גברים ונשים מובטלים – מה ההבדל?

ההתנסות באבטלה אינה חוויה אחידה עבור כולם ומשתנה מאדם לאדם. בין המשתנים המרכזיים, המשפעים על תגובותיו ועמדותיו של האדם לאבטלה ניתן למנות את מינו של האדם. רוב המחקרים בנושא תגובות האדם לאבטלה, בוצעו בקרב גברים מובטלים.

המחקרים הלא רבים שחקרו נשים מובטלות, התמקדו על פי רוב בנשים מנקודת ראות של רעיות המובטלים. את המחסור במחקרים על נשים מובטלות מייחסים, בין השאר, לכניסה המאוחרת של נשים לשוק העבודה ולהנחה שהייתה מקובלת שנים רבות, על פיה לעבודה חשיבות רבה יותר לגברים מאשר לנשים והיא משפיעה יותר על זהותם.

כמו כן מכיוון שנשים נחשבו מפרנסות משניות, סברו החוקרים שהן אינן נפגעות ממשבר האבטלה כמו הגברים, הנושאים העיקריים בעול הפרנסה. לפי נתוני שדולת הנשים, מראשית שנות ה-80 עד ראשית שנות ה-90, חלה עליה רצופה באבטלת נשים בישראל ובין השנים 1955 עד 2005 שיעור אבטלת הנשים היה גבוה משיעור אבטלת הגברים.

במחקר שביצעתי בגל הפיטורין שפקד את ישראל בסוף שנות ה-90 תחילת שנות ה-2000, בחנתי בין היתר את ההבדלים בין המינים בכל הקשור לאבטלה. מדגם המחקר כלל מובטלים ברמות מקצועיות שונות ובקבוצות גיל שונות שהתגוררו בעיירות פיתוח, בפריפריות ובערים במרכז הארץ.

מהמחקר עלו מספר ממצאים לגבי דחיית הזדמנויות לעבודה על ידי נשים: 1. נשים מכל קבוצות הגיל ובעלות סטטוסים משפחתיים שונים נוטות יותר מגברים לדחות עבודות שעשויות להתנגש עם תפקידיהן המשפחתיים. 2. נשים נוטות יותר מגברים לדחות הצעות עבודה אפשריות בגלל תוכן עבודה לא מעניין. 3. עבודה המתויגת כעבודה גברית הייתה סיבה בולטת לדחיית עבודה מוצעת מצד הנשים. נטייה זו קיימת בקרב נשים נשואות וגם בקרב נשים רווקות , כפי הנראה משום שהאחרונות הפנימו מאימותיהן שדרים על קשיי תמרון בין תפקידי האם, הרעיה והעובדת.

מהמחקר עלה שבאופן כללי לא נמצאו הבדלים בין גברים לנשים בתדירות השימוש בשיטות השונות לחיפוש עבודה , ואולם נמצאו הבדלים בין המינים בזמן המוקדש בשבוע לחיפוש עבודה: גברים נטו להקדיש למטרה זו, זמן רב יותר מאשר נשים. בנוסף הסתמנו הבדלים בין המינים בהתארגנות לחיפוש עבודה: אם מועד הפיטורין ידוע מראש, גברים נוטים יותר מנשים לחפש עבודה לפני הפיטורין בעוד שנשים מתחילות בתהליך זה מאוחר יותר. כמו כן , נמצאו הבדלים בין המינים במשאבים הזמינים העומדים לרשותם בעת ההתמודדות עם אבטלה ממושכת. מתוך המחקר עלה, שגברים משתמשים יותר מנשים בבני משפחה ובחברים על מנת לקבל תמיכה כספית. גברים נהנים בעת האבטלה מתמיכה רגשית מבת הזוג יותר מאשר נשים נהנות מתמיכה רגשית מבן זוגן.

נשים מדווחות יותר מגברים על הרעה במצב בריאותן בעקבות האבטלה. הביטוי ההתנהגותי לכך הוא ריבוי בביקורים אצל רופא וכן עריכת בדיקות רפואיות רבות יותר מאשר בעבר. ההבדלים בהתנסות באבטלה בין המיניים נובעים רובם ככולם מהתפקידים החברתיים השונים של גברים ושל נשים, מתהליכי סוציאליזציה שונים ומהבדלים במשמעות המיוחסת לעבודה.

בעשור האחרון חלו שינויים בהתנהגות התעסוקתית של נשים בישראל, שינויים הממשיכים מגמה שהחלה זה כמה עשורים. מגמת העלייה בשיעור השתתפות הנשים בשוק העבודה האזרחי בקרב נשים שהחלה מאז 1955, ממשיכה גם בעשור האחרון.

שיעור ההשתתפות של נשים בגילים 15 ומעלה בכוח העבודה האזרחי ממשיך לעלות בהתמדה והגיע לפני שנתיים לקצת יותר ממחצית. נשים רבות נכנסו לשוק העבודה במקצועות שנחשבו בעבר הלא רחוק למקצועות גבריים.

כך למשל, ב-2007, מתוך כלל המועסקים בתחומי ההיי-טק, 33.8% היו נשים. המחויבות של נשים לעבודה עלתה וכן ההשקעה שלהן בקריירה אשר אחד הביטויים שלה הוא רכישת השכלה ואימוץ דפוסי עבודה הדומים לאלו של הגברים.

בחלק מהמשפחות הישראליות מסתמן אף שינוי בדפוסי המפרנסים ולמרות שעדיין ברוב המשפחות הישראליות הגבר הוא המפרנס העיקרי, הרי שבצדו של דגם זה הופיעו גם דגמים חלופיים בהם שני בני הזוג מרוויחים שווה בשווה.

בחלק מהמשפחות, (אמנם חלק לא גדול), האישה היא המפרנסת העיקרית ומשכורתה גבוהה מזו של הבעל. בקרב הגברים הצעירים, יש יותר הבנה לקשיים של נשותיהן לתמרן בין דרישות העבודה לבין דרישות הבית ומסתמנת נטייה גדולה יותר בקרב הדור הצעיר לשיתוף בין המינים בחלוקת העבודה בבית ולמעורבות רבה של האב בגידול הילדים מאשר בעבר.

בנוסף מסתמנת עליה בשיעור המשפחות החד הוריות שבראשן עומדת אישה וב-2007, קרוב ל-10% מבין האימהות עמדו בראש משפחה חד הורית. בצד שינויים אלו, חלק מהמאפיינים שהבדילו בעבר בין נשים לגברים בשוק העבודה ממשיכים להתקיים גם כעת. רוב הנשים עדיין מועסקות במקצועות נשיים, אי השוויון באיוש עמדות בכירות ובתנאי שכר נשמר וכפל התפקידים בהן מתנסה האישה העובדת עדיין ממשיך להתקיים. לשימור ההבדלים המגדריים בעולם העבודה מחד, ולתמורות שחלים בקרב נשים ביחס לעבודתן ולמרכזיותה בחייהן מאידך, עשויה להיות השלכה על התנסותן באבטלה.

אולי אחד הביטויים לשינוי במגמת ההתנסות באבטלה בקרב נשים, הוא הדיווח של הלמ"ס לפיו בשנת 2007 חלקן של הנשים המתייאשות מחיפוש עבודה מכלל המתייאשים נמוך בהשוואה לחלקם של הגברים. לאור זאת, עולה השאלה האם ההבדלים בין המינים בהתנסות באבטלה שאובחנו בעבר יבוא לידי ביטוי גם בגל פיטורין הפוקד אותנו כעת? או שמא, הדמיון בין המינים ביחסם לעבודה, השינוי בדפוסי המפרנסים, ריבוי במשפחות החד הוריות שבראשן עומדת אישה מפרנסת יחידה והמחויבות הרבה יותר מאשר בעבר שנשים מגלות לעבודתן, יביאו גם לדמיון רב יותר בין המינים גם בחוויית האבטלה?

פרופ' ליאת קוליק הינה מרצה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.