מסיג גבול או בר רשות?

>> הסגת גבול פירושה פלישה של אדם לתחומי מקרקעין השייכים לאדם אחר, במטרה להחזיק בהם ולעשות בהם שימוש כלשהו לצרכיו. אחת הסברות המוטעות שרווחות בציבור היא כי שהות ארוכה של מסיג גבול במקרקעין מקנה לו זכויות כלשהן בהם. לכל היותר, במקרים מסוימים, ניתן לראות מסיג גבול כבעל רישיון במקרקעין ("בר רשות"), אולם מעמד זה איננו בבחינת זכות במקרקעין.

בר הרשות במקרקעין הוא זה המחזיק במקרקעין ברשות של הבעלים. רשות מעין זו עשויה להילמד גם מהתנהגות בעל המקרקעין, למשל אם הוא נמנע במשך שנים רבות מעשיית פעולה כלשהי לסילוקו של המחזיק מהמקרקעין.



לרוב, הרשות הניתנת על ידי בעל המקרקעין היא הדירה, כלומר ניתנת לביטול על ידי בעל המקרקעין. במקרים חריגים עשויה הרשות להיות בלתי ניתנת לביטול (בלתי הדירה), אך זאת רק אם המחזיק הוכיח כי בעל המקרקעין נתן לו הבטחה או התחייבות להמשיך ולהחזיק במקרקעין לעד.



יחסי הגומלין שבין הסגת גבול לבין היות בר רשות נדונו באחרונה בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 11453/08 קורן נגד חלמיש). הנתבעת התגוררה עם ילדיה במשך כמה שנים בדירה בת 3 חדרים שבבעלות חלמיש, חברה ממשלתית עירונית לדיור ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ, ברחוב זלמן מייזל ביפו.



לטענת חלמיש, ביוני 2002 פלשה הנתבעת לדירה בלא ידיעתה של חלמיש וללא הסכמתה, ומאז היא מתגוררת בדירה בחזקת מסיגת גבול. בכתב התביעה עתרה חלמיש למתן צו פינוי מהדירה כנגד הנתבעת וילדיה.



הנתבעת, מצדה, טענה כי בלית ברירה, בשל מצבה הבריאותי והכלכלי הקשה - ולאחר שסורבה לקבל סיוע של דיור ציבורי ולא היו לה האמצעים הכלכליים לדאוג לקורת גג לה ולילדיה - פלשה לדירה, ומאז היא מתגוררת בה עם ילדיה. הנתבעת הוסיפה כי במועד הפלישה היתה הדירה בלתי מאוכלסת ומוזנחת והיא זו שהכשירה אותה למגורים. בנסיבות שנוצרו, טענה, היא ברת רשות בדירה ולכן אין לפנותה.



לאחר בחינת טענות הצדדים העדיף בית המשפט את טענות חלמיש על פני טענות הנתבעת. בית המשפט קבע כי אין במצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת כדי להקנות לה, כמו גם לילדיה, מעמד כלשהו בדירה. נקבע עוד כי משהודתה הנתבעת כי פלשה לדירה, בלא הסכמתה וידיעתה של חלמיש, מעמדה בה הוא של מסיגת גבול.



בהתייחסו לטענת הנתבעת כי היא ברת רשות בדירה קבע בית המשפט כי אכן, ככלל, ניתן להסיק את קיומו של רישיון במקרקעין הנוצר מכוח התנהגות הבעלים או הסכמתם שבשתיקה במשך תקופה ארוכה, אולם זה אפשרי כאשר דנים באחזקה של 10 שנים לפחות במקרקעין. במקרה זה, כך נקבע, חלפו 8 שנים בלבד ממועד החזקה ועד למועד הגשת התביעה.



בית המשפט הוסיף וקבע: "נראה כי הגיעה העת לומר בקול ברור כי פולש למקרקעין ומסיג גבול בהם לא ייהפך לבעל רישיון להחזיק בהם, אם חלפו אך שנים מעטות בין הפלישה להגשת התביעה". בהקשר לדברים הללו נקבע כי הנתבעת לא רכשה מעמד של ברת רשות בדירה מכוח השנים שעברו, אלא נותרה מסיגת גבול.



לסיום הוסיף בית המשפט וקבע, כי אף אם מעמדה של הנתבעת היה נקבע כברת רשות בדירה מכוח שתיקת חלמיש במשך 8 שנים, הרי שהיה מדובר ברשות הדירה - שאינה מונעת מבעל המקרקעין להביא לסיומה בכל עת על ידי גילוי דעתו שאין הוא מוכן עוד להמשיכה.



-



הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד מרום-הלפרט, המתמחה במקרקעין