שימו מגינים

לפני כשבועיים, ב- 1 בפברואר 2009, נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר אשר מסדיר מחדש את חובת מעסיק לנהל פנקס שכר ואת חובתו לתת תלוש שכר לעובדו. שני נושאים עיקריים עומדים ברכזו של התיקון החדש לחוק:

האחד, החובה למסור לעובד תלוש שכר המכיל את כל הפרטים המופיעים בחוק. השני, החובה לנהל רישום שוטף של שעות העבודה באמצעות שעון נוכחות או דיווח ידני מדי יום, ולציין בתלוש השכר את שעות העבודה בפועל בכל חודש. שינויים אלו נועדו לאכוף על מעבידים את התשלום של כל זכויות העובדים, למשל תשלום שעות נוספות שישנם מעבידים רבים שמשלמים לעובד שכר "גלובלי".

בכדי להבטיח את אכיפת הוראות החוק נקבעו מספר סנקציות.
במישור הפלילי נקבעו עונשים פליליים על אי מתן תלוש שכר במועד (עד התשיעי בכל חודש), אי ציון כל הפרטים הנדרשים וכן ניכוי של סכומים בניגוד לחוק או אי העברת סכומים שנוכו כחוק ליעדם; כלומר, במידה והמעסיק לא העביר את תלוש המשכורת בזמן, אפילו באיחור של יום, המעביד יכול לעמוד לדין פלילי.

בנוסף, במידה והמעסיק מנכה תשלומים כלשהם מהשכר (כגון קרנות ופנסיות) אבל לא מעביר אותם לעובד, העונש שניתן על עבירה כזו הוא שנתיים מאסר. כמו כן, נקבעו נסיבות מחמירות שעליהן מקבלים עונשים גדולים יותר: במידה והמעשה נעשה במטרה להשיג טובת הנאה למעסיק או לגורם אחר או במטרה להימנע מהתשלום מהעובד או אם המעביד מבצע מספר עבירות ("עבריין סדרתי"), יקבל המעביד כפל קנס או עונש.

במישור האזרחי נקבע כי בית הדין לעבודה רשאי לפסוק לטובת עובד "פיצויים לדוגמה" - ללא הוכחת נזק- על אי מתן תלוש שכר במועד ביודעין או על אי פירוט הפרטים שחייבים לכלול בו, עד 5000 ש' לכל תלוש; כלומר, במידה והמעביד לא מסר את התלוש לעובד במועד, או העביר אותו ללא כל הפרטים שנדרשים (כמובן ביודעין) יהיה חשוף המעביד לתביעת פיצויים של עד 5000 ש' לכל תלוש. חשוב לציין כי רוב העובדים לא תובעים את המעסיקים שלהם בזמן העסקתם ועושים זאת לאחר עזיבת מקום העבודה, לשם כך כדאי לדעת שחוק ההתיישנות הוא שבע שנים שבהן ניתן לתבוע את מעסיקכם לשעבר (למעט תקופות התיישנות קצרות יותר שנקבעו למספר זכויות, כגון: חופשה שנתית - שלוש שנים, דמי הבראה - שנתיים).

על מנת לחזק את מעמד התלוש והמסמכים שיש חובה לנהל אותם, ועל מנת להקל על עובדים להוכיח את תביעתם – נקבעו בחוק שני מקרים שבהם יעבור נטל ההוכחה למעביד:

בתביעה אזרחית לתשלום שכר עבודה, כולל שעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית, יועבר על המעביד הנטל להוכיח את שעות העבודה שעבד העובד אם לא ניהל רישומי שעות כדין. לעניין שעות נוספות נקבעה מגבלה של עד 15 שעות נוספות שבועיות או עד שישים שעות נוספות חודשיות. משמע, נטל ההוכחה עבר למעסיקים, כך שאם עד היום על העובד היתה חלה חובת הוכחת התביעה, היום הוא יכול לנהל תביעה והמעסיק יצטרך להוכיח את שעות העבודה של העובד אם הוא לא לקיים רישומים של שעות אלו. אם המעביד לא יצליח להוכיח שהעובד לא עבד באותן השעות שהוא תובע – התביעה תתקבל.

קיים הבדל בין מעקב נוכחות באמצעות כרטיס נוכחות ובין ציון כללי של שעות עבודה בפועל בתלוש. קיימים סוגים של עובדים שאין כל יכולת פיקוח על שעות עבודתם כמו אנשי שטח דוגמת אנשי מכירות שבמקרה שלהם המעסיק פטור מניהול רישום שעות העבודה וגם מציון השעות בפועל בתלוש. כמו כן, הפטור השני ניתן לעובדים בתפקידי הנהלה, בכירים או עובדים בתפקידים בעלי מידה מיוחדת אמון אישי שלגביהם אין צורך לעקוב אחר הנוכחות אבל חובת ציון שעות העבודה בפועל בתלוש השכר היא הכרחית.

בשל ההבדל בחובות לגבי סוגי העובדים השונים, בעקבות תיקון 24 חשוב למעבידים לסווג נכון את העובדים וכמו כן, לפרש בצמצום את סוגי העובדים שלגביהם לא ינוהל מעקב נוכחות כדי להחיל את רישום שעות העבודה על כמה שיותר עובדים ולהימנע מתביעות בעתיד.


ייעוץ משפטי ניתן ע"י עו"ד קובי רפאלי ממחלקת דיני העבודה במשרד זיסמן, אהרוני, גייר & עדי קפלן ושות'.