באוצר ביקשו מבנק ישראל להחזיק באג"ח שירכוש עד מועד הפדיון שלהן; הבנק סירב

>> בנק ישראל סירב לבקשתו של החשב הכללי במשרד האוצר, שלפיה הבנק יתחייב להחזיק באג"ח הממשלתיות שהוא מתכוון לרכוש עד מועד פדיונן.



החשב הכללי, שוקי אורן, ניסה להגיע להבנות עם בנק ישראל בנוגע לתוכנית רכישת האג"ח של הבנק, בניסיון למנוע עלייה אפשרית של הריבית לטווח הארוך במשק בעתיד - במקרה שהבנק ימכור את האג"ח לפני מועד הפדיון שלהן. עלייה כזאת עלולה להגדיל בין השאר את עלות גיוס הכסף על ידי הממשלה.

בנק ישראל הודיע בשבוע שעבר כי בכוונתו לקנות אג"ח של ממשלת ישראל במהלך המסחר בשוק האג"ח. הרכישה הוסברה על ידי הבנק בשתי סיבות: זוהי דרך להזרים כסף למשק (הבנק יקנה אג"ח וישלם תמורתן בשקלים, שיעברו למחזיקי האג"ח), וזוהי גם דרך להביא לכך שהריבית ארוכת הטווח במשק - שנגזרת מתשואת האג"ח - תרד. מי שאמורה ליהנות במיוחד מירידת התשואות על האג"ח היא ממשלת ישראל, שצפויה השנה למכור (להנפיק) אג"ח בהיקפים גדולים כדי לממן את הגירעון הממשלתי העצום הצפוי ב-2009.



קניית האג"ח על ידי בנק ישראל, לפיכך, מסייעת בעקיפין לממשלה. ברור מאליו כי הפעולה הנגדית - מכירת האג"ח שירכוש הבנק - צפויה לפגוע בממשלה: אם בנק ישראל, כשחקן גדול מאוד בשוק, ימכור את האג"ח, הוא עלול להביא לירידת מחירים ולעליית התשואות בשוק. כדי להימנע מכך ביקש החשב הכללי מבנק ישראל לא למכור את האג"ח שיקנה, אלא להחזיקן עד למועד הפדיון - המועד שבו המדינה פורעת את ההלוואה שלקחה ומשלמת למחזיקי האג"ח.



הסיבה לסירובו של הבנק לבקשה כפולה. ראשית, בנק ישראל רוצה לשמור לעצמו את הגמישות במדיניות המוניטרית שהוא מנהל - משמע, לקנות ולמכור אג"ח בשוק במועדים שתואמים את מדיניותו, גם אם בעתיד יביאו המכירות לירידת מחירי האג"ח הממשלתיות ולעליית התשואות עליהן.



הסיבה השנייה קשורה בסעיף בחוק שחוקק ב-85', במסגרת התוכנית לייצוב המשק, ואוסר על בנק ישראל להלוות כסף למדינה. הלוואת הכספים על ידי בנק ישראל למדינה היתה אמצעי הדפסת הכסף העיקרי שהביא להיפר-אינפלציה בשנות ה-80. העובדה שבנק ישראל רוכש אג"ח של הממשלה במסגרת המסחר בשוק האג"ח מעוררת שאלה בדבר העמידה בחוק - מפני שבעקבות הרכישה בנק ישראל ייהפך בפועל למחזיק בהלוואות של המדינה. בנק ישראל טוען כנגד זאת כי אינו משתתף בהנפקה של האג"ח, אלא רק קונה אג"ח מידי מחזיקים פרטיים במהלך המסחר, ומכיוון שכך אינו מלווה כסף למדינה ישירות ואינו עובר על החוק.



אם בנק ישראל ימשיך ויחזיק באג"ח עד מועד הפדיון שלהן, וכך יקבל מהמדינה כספים כפירעון ההלוואה, הרי שהגבול בין היותו של הבנק סוחר באג"ח ממשלתיות להיותו מלווה כספים למדינה ייטשטש עוד יותר. לפיכך, הבנק רוצה כנראה להימנע מכל מראית עין של עבירה על החוק, ויקפיד שלא להשתתף בהנפקות או בפירעונות של המדינה. מדובר במראית עין בלבד, מאחר שמסחר באג"ח משפיע ישירות גם על תוצאות ההנפקות של המדינה - אבל נראה שבנק ישראל מעדיף לשמור לפחות על מראית העין הזאת.



החשש מפני מכירת אג"ח על ידי הבנק הוא כיום עמום בלבד. עדיין לא ברור כמה אג"ח מתכוון בנק ישראל לרכוש, ולא ברור מתי (אם בכלל) הוא מתכוון למכור אותן. ברור שאם הבנק יקנה אג"ח בכמויות קטנות בלבד וימכור אותן בקצב אטי, לאורך שנים ארוכות, ההשפעה על שוק האג"ח עשויה להיות שולית בלבד.