דירת ארבעה חדרים במרינה באשדוד ב 3,000-שקל לחודש

יום רביעי שעבר, שעות אחר הצהרים של יום חורף שמשי ומתחם המרינה באשדוד שומם. ברחובות אין נפש חיה. החנייה כמעט ריקה, תריסי הדירות מוגפים ברובם והשקט שולט. המקום, שאמור היה להיות היהלום של העיר, נראה כיום כמו אזור רפאים. הפיתוח הסביבתי במתחם לא הושלם במלואו והמקום נראה נטוש.



על כל אחד מהבניינים שבנייתם הסתיימה לא מזמן תלויים שלטים למכירה/להשכרה. בירור קצר מעלה שיש מחירי מציאה. דמי שכירות לדירת ארבעה חדרים בבניין קרוב מאוד לים מסתכמים ב-3,500 שקל בחודש - מחיר שווה ערך לדירת חדר וחצי לא משופצת בתל אביב. מחירי המכירה של הדירות באותו גודל נעים בין 1.05 מיליון שקל ל-1.1 מיליון שקל.

אל המקום מגיעים בנסיעה אטית פייר וקלייר הכט, פנסיונרים חביבים מפאריס שמחפשים דירה להשכרה במקום. הם מסתובבים במכונית בין הבניינים ומתקשרים לטלפונים שמצוינים על השלטים. ביולי האחרון מכרו השניים את דירתם בפאריס והחליטו לבלות את שארית חייהם בישראל. הם נעצרים בסקרנות ליד הכתבת והצלם, היחידים שמאיישים את הרחובות.



"למה בחרתם לגור בישראל?", אנו שואלים אותם. "אנחנו יהודים שאוהבים את ישראל", הם משיבים. "תראי את מזג האוויר: פה נעים ובפאריס עכשיו חמש מעלות".



למה דווקא אשדוד?



"כי פה אפשר למצוא איכות חיים טובה במחירים זולים".



אבל כמעט כל הצרפתים כבר עזבו.



"זה נכון. המצב הכלכלי בצרפת בכלל לא טוב ואנשים רוצים למכור את הדירות ולקחת את הכסף בחזרה".



רק שהם מוכרים בזול ומפסידים.



"כן, אבל אין מה לעשות, הם מפחדים בגלל הכלכלה. אנחנו בפנסיה. באנו לבזבז את הכסף ובכל מקרה נגור בשכירות".



חברות הבנייה ספרו את הכסף



עד לפני כשנה היתה אשדוד סחורה נדלנ"ית לוהטת בעבור תושבי חוץ, במיוחד אזור המרינה. בחמש השנים שקדמו לכך, הקימו חברות כמו י.ח דמרי, אשדר, בוני התיכון, צרפתי, י.ח.ד הבונים ורוקח עשרות מגדלי יוקרה בעיר, ובהם כ-700 דירות, שאותן מכרו ב-2002-2004 במחירים נמוכים יחסית.



ואולם ב-2005-2007 זינק הביקוש לדירות. צרפתים ותושבי חוץ ממדינות אחרות, כמו בריטניה וארה"ב, נהרו לאשדוד בהמוניהם ורכשו דירות. חלקם אף עשו זאת דרך האינטרנט או ירידי דירות בחו"ל, מבלי שכלל ראו את הדירה. המחירים עלו בהתאם. לפי הערכות מתווכים שפועלים בעיר, ב-2005-2007 זינקו המחירים ביותר מ-60% - רמות מחירים שאשדוד מעולם לא הורגלה בהן. מחירי הדירות במרינה באשדוד, למשל, נעו בשנות השיא סביב 1.3-1.4 מיליון שקל, לעומת 860-890 אלף שקל בשנים שלפני כן.



השמחה לא פסחה גם על התושבים המקומיים. בשכונות הסמוכות (י"א, הסיטי, ט"ו, י"ב), שנהפכו למבוקשות בקרב תושבי החוץ, עלו המחירים בהתמדה. בתיבות הדואר בבתים רבים באזורים הקרובים לים הונחו פניות של מתווכים, שהציעו לתושבים למכור את בתיהם במחירים גבוהים יחסית.



המתווכים חגגו וחברות הבנייה ספרו את הכסף. הפער בין המחירים ששילמו הזרים לבין אלה ששילמו התושבים המקומיים היה גדול. באחד המקרים סיפרו על תושב זר, שרכש דירה מול דירתו של תושב מקומי ושילם עבורה מחיר הגבוה ב-20%. אך בקיץ האחרון החגיגה נגמרה. הזרים, ובעיקר הצרפתים, החליטו לעזוב את העיר ולמכור את הדירות. תושבי העיר - שעבורם היו המחירים ששילמו הזרים גבוהים מדי - לא זינקו על המציאות, והתוצאה היתה קיפאון: דירות שעומדות ריקות, מוצעות למכירה ואין דורש.



"85% מרוכשי הדירות במרינה היו זרים ורק מיעוטם ישראלים, זאת הסיבה שהמקום נראה נטוש כרגע", מסביר המתווך חן אוחיון, זכיין רשף נכסים באשדוד. "הבעיה היא שלא כולם מצליחים למכור. מי שנשאר ברמות המחירים של לפני שנה וצפונה תקוע עם הדירה ומי שרוצה למכור חייב להבין שצריך לרדת משמעותית במחיר".



בכמה ירדו המחירים לעומת שנות הגיאות?



"בהערכה זהירה אני יכול לומר שבאזורים האלה נרשמה ירידה של 40%-50%".



התושבים הזרים עוזבים רק בגלל המצב הכלכלי?



"לא. זה שילוב של הרבה דברים. היו הבטחות של העירייה שלא מומשו כמו הקמת אגם באמצע המרינה ועוד. אבל הסיבה העיקרית שבגללה הם מוכרים, בעיקר אלה שרכשו דירה באשדוד כדי לגור בה, היא שהזרים לא הצליחו למצוא את עצמם בעיר. הם קנו דירות ועשו עלייה אבל אז לא הצליחו להסתדר מבחינת תעסוקה, לא התחברו לתרבות הלילה ולא השתלבו בתרבות המקומית".



הם עזבו לעיר אחרת או בכלל את ישראל?



"גם וגם. חלק עזבו לאזור המרכז, במיוחד בחודש האחרון עם נפילת הטילים, וחלק רצו לממש את הכסף וללכת".



למה התושבים המקומיים לא קונים במרינה?



"כי המרינה לא מתאימה להם. אין מוסדות ציבור, גני ילדים או בתי ספר, תחבורה ציבורית מסודרת או שירותים קהילתיים, והדירות קטנות מדי".



אז מה יהיה?



"אם לא יבואו תושבים זרים חדשים לרכוש את הדירות, לא יהיה מי שיקנה אותן".



בכיר בעירייה מחזק את דבריו של אוחיון. לדבריו, "ראש העיר הקודם צבי צילקר דאג שיוקמו בניינים יפים קרובים לים - אבל הוא לא דאג לדיירים. אין אפילו בית כנסת נורמלי במקום, שלא לדבר על בתי ספר, גני ילדים ודברים כאלה. אז זאת התוצאה".



במסעדה של אידי באשדוד יש יותר עובדים מלקוחות. מיטל, מלצרית במקום לא מתרגשת. אלה שעות מתות, לקראת הערב המקום מתעורר.



יש פה עוד צרפתים?



"יש קצת, אבל בחורף שעבר היו יותר. בדרך כלל הם מגיעים לפה בקיץ, אבל כבר הקיץ האחרון ראינו ירידה. עם זאת לא כל מי שמגיע למסעדה מתגורר במרינה. רק הקבועים".



חוזרים לפייר וקלייר. הם מצאו דירה לשביעות רצונם ומשוחחים עם המתווך.



לא מפריע לכם לגור פה לבד? בלי שכנים?



"לא. זה הכי כיף. עדיף בלי שכנים מאשר עם שכנים רועשים. אשדוד היא עיר נחמדה ואנחנו מתכוננים ליהנות פה".