בית המשפט המחוזי בפתח תקווה דחה בשבוע שעבר בקשת ערעור של חברי מושב בצרה נגד דרישת מינהל מקרקעי ישראל להוצאת צו להריסת מבנים שהוקמו על אדמות חקלאיות שהם חוכרים.
עורכי הדין של חברי המושב העלו בפני בית המשפט את הטענה כי הבנייה על הקרקע נעשתה בשנת שמיטה שבה לא היה המינהל, לכאורה, בעלי זכויות על הקרקע. הרכב השופטים שדן בבקשה דחה את הטענה על הסף וכתב בהחלטתו: המכירה של מקרקעין ערב שנת שמיטה נעשית לצורך אחד ואחד בלבד, והוא, כלשון החוק, קיום מצוות שמיטה. אין להסיק ממכירה לצורך קיום מצווה שהמוכר איבד לחלוטין את זכויותיו מכל היבט שהוא ושבעלי זכויות אחרות במקרקעין, כגון המבקשים, שלא מכרו ושלא העבירו זכויותיהם, חופשיים לעשות כעולה על רוחם".
בכתב התביעה טען עורך הדין שייצג את המינהל כי המערערים עושים בשטח שגודלו כ-30 דונם שימוש חורג ללא הסכמה. בין השאר משמש אחד מארבעת המבנים שהשכירו את חברת עולם הירחונים המשווקת
ירחונים. מבנה אחר משמש חברה לתעשיית מיצים, ומבנים אחרים הושכרו לנגריות.
המינהל עתר להריסת כל המבנים שהוקמו שלא כדין ולקבלת צו מניעה קבוע שיאסור על המערערים לעשות במקרקעין שימוש שאינו חקלאי. השופטים אילן שילה מיכל נד"ב ואסתר דודקביץ' דחו את בקשת המערערים לעכב את הדיונים בעתירת המינהל עד שיסתיימו ההליכים בתובענה שהגישה האגודה השיתופית בצרה לפני חמש שנים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. אז תבעו כל חברי בצרה כי יוכרז עליהם חוכרים לדורות כדי שיהיו זכאים להשתמש בנחלותיהם גם לתעשייה ולמלאכה זעירה בלי אישור המינהל.
התיק עדיין נידון בבית המשפט. המערערים, שאותם ייצג עו"ד ניסן שריפי, חוייבו בתשלום של 20 אלף שקל, שכר טרחת עו"ד שחר הררי, שייצג את מינהל מקרקעי ישראל.
נדחה ערעור של חוכרי אדמות חקלאיות בבצרה; ביקשו לבטל צווי הריסה למבנים שהוקמו בשנת שמיטה
יפה גליק
17.2.2009 / 13:33