לפני קרוב לעשור הגיעה אלי שיחת טלפון לילית מאחד מבכירי ענף הביטוח בישראל. האיש היה נסער ולחוץ. "חברת הביטוח AIG האמריקאית מגיעה לישראל. זו רעידת אדמה. זה תאגיד הביטוח הכי גדול בעולם, הוא יפתח כאן מלחמת מחירים. זה ישנה את כל השוק".
האיש היה מאוד מבוהל. הוא באמת האמין שחברת הענק האמריקאית, שכבר אז פעילותה היתה גדולה עשרות מונים מזו של כל ענף הביטוח בישראל, תמכור כאן פוליסות במחירי היצף ותחסל את השחקנים המקומיים.
חשש דומה הביעו ראשי הבנקים כאשר ענק הבנקאות האמריקאי סיטי החליט לפתוח בישראל פעילות בשלהי 1999. גם אז היה מדובר בענק חובק עולם, שפעילותו גדולה מזו של כל הבנקים וחברות הביטוח הפועלים בישראל גם יחד.
אבל זה לא קרה. לא אצל AIG ולא אצל סיטי. נהפוך הוא: בחודשים האחרונים אנשי הפיננסים הישראלים עוקבים בהשתאות אחר מעלליהם של שני ענקי הפיננסים האלה ולא מאמינים.
חברת הביטוח הולאמה למעשה בעקבות הפסדי עתק שנגרמו לה מפעילותה בתחום הנגזרים, ונשארה בחיים רק לאחר שהממשל האמריקאי הזרים לה 85 מיליארד דולר. הבנק, שנחשב בזמנו לקבוצת השירותים הפיננסיים הגדולה בעולם, עבר כמה שערוריות גדולות בשנים האחרונות והגיע למצב שאף הוא נזקק להזרמת הון ממשלתית בסך 5 מיליארד דולר.
שני התאגידים מונשמים כיום על ידי הממשל האמריקאי ומה שמציל אותם הוא שהם גדולים מכדי ליפול. קריסת ליהמן ברדרס, הקטן מהם בהרבה, לימדה איזה זעזוע יכול להיגרם מנפילת גופים פיננסיים, והממשל החליט שלא לשחק באש ולא לתת לשני הענקים ליפול.
סיטי ו-AIG הם לא השחקנים הזרים היחידים הפועלים בישראל, שהסתבכו קשות בעקבות המשבר. יש עוד כמה. למשל קבוצת סרברוס גבריאל - אותה קבוצת קרנות השקעה שרכשה כ-10% מבנק לאומי מידי המדינה במטרה להשתלט על הבנק. הקבוצה לא עמדה בתנאי הסף של בנק ישראל לרכישת הבנק, ובשנה האחרונה מצבה הידרדר בעקבות המשבר הפיננסי בארה"ב.אחד מראשי הקבוצה, עזרא מירקין, הוא מהנפגעים הגדולים של הונאת הפונזי של ברנרד מיידוף והפסדיו מסתכמים ב-1.8 מיליארד דולר.
גם בתחומים אחרים יש הסתבכויות. חברת ההחזקות האוסטרלית בבקוק אנד בראון קפיטל (BCM) רכשה לפני שנה וחצי את קבוצת דפי זהב הכוללת, בין השאר, את האתרים זאפ, רסט, מתחתנים, וויקנד, דוקטורס וגיל הזהב, תמורת 123 מיליון דולר. בחודשים האחרונים נקלעה החברה האוסטרלית לקשיים וכעת היא חייבת למכור את נכסיה במצוות הבנקים הנושים. בבקוק היתה אמורה להיות שחקן משמעותי כאן ואף פתחה נציגות בראשות אייל גבאי, שנועדה לפתח פעילות מקומית.
גם בתחום התקשורת יש חללים. חברת נורטל נטוורקס, הפועלת כאן זה 25 שנה, נקלעה לקשיים וביקשה בחודש שעבר צו להגנה מפני נושים בארה"ב וקנדה. גם הסניף המקומי, נורטל ישראל שעוסק בעיקר במכירות, שיווק ומתן שירות לחברות ישראליות, ביקש וקיבל צו להקפאת הליכים.
ראשי המגזר העסקי בישראל מנהלים דיאלוג אמביוולנטי עם משקיעים זרים שפועלים או מתעניינים בישראל. מצד אחד הם מעוניינים מאוד בשיתופי פעולה, בהשקעות זרות ובמכירת חלק מפעילותם לזרים כדי לממש את השקעתם ולהיפגש עם חבילת מזומנים נאה.
מצד שני, הם חוששים כי כניסת הזרים תכרסם בכוחם כשחקנים מקומיים בשוק ריכוזי במרבית הענפים. לשחקנים זרים שלא מחוברים כאן לעטיני השלטון ולמוקדי הכוח יש יכולת לשבש הסדרים ענפיים יציבים, לגזול נתחי שוק, לגרור ענפים למלחמת מחירים, להציע שירותים מתקדמים בפרישה גלובלית - ולפתח אצל השחקנים המקומיים תלות בשרותיהם.
לכן אפשר למצוא לא מעט גילויי שמחה לאיד בקרב השחקנים המקומיים כל אימת שאחד מהזרים מסתבך. הנה ההוכחה שלא כל המוחות המבריקים, החזקים והמוכשרים נמצאים בחו"ל. חלקם יושבים כאן.
אם בוחנים את תרומת הזרים למשק הישראלי, אזי אין מקום לשום שמחה לאיד. נכון שממד ההערצה לחלק מהזרים פחת ובעיקר לכושלים שבהם, אבל תרומתם למשק בשני העשורים האחרונים היא דרמטית, והפגיעה בעסקיהם ברחבי העולם כיום היא חדשה רעה מאוד למשק שלנו.
למרות סדרת הכישלונות וההסתבכויות של חלק מהזרים, הפעילות של החברות הזרות בישראל היא בעלת תרומה מכרעת להתפתחות הכלכלה הישראלית. כמות ההצלחות וההישגים היא אדירה בהשוואה לסדרת הכישלונות האחרונה, מכל היבט שהוא. כניסת הזרים לתחומים רבים - מתקשורת ופיננסים, דרך משרדי רואי חשבון וכלה במשרדי פרסום ובתשתיות - הביאה לכאן ידע עצום, נגישות למידע וידע בינלאומי עשיר, העלאת הרמה המקצועית בענפים רבים, היווצרות אתגרים אישיים למנהלים ומומחים במרבית הענפים, ובעיקר - הרבה מאוד מקומות עבודה. בניגוד לכמה מהטייקונים הישראלים, שבעיקר עושים עסקים זה עם זה, קונים זה מזה ומעבירים ביניהם נכסים, לשחקנים הזרים יש יכולת מוכחת בייצור מקומות עבודה.
קחו לדוגמה את AIG, שמעסיקה כאן 700 עובדים, את סיטי שמעסיק 140 עובדים, את מקדונלד'ס שמעסיקה 3,800 עובדים, את אינטל שמעסיקה 6,200 עובדים ועוד כמה חברות תקשורת שמעסיקות מאות ואלפי עובדים. מקומות העבודה האלה לא היו נוצרים אלמלא כניסת הזרים. גם ההזדמנויות להשתלם ולעבוד בחו"ל לתקופות קצרות וממושכות ולצבור ידע לא היו נפתחות בלעדיהם.
כניסת הזרים הכניסה לכאן הרבה מאוד מטבע זר. חלק גדול מפעילותם הם מימנו ממקורות עצמאיים ומהון שהגיע מחו"ל. הם לא נאבקים עם ששת הלווים הגדולים הישראלים על מימון בנקאי. קריסתו של מי מהם לא מאיימת על יציבות מערכת הבנקאות. זאת, בניגוד לכמה מהטייקונים הישראלים, שקריסתם האפשרית מעוררת חלחלה בקרב אנשי הפיננסים שלנו.
המשקיעים הזרים מילאו חלק מהותי בהתפתחות של שוק הסלולר בשני העשורים האחרונים (בכל אחת מהחברות היו זרים: מוטורולה בפלאפון, בל סאות' בסלקום והאצ'יסון וומפואה בפרטנר), בתהליך ההפרטה (דיסקונט, בזק, פועלים, תנובה) ובבניית אנשי עסקים ישראלים דומיננטים במשק.
עמרי פדן קיבל את ההזדמנות שלו ממקדונלד'ס והצליח, צדיק בינו החל את המסע שלו למעמד של איל אנרגיה מקומי יחד עם משפחת ליברמן האוסטרלית, כמה מאנשי הפרסום הישראלים התעשרו כשסוכנויות הפרסום הבינלאומיות רכשו אותן, ויצחק תשובה לא היה יכול להגיע למעמקי הים התיכון ולשאוב משם גז טבעי ששוויו מיליארדי דולרים בלי נובל אנרג'י - שותפתו מיוסטון טקסס.
רשימת הנהנים מכניסת הזרים כוללת כל אחד מאתנו: טייקונים, מנהלים, אנשי מקצוע שזקוקים לעבודה וצרכנים שנהנים משיפור בשירותים, במחירים ובמוצרים שמוצעים לנו. אסור לנו לשמוח לאידם.
אל תשמחו לאידם של הזרים
סמי פרץ
12.2.2009 / 15:39