האוצר גדול על בר-און

65% מתושבי מדינת ישראל הטריחו עצמם להגיע אל הקלפי לפני מספר ימים, ולהצביע למועמד שלהם לראשות הממשלה. למרות הקולות הסקפטיים הרבים, הפעם לא נערכו הצבעות מחאה והקולות הוענקו לארבע המפלגות הגדולות: קדימה, ליכוד, ישראל ביתנו והעבודה. סביר שמלחמה בעזה "השתיקה" במידה רבה את מערכת הבחירות. נתון שמצביע על כך כי עם ישראל אחראי באופן יחסי. עם שחשוב לו הכלכלה, הביטחון ומי ינהיג אותו.

גם אם לא נהוג להדגיש, כי קיים קשר אדוק בין הביטחון לכלכלה במגינה, מאמין העם כי אם יושג ביטחון כלכלי, יושג גם ביטחון ביטחוני. בשביל להשיג את היתרונות האלה צריך לפתור רק עוד בעיה קטנה, ממש קטנה – הקמת הממשלה.

קדימה קיבלה 28 מנדטים, רק מנדט אחד יותר מהמפלגה המתחרה העיקרית - הליכוד. במצב כזה של כמעט שוויון בין הקולות, נשאלת השאלה העיקרית, מי יקים את הממשלה, האם תהיה זה ציפי לבני או ביבי נתניהו? כמובן שהתשובה תתברר רק לאחר שהזוכה האמיתי של הבחירות הללו, אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, יחליט למי הוא מצטרף.

מעבר לשאלה המתבקשת של הקמת הממשלה, עוד שאלה חשובה שצריכה להישאל היא, האם שר האוצר הנוכחי, רוני בר-און ימשיך לקדנציה נוספת. כאן ייכנס לתמונה הנשיא, שיחליט מי יצליח להרכיב ממשלה.

נניח לרגע שבראון ימשיך בתפקידו, נשאלת השאלה כיצד יוכל להתמודד עם תפקיד שכבר ראינו כי הוא גדול עליו בכמה מידות. משנת 2000, במשך ארבע שנים, מדינת ישראל עברה שתי תקופות של סטגפלציה (אינפלציה ואבטלה בו זמנית). היא הצליחה לצאת ממצב כל כך מסובך, כאשר נתניהו החליט על תוכנית כלכלית, שנזקיה הראשונים היו אבטלה (זוהי למעשה תוצאה של משבר הסטגפלציה). זוהי פעם ראשונה, ששר אוצר מחליט להוריד מסים, על מנת להגדיל צריכה פרטית והשקעות כמו גם להוריד את מיסי החברות, על מנת שהחברות יהיו רווחיות וכך יגדל מספר המועסקים. שני הצעדים הללו מובילים להגדלת התוצר הלאומי הגולמי וכן לגידול הכנסות המדינה ממסים.

יחד עם זאת, החליט נתניהו ביד קשה, כי גם אם תהיה שביתה במגזר הציבורי לא ישולם שכר, דמי האבטלה ישונו כך שאזרח יהיה זכאי פעם בארבע שנים לדמי אבטלה (בניגוד לנהוג עד אז, שנדרשו שישה תלושי שכר רצופים בלבד). כמו כן נתניהו נקט בצעדים חריפים נוספים בנוגע לנושאים שונים, כמו אימהות חד הוריות, אשרות עבודה לעובדים זרים מחו"ל, הקפאה והורדת קצבאות שונות ועוד. ברור, כי שינויים אלו פגעו בעשירונים החלשים כלכלית, מדינת ישראל קמה בבסיסה כמדינת רווחה לאזרחיה. ברבות השנים הרווחה התרחבה והפכה למדינת סעד וקצבאות - תופעה אותה ניסה נתניהו למגר, בהצלחה לא מבוטלת.

העם כעס ולא בצדק. החלפת הכיסאות וכניסתו לתפקיד של רוני בראון (לאחר תקופת הירשזון), לא חיזקה את משרדו ולמזלנו, סטנלי פישר מונה לנגיד בנק ישראל. בזכותו כלכלת ישראל יציבה, בימים כה קשים, כאשר כל מדינות העולם סובלות ממצב של מיתון ומידיעה שבעוד כשנתיים יתחיל תהליך אינפלציוני בעולם. פישר יודע את עבודתו.

התחושה כיום היא שאין שר אוצר, או במילים אחרות, משרד האוצר לא מתפקד בשנתיים האחרונות על מנת לייעל את המערכת הכלכלית במדינה.

רבות דברו על בר-און. בואו נראה מה שר האוצר הצליח להשיג בקדנציה שלו. בשביתת המרצים באוניברסיטאות אמר אמן לאולמרט, חוק המשכנתאות וטיפול בילדים לא עבר כחוק כהוצאה מוכרת ויש עוד דוגמאות. אז מה כן עשה? שילם ושילם דיבר ודיבר.

טוען בר-און, כי שר אוצר לא צריך להיות כלכלן, אלא מספיק אדם שיודע לקבלת החלטות. במצבי משק סבוכים כאלה בעולם ובמיוחד ישראל, אם לא היה לישראל נגיד כסטנלי פישר, כלכלת ישראל הייתה מתרסקת. לכן בכסא שר האוצר חייב לשבת אדם בעל ידע כלכלי, מבין במשברים ובבעיות החברה והכלכלה. לכן אני חושבת שבכסא שר אוצר צריך לשבת אדם אחראי, בעל כישורים יוצאי דופן, שלצערי אין לבר-און, ושבשיתוף פעולה עם הנגיד יוציא את ישראל מהמשבר הכלכלי.

ד"ר דפנה פפר – כלכלנית ומרצה בכירה במרכז ללימודים אקדמיים.