אל תגידו "לא ידענו", כי את הכתובת הראשונית ראינו על הקיר כבר לפני מספר חודשים. "פלייבוי", מדריך הליבידו ומאיץ הטסטוסטרון של מרבית חלקי האוכלוסייה בעולם המערבי ביובל האחרון, ביטלו את מסיבת הסופרבול המסורתית שלהם.
אמריקה לא מצליחה לדמיין את עצמה בלי סופרבול, והאירוע עצמו, כך נדמה היה, לא רואה את עצמו בלי מסיבת פלייבוי. כשזה קרה, חומות רבות נפרצו ובכך סיפקו רמז עבה לבאות, למשבר מוחשי ולאסון העלול ליפול על ראשנו.
ואכן, לפני פחות משבוע נמסרה לנו הבשורה: הקשיים הכלכליים של אימפריית הסקס (הפסדים של 145 מיליון דולר ברבעון האחרון של 2008) שגדלנו עליה - עלולים להביא להתמוטטותה.
פלייבוי הוא לא פחות ממוסד, זה שסימל את הבריחה מהמיינסטרים, את הסטייה השובבית עם המבע המיוחם שהן מנת חלקם של כל בני 9 עד 90 עם סמל השפנפן שקועקע על גופם של מיליוני בני ובנות תשחורת.
החשיבה בהקשר לנפילה של הענק מקליפורניה היא שתנאי השוק הכריעו אותו, אבל זו תשובה חלקית בלבד. גם המגע האנושי, תרתי משמע, עשה את שלו. קל להסביר את הירידה ההדרגתית במכירות של פלייבוי, שנבעה לא רק מקריסת השוק אלא גם משינויים טכנולוגיים והרגלי צריכה אחרים. בנוסף, במציאות של היום פלייבוי היא שיא המיין-סטרים ובעולם הפורנו, בואו נודה על האמת, מיין-סטרים זה פשוט לא כל כך קול.
האמת היא שפלייבוי, עד כמה שלא נעים להודות, הוא היום לא יותר מאייקון מוצלח שמהותו עברה מן העולם, בדיוק כמו מצלמת הפולרואיד, ששבקה חיים לא מכבר בהודעה דרמטית ועצובה. בדומה לפולרואיד, מדובר במותג מפואר שהגשים פנטזיות בלתי אפשריות (במשך יותר מ-60 שנה שלט הגאדג'ט של פיתוח תמונה ברגע בשוק, עד שהגיעה המצלמה הדיגיטלית), אבל הטכנולוגיה והקדמה ניצחו אותו כשהציגו אלטרנטיבות מהירות יותר ובעיקר חדות יותר.
כך קרה גם עם פלייבוי. בילדותנו מצאנו את החוברות ההו-כה-מזמינות הללו בכל מיני פינות אפלות בחדרם של הורינו, אחר כך כבר היינו קונים (בשביל הכתבות, כמובן, יש שם חומרי איכות ממעלה ראשונה) ובמציאות החודרנית של היום זנחנו לחלוטין את דרכיו של בית החרושת לייצור ההורמונים לטובת מפעלי אקספרס באיכות פחות טובה עם תוצאות יותר מהירות.
את נייר הכרומו המשובח החליף מסך המחשב האינטימי ובמקום הדוגמניות המושלמות והמחוטבות באו נערות שמנמנות, צלוליטיס כבד לעורן, והן מחייכות אלינו היישר מארונית הבגדים המעופשת שבביתן בקנזס, בירושלים או בהרי פקיסטן. זהו הנכס הגדול ביותר שאיבדה פלייבוי, האסתטיקה פינתה את מקומה לכל דבר מריאליטי עד ביזאר. למרות שבניגוד לפולארויד שמרה פלייבוי על צעדיה בקדמה הטכנולוגית והקימה מערך מולטימדיה איכותי, קשה להתמודד גם בעולם הזה עם ארוחות חינם. בעוד הרשת מפעילה ערוצי טלוויזיה ואינטרנט בתשלום, מרבית הצרכנים מוצאים מפלט במקומות שבהם לא מאלצים אותם לפתוח את הארנק.
אין ברירה אלא להשלים עם העובדה שהשימוש היחיד שיש כיום לפלייבוי לצרכן הממוצע הוא על מגדל השמירה במילואים או במהלך טיול בספארי באפריקה. כשערוץ הטלוויזיה של הרשת לא בדיוק מספק את הסחורה וכשארוטיקה רכה פינתה את מקומה לכאסח הוולגארי, הצניחה של פלייבוי הייתה כמעט הכרחית.
ועדיין, פלייבוי הוא לא סתם מוצר או מותג, הוא מטבע לשון. למרות שבעולם העסקים הקר והמנוכר אין סנטימנטים, פלייבוי הוא חבר אמת, וחברים לא נוטשים גם כשהספינה מתחילה לטבוע. הבעיה היא שתוכנית ההצלה שלי, שכללה פינוי מהיר של הטירה המפורסמת ושיכונן של כל השפנפנות באופן קבוע בדירתי הצנועה בתל אביב, לא צפויה להתקבל. החודשים הקרובים יכריעו האם פלייבוי תלך בדרכה של פולארויד ותהפוך גם היא למונח מיתולוגי שכל כולו נחלת העבר. אם וכאשר זה יקרה, זו תהיה ללא ספק הצהרה עצובה, גדולה וכנראה שגם בלתי נמנעת.
התוכנית שלי להצלת פלייבוי
24.2.2009 / 11:32