגות הדתיות. ראינו אז נכונות שלהם לוותר על אינטרסים של הציבור, רק כדי לזכות בקולות מפלגות הביניים עד כזה סיכון לקרע עם יהדות העולם בעניין השאלה "מיהו יהודי". עד שנמאס להן, ולאחר מו"מ קואליציוני ארוך ומתיש הן הקימו ממשלת אחדות לאומית. אם התסריט הזה יתרחש – נראה את שתי המפלגות לא מדברות ביניהן ומנסות לקנות קולות ממפלגות הביניים, כאשר אלו מצידן יסחטו וינצלו את המצב. זה בהחלט לא תסריט שישראל זקוקה לו.

התסריט השני הוא הסיכויים הטובים למדינת ישראל, שבו המפלגות יעלו על תוואי של בגרות ואחריות לאומית ויבינו שיש היום צורך בממשלת איחוד לאומית של קדימה, ליכוד, עבודה, ישראל ביתנו וש"ס. ממשלה כזאת תוכל לבצע שינויים מבניים מרחיקי לכת במשק, וההיסטוריה מוכיחה שכדי לעשות שינויים כאלו יש צורך בממשלת אחדות. התוכנית הכלכלית של שנת 85' ששינתה את נפי הכלכלה נעשתה על ידי ממשלת אחדות.

הדבר המרכזי שהממשלה החדשה צריכה לעשות בתחום הכלכלי הוא לפתוח תחרות אמיתית ולהפקיע את השליטה של המונופלים המוחלטים בשירותים ההכרחיים כמו רשות שדות התעופה, חברת החשמל, והנמלים. לצעד כזה יש חשיבות עצומה, לא רק בצד הכלכלי אלא גם בצד הערכי.

לצד זה צריך לצמצם את גודלו של המגזר הציבורי, בלי שום פיטורים, אלא על בסיס פרישה טבעי ואי גיוס עובדים חדשים. על ידי כך ניתן ליצור ניידות פנים בתוך הארגון ולהפיח בו חיים.

אני בעד הורדת מסים לגביי האוכלוסייה ששכרה אינו עולה על 5,000 שקלים, אך לא היום, אלא רק כשהמשק יחזור לצמיחה. כבר היום אנו מצויים בתוואי של הפחתת מס שיש להמשיך בו".

"מי שלא ייבחר לראשות הממשלה, יצטרך להשקיע חלק נכבד מזמנו לגיבוש מדיניות, שתמתן את השפעות המיתון. מצד אחד, ברור שתידרש מדיניות מרחיבה את ההוצאות ומצד שני צריך לזכור שיש ירידה בגביית מסים.

הפתרון הוא להסתכל במדיניות ארוכת טווח של מספר שנים, כאשר ברור שבתחילת הדרך הפעילות צריכה להיות מרחיבה. כשהפעילות הזו תניע את גלגלי המשק ונחזור לתוואי של צמיחה, נוכל לרסן בחזרה את ההוצאות. המשמעות היא, שצריכים לתכנן לשלוש או ארבע שנים קדימה מדיניות שתבלום את המיתון ותחזיר אותנו לצמיחה".

אין ספק שהורדת מסים זה מנוע צמיחה חשוב, שמגדיל צריכה מקומית וגם מעודד משקיעים – שני דברים חשובים בתקופת מיתון. יחד עם זאת, צריך לראות אם זה צעד נכון לשנה הקרובה ויכול להיות שיש לנקוט בו רק בחידוש הצמיחה, לאור הגירעון שצפוי ממילא בגביית המסים".

המדיניות הכלכלית תהיה תלויה כמובן בממשלה שתקום. למשק הריאלי, כמו גם לשוק ההון, עדיפה קואליציה רחבה, שהגרעין שלה יהיה הליכוד, קדימה והעבודה, שאליהן יכולות להצטרף עוד מפלגות. ממשלה ימנית צרה צפויה להיתקל בבעיות מחוץ עם מימשל ארה"ב, שבראשו עומד נשיא חדש בעל השקפות ברורות גם על המצב באזורנו. ממשלה כזאת תצטרך להתמודד בנוסף עם האתגרים הבטחוניים והכלכליים גם עם אתגרים מדיניים – ולכן יהיה לה קשה יותר לתפקד.

כל ממשלה, בכל תקופה, מבצעת את המהלכים הכלכליים המשמעותיים בשנה הראשונה לקיומיה. אחר כך קשה מאוד לעשות לשנות את הדרך. מה שלא עשית בשנה הראשונה – סביר שלא תעשה אחר כך. על אחת כמה וכמה בתקופה זו – כשהמצב הכלכלי מפחיד.

והאתגרים הכלכליים כרגע לא פשוטים. הכלכלה העולמית במיתון, שהגיע גם אלינו. אפשר לראות את זה בירידה חדה בגביית המסים ובעלייה בגירעון. בניגוד לשנים עברו אנחנו כבר בגירעון של למעלה מ-4%. בניגוד לארה"ב שיוזמת תוכניות ענק עם הוצאות גדולות, מדינת ישראל לא יכולה להרשות להגדיל את הגירעון מעבר ל-6%. אם ההכנסות ממסים ימשיכו לרדת – נגיע ליעד הזה בלי להגדיל את ההוצאות.

נתניהו דיבר על הפחתת מסים לחברות וליחידים כדי להגדיל את ההכנסות ממסים. אני חושב שהוא לא יוכל לממש את זה. בסיטואציה הנוכחית, המחשבה שירידה בשיעורי המס תביא לגידול בהכנסות ממס – לא תופסת לדעתי. אם כבר לבצע הפחתת מסים אז רק לבעלי המעמד הבינוני ולא לבעלי ההון. בנוסף אני חושב שלא נכון להפחית את מס החברות. אם רוצים לאושש את הכלכלה עדיפה בעיניי הורדת המע"מ מ-15.5% ל-14%. זה צעד שיכול לתרום להגדלת הצריכה הפרטית, ולהשפיע מיד על המצב הכלכלי.

"אסור להגיע לגירעונות ענק שיגרמו לנזקים עצומים למשק. אנחנו צריכים להיות יותר מרוסנים מהאמריקאים, המשק שלנו זה לא המשק האמריקאי, שיכול לשרת חוב לאומי גדול. אפשר להיות בגירעון של 1% או אפילו 3% אבל לא יותר מכך. רק הורדת המיסוי מביאה אותנו לכ-4% גרעון, כך שלא מומלץ להתיר את הרסן הפיסקלי. אני הצבעתי למפלגת העבודה ואני מצטער על התוצאות אך אני חושב שהתרת הרסן זו שגיאה איומה, אפילו אם אבישי ברוורמן חושב כך".

להצהרה של נתניהו, לפיה הוא יוריד מסים, בעת הזאת, אין שחר - רייגן הוריד את המסים ולא הייתה צמיחה בעקבות זה. גם היציאה מהמיתון ב-2003 לא נבעה מהורדת המסים של נתניהו. אמנם הוא עשה רפורמה במס, אך לא היא זו ששינתה את כיוון המשק, אלא השינוי בעולם, הפלישה האמריקאית לעירק והפסקת האינתיפאדה.

כולם יודעים שמה שקרה במשק ב-2003 הוא בעיקר תוצאה של מה שקרה בעולם, ולא תוצאה של צעדי נתניהו. אם העולם ייצא מהמיתון, כמובן שיהיה גם פה מהפך, ונתניהו יספר שהוא שינה את הכיוון, כי הוא הוריד את המס על הפיסטוקים. גם אני הורדתי מס, אבל זה היה רק בתקופה של צמיחה".