סיוע לתעשיינים הוא בזבוז כסף

>> 0.00 דולר, לא כולל דלק ודמי טיפול - זאת הצעת המחיר הנמוכה ביותר כעת אם ברצונכם לשלוח מכולה מדרום סין לאירופה. בקיץ 2007 היתה חברת התובלה גובה ממכם לשירות זה 1,400 דולר.



מכולות חצי ריקות הן רק אחד הסימנים לקריסה העולמית של מגזר הייצור. בגרמניה ירדו ההזמנות לציוד מכני ב-40% לעומת 2008; מחצית מכ-9,000 יצואני הצעצועים בסין פשטו את הרגל; יצוא המחשבים הניידים מטייוואן נפל בשליש בינואר; ומספר המכוניות שיוצרו בארה"ב היה נמוך ב-60% בינואר, לעומת ינואר 2008.

עוצמתו ההרסנית של המשבר הכלכלי העולמי התבהרה ב-2008. ואולם היקף המשבר בייצור עדיין לא הופנם, בעיקר משום שהוא מתבטא במונחים לאומיים. אך הייצור נקלע גם הוא למערבולת המשבר העולמי.



התפוקה התעשייתית נפלה בשלושת החודשים האחרונים ב-3.4% וב-4.4% בהתאמה בארה"ב ובבריטניה (ירידה השקולה לירידה שנתית של 13.8% ו-16.4%). ההתמוטטות חמורה בהרבה במדינות שהתלות שלהן ביצוא גדולה יותר, מאחר שהן הסתמכו על צרכנים במדינות זרות.



התפוקה התעשייתית בגרמניה נפלה ברבעון הרביעי ב-6.8%; בטייוואן ב-21.7%; וביפאן ב-12% - מה שעשוי להסביר מדוע נופל התמ"ג באותן מדינות בשיעור חד יותר מאשר בתחילת שנות ה-90.



התפוקה התעשייתית תנודתית, אך התכווצות שכזאת לא נרשמה בעולם מאז משבר הנפט של שנות ה-70 - ואז לא היה המשבר כה נרחב. התעשייה קורסת במזרח אירופה, כמו גם בברזיל, מאלזיה וטורקיה. אלפי מפעלים בדרום סין עומדים כעת נטושים. העובדים חזרו לבתיהם באזורי הכפר לחגיגות ראש השנה בינואר, ומיליונים לא שבו למפעלים.



התשובה היא לא



הממשלות שחילצו את המערכת הפיננסית נקראות כעת לסייע לתעשייה. לעומת הבנקאים הערמומיים, נראים עובדי המפעלים כראויים בהחלט לסיוע. הייצור הוא עדיין מגזר המעסיק עובדים רבים והוא נוטה להיות בולט מאוד, ומתרכז באזורים כמו דטרויט, שטוטגרט וגואנגז'ו. קריסתן של יצרניות מפורסמות, כמו ג'נרל מוטורס (GM), עשוי לפגוע קשות באמון הציבורי בכלכלה בתקופה שבה חוסר הביטחון הוא אחד הגורמים המושכים מטה את הכלכלה. אם כך, האם יש ספק שצריך לתת לתעשייה סיוע מיוחד?



למרות הקשיים במגזר הייצור, התשובה היא לא. לכל החלטה יש מחיר, אך סיוע לתעשייה סובל משני חסרונות משמעותיים: האחד הוא שהתוכניות הממשלתיות, שלוקח זמן רב לתכנן ולתקן אותן, הן מגושמות מדי כדי לטפל בקשיים המגוונים והמשתנים ללא הרף של תעשיות הייצור בעולם. חלק מהבעיה הוא התייבשות המימון המסחרי. איש אינו יודע כמה זמן יימשך מצב זה. מרכיב נוסף הוא העובדה שחברות מקצצות במלאים שלהן (בסין חלק מהסחורות הצטברו עוד מלפני האולימפיאדה). אפקט המלאי עשוי להיות זמני, אך שוב, איש אינו יודע עד כמה גדול או ממושך הוא יהיה.



החיסרון השני הוא שסיוע מגזרי אינו מטפל בגורמים למשבר - הירידה בביקוש, לא רק לסחורות אלא לכל דבר. יכולת התפוקה הגדולה מדי (הרבה יותר מדי בתעשיית הרכב), גורמת לכך שחלק מהעסקים חייבים להיסגר, בלי קשר לגודל הסיוע שהממשלה יכולה להזרים.



כיצד יכולה המשלה לדעת אילו חברות להציל או את הגודל ה"נכון" של תעשייה מסוימת? זאת יקבעו הצרכנים. להעניק כסף לתעשיות שזועקות בקול הרם ביותר או עם הלוביסטים המתוחכמים ביותר יהיה שגוי ובזבזני. העברת הביקוש למגזר בר המזל שזכה בסיוע ממגזר אחר שאינו כה בר מזל רק תחמיר את המשבר. מדינה שמעדיפה תעשייה מסוימת מסתכנת בהאטת קצב הצמיחה הכלכלית על ידי הקצאת משאבים לחברות בלתי יעילות.



עדיף לסייע לבנקים



יש האומרים כי הייצור הוא מיוחד, משום ששאר הכלכלה תלויה בו. למעשה, הכלכלה דומה יותר לרשת שבה כל דבר מחובר לכל דבר אחר, ובה כל יצרן הוא גם צרכן. ההבדל החשוב הוא לא בין הייצור והשירותים, אלא בין המשרות הפרודוקטיוויות ואלה שאינן פרודוקטיוויות.



חלק מהיצרנים מקבלים זאת, אך ממהרים לטעון כי המשבר הנוכחי מסכן ללא צורך את משרות הייצור הפרודוקטיוויות הדורשות מיומנות גבוהה. בימים אלה, כל קשר ברשת האספקה תלוי בכל האחרים. יצרניות הרכב נותנות כדוגמה את דגם הקמרו החדש של ג'נרל מוטורס, שנמצא בסכנה לאחר שיצרנית חלקי פלסטיק פשטה את הרגל. תעשיית הרכב טוענת שאובדן GM עצמה עשוי לפגוע לצמיתות בשרשרת האספקה של צפון אמריקה. הסיוע, הם אומרים, יכול לסייע לחברות טובות להילחם עוד יום.



אף כי לחלק מרשתות האספקה יש עמדות מפתח שעשויות לסייע להן לצלוח את המשבר, זהו טיעון כללי לא משכנע בעבור סיוע מגזרי. ככלל, ספקיות בעלות כמה לקוחות, ולקוחות עם כמה ספקיות, עשויים להיות עמידים יותר מאשר אם היו תלויות בחברה אחת גדולה.



העדות מסין היא שהיעדר הביקוש הנוכחי יוצר עודף כושר ייצור שמאפשר ללקוחות למצוא ספקיות חדשות מהר יותר אם הספקיות שלהן פושטות רגל. כאשר קשה לעשות זאת, משום שהספקיות מייצרות מוצרים ייחודיים, לדוגמה, הנהלה טובה עדיפה על סיוע ממשלתי. החברות הטובות ביותר עוקבות אחר הספקיות המרכזיות שלהן ורוכשות חלקים מיותר ממקור אחד, גם אם הדבר עולה יותר. במקרים קיצוניים, חברה יכולה לתמוך בספקיות רגישות ולסייע להן לגייס כסף או להשקיע בהן.



אם סיוע סקטוריאלי הוא בזבוז, מדוע להציל את המערכת הבנקאית? לא בשביל הבנקאים, זה בטוח; לא משום שהסיוע הממשלתי ייצור תעשייה פיננסית יעילה. אפילו סיוע לבנקים כושלים וחבילות תמריצים, כמו אלה שעליהן חתם ברק אובמה, מיועדים לפתור את שורשי הבעיה הכלכלית: הצלת הבנקים, גם אם אינם לא ראויים לכך, אמורה לשמור על זרימת הון מספקת במשק כולו; התמריצים הפיסקליים אמורים להגביר את הביקוש בכלכלה.



עם קריסת הייצור, המדינות אינן צריכות להשחית את זמנן על תוכניות סיוע מגזריות. הפעולה הנכונה היא רחבה יותר, אך דחופה לא פחות: להגביר את הצריכה ולשחרר את המימון.