בין נמרודי לחצור הגלילית

שתי חברות נמצאות במצוקה קשה: ויטה פרי הגליל ומעריב. הבנקים מסרבים לעזור לפרי גליל ומתנדבים להנשים את העיתון השני בגודלו במדינה. בשני המקרים מדובר בהתנהגות מוזרה

עומר שרביט

מצבם הקשה של העיתון "מעריב" ומפעל "ויטה-פרי הגליל", מחדד את ההבדלים בין המרכז לפריפריה, בין המקושרים לבלתי מקושרים, בין המשפיעים למנוחשלים, בין המקורבים לזניחים.

בשני המקרים יש מאות ואלפי עובדים שחרדים למקום עבודתם. מי שקובע אם מטה לחמם יישבר או לא, הם לא מנהלי החברה או לקוחותיה, אלא בנקים וגופים פיננסיים שיושבים בסיטי של תל אביב.

כדי להבין את היחסים בין הבנקאים לשתי החברות, יש להתחשב בעיקר בנתון אחד, שמהווה אמת מידה לשאלה "האם הבנק מוכן להלוות כסף נוסף או שלא". הנתון הזה הוא ה-EBITDA. אם נתון זה הוא חיובי, הרי שהחברה נושמת בכוחות עצמה, וסביר שיהיה בידיה לשרת את חובותיה. אם ה-EBITDA שלילי, החברה במצב אנוש, והיא תתקשה לשלם תשלומי קרן וריבית שוטפים.

עוד בוואלה! NEWS

הכי כיף ביחד: דברים חדשים ששווה לנסות עם כל המשפחה

לכתבה המלאה

היד הקפוצה של גליה מאור בחצור

ויטה פרי הגליל מעסיקה (נכון ללפני שנה), 380 עובדים, שרובם עובדי ייצור פשוטים, המרוויחים קרוב לשכר המינימום. החברה מייצרת ירקות מעובדים, קפואים ומוצרי מכולת, (כמו מרקים ורטבים). כל הפעילויות שלה רווחיות. המפעל העיקרי של ויטה נמצא בחצור הגלילית והעיר כולה תלויה בו – סגירת המפעל היא מכת מוות ליישוב.

לויטה יש רווחים תפעוליים מספר רבעונים ברציפות. כאמור, לבחינת היחס בינה לבין הבנקים צריך להסתכל על נתון נוסף, שמנטרל הוצאות לא תזרימיות: ה-EBITDA של ויטה בשנתיים האחרונות, היה חיובי (סביב 20 מיליון שקל).

במלים אחרות, לאחר שהחברה סיימה לשלם לספקים ולעובדים, נותר בידיה סכום מסוים (גבוה יחסית), לשלם קרנות וריביות לבעלי החוב. לפיכך, יש לחברה זכות קיום מבחינת השוק החופשי למוצריה וגם מבחינת הגופים, שמממנים אותה.

לפרי הגליל בכל זאת יש בעיה, והיא מבנה הון "רזה" מדי, שקשור להתחייבויות של בעלי החברה, איאן דייוויס ואביב אלגור: בגלל הוצאות מימון כבדות, ויטה פרי הגליל צברה הפסדים של מעל 70 מיליון שקל וההון העצמי שלה קטן מדי ביחס לחובות של כמעט 200 מיליון שקל לבנקים, (בעיקר לאומי ודיסקונט).

מצב שכזה, מחייב גיוס הון נוסף קרי הכנסת שותפים חדשים. אכן, בתקופה האחרונה היו על השולחן כמה הצעות לרכישת המפעל, אך בנק לאומי שלח את המפעל לכינוס נכסים. קרוב לוודאי, המשמעות היא סגירה של המפעל לצמיתות ופיטורי העובדים. מדוע לאומי ודיסקונט קפצו את היד?

הבנקים, בראשות גליה מאור וגיורא עופר, מעדיפים לשלוח את המפעל לכינוס כחלק מקרב ההתשה שלהם מול בעלי ויטה. זאת, במקום להתאזר בסבלנות ולקבל את הצעות הרכישה. ככל הנראה, החשש שלהם הוא שאם הצעות הרכישה יתקבלו, תיחלש הפוזיציה שלהם מול בעלי ויטה.

כאמור, מפעל רווחי עם יכולת לשרת חוב לבנקים, לא אמור להישלח לכינוס נכסים. נראה, כי הבנקים מנהלים את המאבק שלהם בבעלי המפעל, על גבם של העובדים. בתקופה הנוכחית, מאבק שכזה הוא קטנוני ותמוה.

נוחי דנקנר ושרי אריסון מתנדבים לסייע

הדוגמה הבאה, מראה שהבנקים דווקא יודעים להתאמץ לפעמים, והיא תמוהה עוד יותר.

שוו בנפשכם חברה שצברה הפסדי עתק של 411 מיליון שקל (אין אפשרות לחלק דיבידנד בעתיד הרחוק), תזרים המזומנים שלה שלילי והיא לא הצליחה לרשום רווח תפעולי כבר הרבה רבעונים.

גם בנטרול ההוצאות שאינן תזרימיות, החברה הזו מציגה מספרים שליליים (EBITDA שלילי). חברת הדירוג מעלות, אומרת על החברה שלא תוכל להתקיים בתקופה הקרובה במבנה ההון הנוכחי, בגלל בעיות נזילות וחוסר יכולת לגייס הון או למכור נכסים.

גם בהתניות הפיננסיות שהבנקים קבעו לה, החברה לא עמדה. במעלות צופים, שגם בתקופה הקרובה החברה לא תוכל לפרוע חובות שוטפים ממקורותיה העצמיים, ולמרות מאמצי ההתייעלות, המצב לא הולך להשתפר בקרוב.

לפיכך, לא ברור כיצד החברה תחזיר לבנקים חובות של כ-190 מיליון שקל, וכ-60 מיליון שקל לבעלי האג"ח, (נכון לסוף הרבעון השלישי של 2008).

אותה חברה היא מעריב, והיום, למרבה ההפתעה, בנק הפועלים החליט להלוות לעיתון הגוסס 50 מיליון שקל.

מצד אחד, מדובר בעיתון עם אלפי עובדים, היסטוריה מפוארת, הישגים מקצועיים רבים וחשיבות רבה לדמוקרטיה הישראלית - לא פחות מכך. צריך לקוות שמצבו ישתפר. בלי קשר ומצד אחר, ההלוואה של פועלים לעיתון, במצבו הנוכחי, היא מוזרה, בלשון המעטה.

הבנקים בעולם הגדול מדממים מפציעות הסאב-פריים ועוברים לידי משלמי המסים. גם פועלים המקומי ספג בשנה האחרונה הפסדים כבדים, מהשקעות באג"חים יד רביעית עם דירוג פירסט קלאס.

מצבו אמנם טוב מזה של הבנקים בעולם, אך ברור כי זו לא השעה לחלק הלוואות גדולות שעלולות להפוך לחוב אבוד. לא רק בנק הפועלים מתנהג בצורה מוזרה. גם כלל ביטוח התנדבה לסייע למאמצי החילוץ של מעריב, והילוותה לחברה האם, הכשרת הישוב, 35 מיליון שקל.

האם בנק הפועלים וכלל ביטוח היו נותנים את אותה הלוואה למפעל אחר שהיה נקלע למצבו של מעריב? ספק רב. מבחינה שוטפת, ויטה פרי גליל במצב טוב יותר ממעריב, ובכל זאת בנק לאומי סגר את הברז.

מי שסבור, כי ההלוואה של בנק הפועלים למעריב עומדת באמות המידה הרגילות של מתן הלוואות בבנק, יוכל להסתייע בעובדות הבאות:

הפועלים היתנה את ההלוואה למעריב במתן הלוואה של הכשרת הישוב לעיתון, בהיקף של 37 מיליון שקל. החברה האם גם מממשת התחייבות לרכישת בית מעריב, לאחר שלא נמצא לו קונה אחר. בנוסף, העיתון עצמו פעל להעמדת שיעבודים ובטוחות, דוגמת בית הדפוס בבת ים.

מצד שני, מאמצים דומים בויטה לא עשו רושם על הבנקים: אלגור ודייוויס העמידו בשנה שעברה ערבויות אישיות של מספר מילוני שקלים לבנקים ול-ויטה עצמה. ובכל זאת, חשבונות החברה הוגבלו והיא בדרך לכינוס.

לכן, אפשר שיש סיבה נוספת לחבל ההצלה שקיבל מעריב מפועלים וכלל.

הנה השערה אחת: כלל ביטוח היא חלק מאי.די.בי, שבשליטת נוחי דנקנר. מדובר בקבוצת חברות שמוכרות מוצרי צריכה מגוונים לשוק המקומי. בנק הפועלים שבשליטת שרי אריסון, הוא הבנק של מאות אלפי משקי בית בישראל.

אי.די.בי והפועלים הם שנים מהגופים החזקים במשק, בעלי אינטרסים כלכליים רחבים וצרכים תדמיתיים ענפים.

לשניהם ודאי לא מזיק להחזיק את היומון השני בגודלו במדינה, במקום אסטרטגי במיוחד, ולבצע בו הנשמה מלאכותית. קשה לראות אותם נותנים את ההלוואות האלה למישהו אחר, נאמר, בעיירת ספר בגליל העליון.

הערה: ה-EBITDA מנטרל הוצאות לא תזרימיות כמו פחת והפחתות. אלו הוצאות שהחברה יכולה לספוג הפסדים בגינן, אך אינן כסף "אמיתי" שיוצא מקופתה ועובר למקום אחר. זאת, בניגוד להוצאות תזרימיות "אמיתיות", כמו תשלומים לספקים, לעובדים וכיו"ב. חברה שלאחר ששילמה את ההוצאות התזרימיות, מציגה EBITDA חיובי, יישאר בידה סכום מסוים שיוכל לשרת חובות לבנקים ולבעלי חוב אחרים.

גילוי נאות: הכותב עבד בעבר בקבוצת NRG-מעריב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully