ביהמ"ש: מאסט הולדינגס תשלם לדותן עמנואל 2 מיליון שקל תמורת מניותיו במאקפל

לאחר כ-8.5 שנים הגיעה היום לסיומה פרשת תביעתו של דותן עמנואל נגד חברת מקפאל תעשיות וחברת מאסט. השופטת הילה גרסטל מביהמ"ש המחוזי בתל אביב פסקה כי על חברת מאסט לשלם לדותן 2 מיליון שקל אך דחתה את התביעה נגד מאקפל.

ראשית הפרשה ב-1987 עת נחתם הסכם המייסדים של מאקפל, שלימים הפכה לחברה ציבורית, ולפיו ב-50% ממניותיה החזיקה חברת מאסט וב-47.5% החזיקה חברת מקסין שבבעלות אליעזר ונחום פלג, מיכאל שטיינהרדט ושמעון טופר וכן התובע דותן עמנואל.

מניות התובע נרכשו על ידו באמצעות הלוואה שניתנה לו לצורך כך ממאסט ולפיכך מניותיו במאקפל נרשמו על שמה.

במהלך 1990 התגלעו חילוקי דעות בין התובע לבין מאסט בנוגע להחזר ההלוואה ולזכאותו של דותן עמנואל לקבלת המניות במאקפל. בעקבות חילוקי דעות אלו הגיעו מאסט והתובע להסכם שנחתם ב-19 במארס 1992 ולפיו דותן מוותר על זכויותיו במאקפל בתמורה לוויתור על החזר ההלוואה מצידו בצירוף 100 אלף דולר.

במעמד ההסכם חתם התובע על שטר העברת מניות. מאחר שלאליעזר ונחום פלג היתה אופציה בהסכם המייסדים לרכוש מניות מקפאל אלו - הן הועברו לבעלותם.

ב- 6 באפריל 1992 הגישה מאקפל לרשות ניירות ערך בקשה להיתר פרסום תשקיף להנפקה בבורסה ועל כך קרא התובע בעיתון. לאחר ישיבות שקיים התובע עם נציגי מאסט הודיע להם בחודש מאי כי ההסכם להעברת מניותיו בטל עקב היותו קורבן לתוכניות לנשל אותו ממניותיו ולרכוש אותן בעשירית משוויין האמיתי.

התובע הגיש את תביעתו באמצעות עו"ד עופר צור ממשרד י. גורניצקי ושות'. בתביעה טען כי הסכים למכור את מניותיו במקפאל במחיר שמכר על סמך מצגים מטעים שנעשו ע"י מאסט ונציגיה באשר למצבה של מאקפל ובאשר להיעדר כוונתה לבצע הנפקה.

השופטת מציינת בפסק הדין כי קיימות שתי מחלוקות עיקריות בין הצדדים. האחת, האם ההסכם שנכרת בין דותן למאסט על העברת המניות הוא הסכם מכירה למניות או הסכם להעברת זכויות עתידיות במניות. שכן, לטענת מאסט, לדותן לא היו מניות במאקפל אלא זכויות עתידיות למניות.

מחלוקת עיקרית נוספת היתה לעניין כוונת מאקפל לצאת להנפקה והאם כוונה זו התגבשה כבר במועד חתימת ההסכם ומהי מידת ידיעתו של התובע על כוונה זו.

לעניין המחלוקת הראשונה קובעת השופטת כי מהות ההסכם שנחתם בין מאסט לבין התובע היה מכר המניות ולא ויתור על זכויות עתידיות כטענת מאסט.

עוד קובעת השופטת בעניין כי מאסט מנעה מבתובע לקיים את חיוביו על פי הסכם המייסדים בעניין החזרת ההלוואה שנתנה לו לצורך רכישת המניות "באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב".

השופטת קובעת נחרצות כי אם התובע היה יודע על כוונות ההנפקה בעת החתימה על ההסכם למכירת מניותיו, לא היה חותם עליו. לאור זאת עוברת השופטת לבחון את הסוגיה האם במועד החתימה על ההסכם התגבשה כבר הכוונה להנפיק את מאקפל.

בעניין זה קובעת השופטת כי מאסט ידעה על תהליך ההנפקה המתקרב אך לא יידעה את עמנואל על כך במהלך המו"מ לחתימת ההסכם. "עו"ד ברודווין חתם מטעם מאסט על הסכם המכר ביום 19.3.92 ומעדותו עולה שמשרד ליפא מאיר קיבל את הטיפול בהנפקת מאקפל ביום 31.3.1992. מאסט מבקשת שיקבע שכוונות ההנפקה התגבשו בין שני תאריכים אלו. למסקנה כזו איני יכולה להיות שותפה", כתבה השופטת.

השופטת מוסיפה כי מהותו של הליך ההנפקה המחייב בחינה זהירה של נתוני ההנפקה מביא למסקנה כי ראשיתו של תהליך ההנפקה היתה עוד לסוף חודש מארס, ובמועד בו נחתם הסכם המכר בין התובע לבין מאסט היה ההליך כבר בעיצומו.

השופטת מנקה את ידיהם של עוה"ד מאיר ליפא ודרור ברודווין, נציגי מאסט במו"מ מול דותן, מהסתרת המידע באופן מכוון וקובעת כי אף הם לא ידעו את המצב לאשורו.

עם זאת קובעת השופטת לגבי חובת הגילוי בין צדדים המקיימים מו"מ לחתימת הסכם כי בכל מקום בו שרוי צד באמונות ומחשבות מוטעות, יש להעמידו על טעויותיו וזאת גם אם אינו דורש באופן יזום ומודע את מסירת המידע האמיתי, קל וחומר כאשר הוא יוזם בירורים מדוייקים ומפורטים. במקרה זה ביקש דותן לדעת בעת המו"מ האם בכוונת מאקפל להנפיק בקרוב, אך נענה בשלילה ע"י עו"ד מאיר, נציג מאסט.

עוד קובעת השופטת כי לא יכול להיות חולק שכוונה קונקרטית לבצע הנפקה עתידית מוגדרת כבעלת משמעות מהותית וחיונית לצד שכנגד. לאור זאת קובעת השופטת כי על מאסט היה באופן פוזיטיווילגלות לדותן על תוכנית ההנפקה אף אם הוא לא היה טורח לברר זאת מטעמו.

לאור כל זאת קיבלה השופטת את תביעתו של דותן נגד מאסט וחייבה אותה לשלם לו סך של 2 מיליון שקל, וזאת מאחר שהגביל את תביעתו מלכתחילה לסכום זה לצורכי אגרה. כמו כן דחתה התביעה את תביעתו כנגד מאקפל, שכן הוכח במהלך המשפט שההטעיה בוצעה על ידי בעלי המניות במאקפל ולא על ידי החברה עצמה. דותן חויב לשלם למאקפל סך של 25 אלף שקל.