לאחר עשור: תם הסכסוך המשפטי בין ראדא תעשיות אלקטרוניות למנהל לשעבר, חיים ניסנסון

תם הסכסוך המשפטי שנמשך יותר מעשור בין חברת ראדא תעשיות אלקטרוניות למנהל לשעבר, חיים ניסנסון. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ביטל את רוב הסכם הפרישה של ניסנסון מהחברה בשל הטעייתו את הדירקטוריון.



ב-98' הגיש ניסנסון, מנכ"ל החברה ב-80'-97', תביעה נגד ראדא ומפקד חיל האוויר לשעבר, הרצל בודינגר, שירש אותו בתפקיד. כשהחל לעבוד בחברה היקף המכירות השנתי היה כ-300 אלף דולר לשוק הביטחון, ועם השנים נסקו המכירות ל-30 מיליון דולר בזכות הסבת המכירה לשוק התעופה האזרחי. לחברה יש מפעל בבית שאן וחברות בנות בארה"ב ובסין. תחת ניהולו פיתחה החברה מערכות ייחודיות שנמכרו לחילות האוויר בעולם ומכשיר תחזוקה מתקדם למערכות האלקטרוניות של מטוסי נוסעים.



כדי להחדיר את המוצרים לשוק נדרש משקיע שותף. החברה ניהלה משא ומתן עם חברת בואינג, ובשל כך ניסנסון החליט להתפטר מהחברה. לגישת ניסנסון, בודינגר הכיר את מנהלי בואינג עוד מתקופת שירותו בחיל האוויר, והוא טען בפני ניסנסון והדירקטוריון כי תנאי הכרחי להשלמת המשא ומתן להשקעתה של בואינג בחברה הוא מינויו כמנכ"ל במקום ניסנסון.



הדירקטוריון הסכים פה אחד על תנאי הפרישה של ניסנסון, אך העסקה עם עם בואינג לא יצאה לפועל. ניסנסון תבע מהחברה כספים בגין תנאיו הסוציאליים וזכויות נוספות בסך 2 מיליון שקל. בנוסף טען כי הלוואה שקיבל בסך 480 אלף דולר הפכה למענק, ועל החברה לשאת בעליות גילום המס בגינה.



החברה מצדה טענה כי ניסנסון נשא באחריות למצבה הקשה של החברה והסתרתו מפני המשקיעים והדירקטורים, והגישה נגדו תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו עקב התנהלותו. לטענתה, עם סיום העסקתו, הסתכמו חובות החברה ביותר מ-20 מיליון דולר.



בית הדין קבע כי הסכם הפרישה הוא חסר תוקף, משום שניסנסון הטעה את החברי הדירקטוריון. ניסנסון חויב להחזיר את יתרת ההלוואה שנטל מהחברה בסך כחצי מיליון דולר, ואילו ראדא חוייבה לשלם לניסנסון רק פדיון ימי חופשה בסכום 110 אלף שקל. את ראדא ייצגו עורכי הדין לילי דורון וגבי דיסני ממשרד ש. פרידמן ושות'.