וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בנימין W בוש השני

אורן פרנק

19.2.2009 / 11:15



אז מי אמר שישראל היא לא אמריקה? כרגע זה נראה כמעט בלתי נמנע שתוך שבועות ספורים ביבי יהיה (שוב) ראש ממשלת ישראל - על אף שעדיין מקננת בי תקווה לא ריאלית שתקום ממשלת אחדות, אפילו עם רוטציה, שבה ביבי יהיה "רק שר האוצר".



ואיך כל זה הופך אותנו לאמריקה? פשוט. מינוי מחודש של ביבי יהיה אקט הקבלה הרשמי של ישראל למצעד האיוולת של מדינות שמאבדות את עצמן לדעת פעמיים רצופות במינוי של פוליטיקאים ש"אינם מתאימים לתפקידם" - הגדרה שמתמודדת על תואר האנדרסטייטמנט של ההיסטוריה האנושית - הלא אלה ביבי ובוש.

לקח בחירתו בשנית של W ב-2004 מלמד על מה שצפוי כנראה לקרות עם ביבי. בשני המקרים שני העמים התעקשו לחזור על טעות הרת גורל שעלתה לארה"ב ביוקר, וצפויה לעלות גם לנו בשנים אבודות וארוכות. ב-2000 בחרה ארה"ב בג'ורג' W בוש לנשיא ה-43 ולאיש שיחליף את ביל קלינטון כמנהיג "העולם החופשי".



הוא נבחר בכוחה של החלטת בית משפט ובהפרש של קולות ספורים בפלורידה, וכך היה לאחד משלושה נשיאים אמריקאים בלבד שנבחרו על אף שלא זכו ברוב קולות המצביעים.



נשיאותו הראשונה של בוש התאפיינה בין השאר בתגובתו הכושלת למתקפת ה-11 בספטמבר, בפלישה האמריקאית לעיראק, בקיצוצי מסים מסיוויים שהעמיקו את הגירעון האמריקאי, בסירוב עיקש לחתום על אמנת קיוטו, באישורם של בתי הכלא של ה-CIA כדוגמת זה במפרץ גואנטנמו ובבחירת שותפים כמו צ'ייני וראמספלד (האנקדוטות על שני הטיפוסים הללו צפויות לפרנס מנחי תוכניות אירוח למשך שנים רבות).



בקיצור, כבר בכהונתו הראשונה היה בוש לאחד הנשיאים הפחות פופולריים בתולדות ארה"ב ומושא ללעג ולקלס ברחבי העולם. כל זה לא הפריע לאמריקאים לבחור בו שוב ב-2004. משם המשיך בוש השני למוטט בעקביות את הכלכלה האמריקאית למצבה הנוכחי, להעמיק את ההסתבכות בעיראק ובאפגניסטן, להיכשל באופן מחפיר בטיפול באסון ההוריקן קתרינה ולהצליח לזכות בשיעורי האהדה הנמוכים ביותר ב-70 שנות המדידה של סקר גאלופ.



בנוסף הצליח בוש לזכות בכמות אסטרונומית של הלצות על יכולותיו האינטלקטואליות והמנהיגותיות. כל כך גרועות היו שמונה שנות נשיאותו של בוש עד שאמריקה הבינה שהיא צריכה תיקון גדול ומהותי ובחרה בראשונה בנשיא שחור - וכמובן דמוקרט. אותו נשיא, שלא מזמן שבר כל מוסכמה בעניין איך מדברים פוליטיקאים: כשנשאל אובמה כיצד נכשל במינויו של טום דאשל לשר בריאות, ענה פשוט: "פישלתי (I screwed up). זה קורה לכולם ואני לא יכול להבטיח לכם שזה לא יקרה שוב - רק שאני לא אחזור על אותה טעות פעמיים". המממ. לא לחזור על אותה טעות פעמיים. אולי יש משהו ללמוד מהאיש.



והנה כמו בוש, גם ביבי שלנו חוזר בשידור החוזר. הוא צפוי להיות ראש ממשלה אף שלא זכה במרבית הקולות, ולמי ששכח את כהונתו הראשונה הנה תזכורת קצרצרה: בין השאר הוא הצליח להורות בה על פתיחת מנהרות הכותל - "נגיעה בסלע קיומנו", כך הוא כינה את האיוולת הקטלנית. הוא גם הרעיל וטיפל בחאלד משעל, והתכתש עם העולם ועם הפלסטינאים על ה"פעימות" (זוכרים את השפה הזו?), עד שבסופו של דבר הסכים לסגת מחלק גדול מהגדה ולא עמד בהתחייבויותיו. ביבי הוא גם אותו פוליטיקאי שטבע את הביטוי הליברמני "הם מפחדים", ותרם רבות לאווירה טרום רצח רבין בהתבטאויות כגון "השמאל שכח מה זה להיות יהודים".



ביבי טיפח יחסים עכורים עם התקשורת שתמיד טען ש"מתנכלת לו" למרות סיפור האהבה המפורסם שלו (לא, לא עם שרה) עם מצלמות הטלוויזיה. זהו בדיוק אותו ביבי מפרשת בר-און-חברון שהניבה לו חקירה פלילית אחת מני רבות; ואותו ביבי שבסופה של כהונתו הביעה הכנסת אי אמון בו ובממשלתו והקדימה את הבחירות.



לפני, במהלך, וגם אחרי כהונתו הראשונה נתניהו היה ונשאר ביבי. מפרשיית הקבלן עמדי, ועד הסתכסכות עקבית עם "שותפיו לדרך" ועם מתחריו הפוליטיים. כולנו זוכרים את התבטאויותיהם של דן מרידור, דוד לוי, בני בגין ורבים אחרים לגבי חוסנו המוסרי ויכולת ההנהגה שלו. מדובר, כפי הנראה, באיש מדון נבון, אדם שדבריו וגם מעשיו מצביעים בבירור על מחסור של מספר לא קטן של חוליות באזור עמוד השדרה. גם אם הוא שתק לפני הבחירות בעצת יועציו הנבונים, הרי שביבי של הכיכרות, של החיוך הזחוח ושל הזיכרונות היצירתיים מימי המנדט, ישוב גם ישוב ננו-שנייה לאחר שיתמנה בשנית.



כמו צ'ייני וראמספלד עבור בוש, ביבי יצטייד כנראה בליברמן ובישי כליצני מפתח בממשלתו העתידית - שתי דמויות שביניהן הרבה מכנים משותפים מכוערים, ובראשם גזענות בוטה וגאה בעצמה.



אמרה נושנה מלמדת שאלה שאינם זוכרים את העבר נידונים לשוב ולחיותו. אנחנו, הישראלים, שמהירות ועוצמת השינויים אצלנו מאלצים את כולנו לפתח זיכרון קולקטיווי כה קצר, לא למדנו כנראה את הלקח הזה.



אם נביט אל עברו של ביבי, ארבע השנים הבאות יהיו כנראה לא פחות רעות מהסיבוב הראשון אתו. אם נזכור את הלקח האמריקאי ונשווה לכהונת בוש השנייה, הן כנראה יהיו הרבה יותר גרועות.



נחמת הפורתא תהיה שאם אכן כך נגזר, ייתכן שהנזק המצטבר העתידי של כהונתו השנייה ייאלץ אותנו, כפי שקרה בארה"ב, לשנות מהותית את הקריטריונים שלפיהם אנחנו בוחרים את מנהיגינו. אולי עוד ארבע שנים של ביבי יצמיחו גם אצלנו אובמה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully