תראו מי מבקש סיוע

לרגע לא האמנו למראה עינינו.

מנהלי קרנות הון סיכון? שלנו? רוצים סיוע ממשלתי?

האם אלה האנשים שנשיא אינטל , אנדי גרוב, אמר עליהם לא מזמן: "החבר'ה של וול סטריט, שראו את עצמם כ'אדוני העולם', נראים לידם כילדים מסכנים"? האומנם אלה הכל-יכולים שמגייסים מיליארדים, שהעולם הוא מגרש המשחקים שלהם - בבוקר משקיעים בתל אביב, בערב מגייסים בסיליקון ואלי ובצהריים מנפיקים בוול סטריט? האם הם אותם האנשים שמשרדיהם לאורך חוף תל אביב נראים כמו המשרדים המפוארים ביותר בסיליקון ואלי, מנותקים לחלוטין מהמציאות בחוץ?

אכן, ממש כך: אתמול דווח ב"הארץ" על מפגש של מנהלי קרנות ההון סיכון הישראליות עם שר האוצר, סילבן שלום. מנהל קרן ההון סיכון גיזה, זאב הולצמן, הזהיר באותה פגישה כי אם הממשלה לא תתערב ולא תעזור לקרנות ההון סיכון במצב הקשה שאליו נקלעו, הרי שבתוך שנתיים תגווע תעשיית ההון סיכון בישראל. הולצמן ביקש משר האוצר כי הממשלה תמריץ משקיעים מוסדיים להשקיע בתעשיית ההון סיכון באמצעות מתן ערבויות ממשלתיות.

קודם כל - עוד לפני שנדון בבקשת הסיוע המפתיעה שמגיעה פתאום מהרצליה פיתוח ומרמת אביב, יש לנו בקשה למשקיעים המוסדיים - קופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח שאת כספיהם מבקשים עכשיו מנהלי קרנות ההון סיכון:

אל תעזו! אל תחשבו אפילו על הכיוון הזה. איש לא נתן לכם מנדט להשקיע את כספי הפנסיה שלנו בתעשיית ההון סיכון. איננו רוצים לראות אתכם שם.

לפחות כאן - הציבור לא מעורב

בכל יום שחולף מאז התפוצצות הבועה של ההון סיכון והטכנולוגיה אנחנו מודים לאל, או למי שאחראי לעניין הזה, כי לשם שינוי היתה שערוריה פיננסית אחת שבה הציבור הישראלי לא היה מעורב - לא כמשלם מסים, ולא כחוסך. שרפו לו את הכסף בוויסות הבנקאי, רוששו אותו בבועת מניות הכר"ם של 1993 - אך לפחות במפולת הטכנולוגיה, הוא לא אולץ להשתתף.

המזל הגדול ביותר של תעשיית קופות הגמל, הפנסיה והביטוח, הוא שהבורסה בוול סטריט קרסה במארס 2000 - לפני שמנהלי הגופים המוסדיים האלה "גילו" את נפלאות נאסד"ק והטכנולוגיה. לו היתה הבועה הזו מחזיקה עוד חצי שנה או שנה - חזקה עליהם שכבר היה מי שהיה משכנע אותם כי זה "חוסר אחריות" מצדם שלא להשקיע כמה אחוזים טובים מהתיק שלהם במניות אינטרנט, פס רחב, טלקום או צ'יפים.

בתיאוריה, הולצמן צודק; יש היגיון רב בניתוב כספי פנסיה וכספים ארוכי-טווח להשקעות בהיי-טק והון סיכון, כשם שיש היגיון בהשקעת כספי הפנסיה בשוק המניות. אנחנו יודעים כי לאורך זמן מניות וקרנות הון סיכון מניבות תשואות גבוהות.

הבעיה היא, שבין התיאוריה למציאות - נמצאת מערכת הפנסיה הישראלית שלנו והמנהלים שלה; מערכת הפנסיה, הגמל והביטוח שלנו אינה מתאימה להשקעות בהון סיכון, משום שאין בה התמחות אמיתית. תוצאותיה ניכרות היטב בתשואות של רוב מכשירי החיסכון ארוכי-הטווח בשנים האחרונות: המעורבות שלהם בשוק המניות ייצרה לרוב השחקנים בעיקר הפסדים. התוצאה היתה כי הם הניבו למשקיעים תשואות שנפלו מהתשואה שניתן היה לקבל בתוכנית חיסכון צמודה למדד.

הפרדה, ניידות, רפורמה

עד אשר לא יפרידו את קופות הגמל מהבנקים, יאפשרו ניידות מלאה של הון ביטוחי החיים ויפרקו את המונופול של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות - קשה לראות שינוי של ממש במערכת ניהול כספי פנסיה. עד אשר לא תהיה רפורמה של ממש במערכת החיסכון ארוך-הטווח בישראל - אין שום סיבה לתת למנהלי קופות הגמל וקרנות הפנסיה תמריצים להשקיע בתעשייה שבה אין להם מושג.

ואולם, גם ללא קשר למערכת ניהול הפנסיה שלו - עצם הרעיון של מתן ערבויות להשקעה בקרנות הון סיכון מיותר.

מדוע לתת ערבויות לתעשיית ההון סיכון הישראלית? הרי זו תעשייה שעד לפני שנה טבלה בכסף; זו התעשייה היחידה שמצליחה עד היום לגייס הון מחו"ל; זו התעשייה היחידה ששער הריבית אינו משפיע עליה, שכל המשבר שלה הוא רק תמונת ראי של הנעשה בחו"ל. דווקא לה לתת ערבויות?

המחסור בכסף בתעשיית ההון סיכון כיום נובע מההשקעות המטורפות שביצעו קרנות ההון סיכון בשנתיים האחרונות, ומההשקעות הפרועות שביצעו רוב החברות שבהן השקיעו. מיליארדים של דולרים נזרקו על פרויקטים מיותרים, משכורות עתק וסטנדרטים מנופחים של הוצאות.

אז נכון, תעשיית ההון סיכון וההיי-טק הישראלית לא המציאה את זה; היא בסך הכל העתיקה את מה שהיא ראתה בארה"ב. אך זו בדיוק הסיבה שלממשלה אין סיבה להתערב עכשיו ולסייע לתעשייה הזו.

ההבראה של תעשיית ההיי-טק תבוא מקיצוץ בהוצאות לסטנדרטים שניתן לקיימם, משינוי מודלים עסקיים, מהתמקדות במה שהתעשייה הזו התמקדה בעבר - במוצרים ולא בתרגילים פיננסיים. ההבראה של ההיי-טק תעבור דרך תהליך כואב של חיסול עודפי כושר הייצור העצומים בתעשייה - ולא דרך לשכת שר האוצר.

נטועים על מפת ההיי-טק

בניגוד למצב שהיה בישראל לפני עשר שנים, שבו היה צורך לתמרץ את המשקיעים הזרים להגיע להיי-טק הישראלי על ידי מעורבות ממשלתית - כיום אין לנו צורך בכך. אנחנו נטועים היטב על מפת ההיי-טק; ברגע שיהיו הזדמנויות השקעה, ברגע שתשכך הסערה - יהיו משקיעים שיהיו מוכנים לסכן את כספם.

הסיוע היחיד שצריכה הממשלה להגיש לעולם ההיי-טק אינו בערבויות ובהזרמות. כל מה שנדרש מהממשלה הוא לא להפריע. לא לתרום לניפוח השכר, לא להגדיל את נטל המס, וכן ליצור כאן אקלים ביטחוני-חברתי שיעודד את האנשים הטובים להישאר כאן, לחיות כאן וליצור כאן.