"איזו תקווה נותרת לנו? איזה חזון נשאר לנו כחברה מתקדמת במדינה יהודית דמוקרטית, כאשר אנו רואים את חלוקת המזון למשפחות נזקקות או את הנזקקים ובהם קשישים וילדים הנוברים בפחי האשפה ומלקטים ירקות רקובים או פירות בסיום יום העבודה בשוק הכרמל או בשוק מחנה יהודה?", כך שאל היום בצורה רטורית מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בכנס המועצה לשלום הילד בבאר שבע. דבריו על העוני והפערים בחברה הישראלית, היו קשים ונוקבים. המבקר תקף את מקבלי ההחלטות בממשלה ואת ראשי המערכת הבנקאית.
בפתח דבריו הזכיר המבקר כי דו"ח העוני למחצית הראשונה של 2008 קבע כי בישראל 774 אלף ילדים עניים ב-418 אלף משפחות עניות. למעלה מ-1.6 מיליון נפשות בישראל חיות מתחת לקו העוני. לדעתו, "המסקנה היא כי המדינה נכשלה ביעדים שהציבה לעצמה לצמצם את העוני. קו העוני בישראל הוגדר לפי הכנסה של 1,720 שקל. זו הכנסה כמעט אפסית שבוודאי אינה מאפשרת קיום בכבוד".
בהתיחסו למשכורות הגבוהות במערכת הבנקאות ובחברות ציבוריות ("מנכ"ל אחת מחברות הדלק קיבל ב-2007 שכר הגדול פי 784 משכר המינימום; יו"ר דירקטוריון אי.די.בי פיתוח קיבל שכר פי 398 משכר המינימום ויו"ר דירקטוריון דיסקונט פי 387"), שאל המבקר, "האם אנו הישראליים יכולים להסכים לפערים אלו, הנוצרים ממש נגד עינינו? האם 774 אלף הילדים העניים אינם צריכים להטריד יום ולילה, השכם והערב, את מנוחתנו?".
לדעת המבקר, זעקת העניים בכלל והילדים העניים בפרט כמעט ואינה מעניינת את הציבור. לדבריו, "אם ילד עני רעב ללחם לעיתים אינו מסעיר את דעת הקהל, מזעזע אותה, והתקשורת אינה מפנה אליו את הזרקורים וחודרת לעומק הבעיה החברתית בישראל, איבדנו כנראה את הסולדיריות החברתית בישראל, יסודות החמלה, הרחמים, העזרה לזולת ואולי בגדול - את אהבת האדם".
בהתיחסו להודעת ראשי הבנקים כי לא יחלקו השנה בונוסים ולהודעת בנק הפועלים כי יקצץ 10% משכר חברי ההנהלה ועוד 5% משכר בכירי הבנק האחרים שאל המבקר, "האם נתונים אלו, חיובים ככל שישמעו, אינם בגדר לעג לרש?".
לדעתו, "יש להתערב בסוגיית שכר הבנקאים. אין להפעיל תוכנית סיוע ממשלתית כלשהי עד שהבנקאים יוכיחו שגם הם נרתמים למאמץ הפיננסי. המפקח על הבנקים חייב להתערב בסוגית שכר הבנקאים והציבור חייב לסייע לו במשימה זו".
לינדנשטראוס הדגיש כי "מדינה דמוקרטית מתקדמת אינה יכולה להישאר אטומה, מתעלמת, אולי הססנית וגוררת רגלים מפני מצוקת היחיד. לילדים עניים אין כיום בת קול, אין לובי. הם אולי אינם מצטלמים יפה. הם מטרידים בנוכחותם המפריעה את מנוחת השבעים. אני מרשה לעצמי להפנות את תשומת ליבכם לסוגייה חברתית סוציו-אקונומית זו כי היא בנפשה של האומה".
בהתיחסו לתפקידו בחברה אמר מבקר המדינה, "המבקר אינו קובע את המדיניות הכלכלית של הממשלה אך הוא רשאי לבחון אותה על פי אמות המידה שתחם לו החוק. הוא אינו קובע את המדיניות כלפי השכבות החלשות העניות, ובתוכם הילדים הגדלים בעוני משווע, אך הוא רשאי לבחון מדיניות זו. כאן מצויה שליחותו הציבורית, לקיים את בדיקותיו בזמן אמת, בשקיפות, במקצועיות ביקורתית, ביושר, בהגינות וללא משוא פנים. אם ראשי הפירמדיה הממשלתית חטאו בעיוורון ובקהות חושים, חובה עליו להתריע על כך, להרים את קולו באמצעים המצויים בידיו, גם אם הם אינם אפקטיוויים מספיק. גם אם השלטון, המבוקרים, אינם חוסכים לעיתים במאמצים לקעקע את הביקורת, והם נכשלו ניסיונותיהם".
המבקר ציין כי חלק נכבד מדו"חות הביקורת של משרדו הוקדשו לנושאי נוער במצוקה. לצערו, הטיפול בדו"חות היה פגום. "אסור שדו"חות המבקר יעלו חלילה אבק בספריות המוסדות השונים. התקופה הזו חלפה לבלי שוב. בבחירה שיש לנו בין ביקורת המדינה, חדה כתער, לוחמת בהגינות, ביושר וללא משוא פנים, לבין ביקורת מדינה פושרת, המדברת בקול נמוך, בחרתי בביקורת מעשית, אקטיווית, חסרת פשרות. ביקורת שהמדינה זקוקה וראויה לה בשעה זו".
המבקר ציין כי, "אין כמעט פרשיית שחיתות במדינה שמשרד המבקר לא חשף אותה והעבירה, על פי החוק, לבדיקת מוסדות החקיקה ואכיפת החוק. צר לי שחלק מהחקירות נמשך זמן רב מידי. חקירות צריכות להסתיים בזמן סביר וצמוד ככל שניתן לביצוע העבירה, אחרת הם מאבדים את עיקר משמעותם". ייתכן, כרמז להתמשכות החקירות בפרשיות ח"כ אביגדור ליברמן, אמר המבקר, "חקירה הנמשכת שנים ארוכות, גם אם הנחקר לעיתים תורם לכך תרומה רבתי, היא בגדר שיהוי הדין, שבינו לבין עיוות הדין המרחק קצר".
לינדנשטראס ציין כי, בספטמבר האחרון כ-11 אלף תיקים המתינו בפרקליטות לברור הדין, כלומר להחלטה אם להגיש כתב אישום או לסגור אותם. חלק מהם המתינו לברור הדין במשך שנים.
לינדנשטראוס: המפקח על הבנקים חייב להתערב בסוגיית שכר הבנקאים
מוטי בסוק
16.2.2009 / 17:05