מיקי רוזנטל לא הצליח לגרום לאף אחד מהערוצים החשובים בישראל לשדר את סרטו "שיטת השקשוקה", שעסק בקשרי ההון והשלטון של משפחת עופר. ואולם המאבק שניהלה המשפחה נגד הסרט הפך אותו לסמל להשפעתן של המשפחות העשירות בישראל על כלי התקשורת.
שמו של הסרט - "שיטת השקשוקה" - נלקח מהדברים שאמר עורך דינה של המשפחה, רם כספי, במהלך המו"מ שניהל לרכישת חלקה של המדינה בחברת צים. כספי הציע לנציגי המדינה שהעסקה תיסגר במחיר הממוצע של כל הצעות המחיר שעלו במהלך המו"מ על השולחן: כמו בשקשוקה, מערבבים את כל המרכיבים יחדיו.
השווי האדיר שיוחס לחברת הספנות חודשים ספורים לאחר העסקה - פי שניים, שלושה או ארבעה מהמחיר שבו מכרה המדינה את מניותיה - הפך את הפרטת צים לסמל של התפישה לפיה המדינה תמיד מפסידה מהעסקים שהיא עושה עם אילי הון חזקים.
השבוע, חמש שנים לאחר עסקת השקשוקה, אולי כדאי לחזור אל ההפרטה המדוברת - ולהציע לסמי עופר לתקן את טעותו ולממן לרוזנטל סרט המשך על השיטה המפורסמת, שאולי יוכל לנתץ עוד כמה מיתוסים רווחים לגבי ההפרטה בישראל.
מיתוס מספר 1: המדינה תמיד מוכרת בזול
החברה לישראל, בעלת השליטה בצים, תפרסם בתוך כמה שבועות את הדו"חות הכספיים שלה ל-2008. הדו"חות האלה יציגו בראשונה באופן מלא את עומק הבור שכרתה לקונצרן החברה הבת, צים, בעקבות הפסדי הענק וההסתבכות שלה בהתחייבויות של מיליארדים.
בסוף 2007, כאשר סיים רוזנטל את העבודה על סרטו, השווי של צים הוערך ביותר ממיליארד דולר - פי ארבעה מהמחיר שבו החברה לישראל של האחים עופר רכשה את החברה מהמדינה. כיום השווי של צים מוערך במינוס 500 מיליון דולר, אולי יותר, מה שאילץ ועוד יאלץ את החברה לישראל להזרים לה מאות מיליוני דולרים.
כיצד איבדה צים כ-1.5 מיליארד דולר משוויה בתוך קצת יותר משנה? בדרך דומה מאוד לעלייה בשוויה בשנתיים הקודמות: שוק הספנות שבו היא פועלת עבר מגאות חסרת תקדים ב-2005-2007 למשבר החמור והמהיר ביותר שידע אי פעם. מחירי ההובלה הבינלאומיים - שעלו במאות אחוזים לאחר שהאחים עופר קנו את צים - קרסו בסוף 2008 ביותר מ-90%, והענף נהפך בן לילה מגן עדן של מיליארדרים לגיהנום של הלוואות ענק שמולן אוניות ריקות ומושבתות.
אז מי שיקשק את מי? עופר את המדינה? או המדינה את עופר? התשובה נמצאת, כרגיל, במקום אחר לחלוטין.
המדינה לא שיקשקה את האחים עופר כי היא אכן מכרה את צים מתחת לשווי במועד ההפרטה. זה לא היה חצי או רבע או חמישית - כפי שטעו לחשוב רבים בגלל הזינוק בעסקי הספנות, אלא הנחה של כמה עשרות אחוזים בודדים שנבעה בעיקר מהעובדה שמשפחת עופר כבר החזיקה 50% מהחברה במועד ההפרטה ולא היו מתמודדים רבים על העסקה.
מי שבאמת "שוקשק" היתה דווקא משפחת עופר יחד עם ציבור נוסף שעד היום כלל לא הוזכר וקולו לא נשמע - בעלי מניות המיעוט בחברה לישראל: המשקיעים מהציבור, השותפים עם משפחת עופר בחברת האחזקות שלה.
כשנה לאחר שצים עברה לשליטה המלאה של החברה לישראל יזמה החברה עסקת בעלי עניין ענקית, שבמסגרתה מכר והחכיר סמי עופר לצים אוניות בהיקף של כ-820 מיליון דולר. כאשר הועלתה ביקורת ציבורית נגד העסקה הסבירו נציגי החברה שמדובר בעסקה מצוינת עבור הציבור.
עד לפני שנה נדמה היה שזו אכן עסקה טובה. לא בגלל שהוכח שהאוניות נרכשו בתנאים טובים במיוחד, אלא מאחר ששוק הספנות גאה, והגאות, כידוע, מרימה את כל הספינות - גם את אלה שנמכרו בעסקות בעלי עניין. ואולם כשהגיעו המשבר הפיננסי והמפולת בספנות נהפכה צים תוך חודשים ספורים לטיטאניק של החברה לישראל: השוק שלה קורס והיא עמוסה בהתחייבויות לרכישת אוניות בהיקף של כ-3 מיליארד דולר - חלקן הקטן מעסקת בעלי עניין ורובן מעסקות שעשתה צים בשוק החופשי. השורה התחתונה, בכל מקרה, היא הפסד ענק גם למשפחת עופר - שלא צפתה את עומק המשבר שאליו ייקלע ענף הספנות.
סיפור צים חוזר על עצמו בגרסאות שונות ברוב עסקות ההפרטה של המדינה: כשהחברה המופרטת נמכרת בתקופת שפל - הקונים נראים גאונים והמדינה נראית מטומטמת או מושחתת. כשהחברה נמכרת בתקופת גאות - הקונים נראים מטומטמים ופקידי המדינה מבריקים.
האמת היא שברוב המקרים גם לקונים וגם למדינה אין מושג קלוש איך תיראה העסקה בתוך כמה שנים. רק לפני שלוש שנים עמדו כל בכירי עולם הפיננסים והבנקאות הישראלים משתאים כאשר קרן הפרייווט אקוויטי האמריקאית סרברוס רכשה 10% מבנק לאומי ב-2.5 מיליארד שקל - גבוה מעל מחיר השוק ומעל כל מחיר ששולם אי פעם עבור בנק בישראל.
מה שיקף שווי העסקה הזאת? בדיעבד ברור שהוא לא שיקף שום דבר, לא על הקונה ולא על המוכר, אלא רק את העובדה שהיא בוצעה בתקופת אופוריה בשווקים הפיננסיים. כיום נסחרות המניות שקנתה סרברוס בכמיליארד שקל. 1.5 מיליארד שקל התאדו, וסרברוס, שנקלעה לקשיים בגלל המשבר הפיננסי, מחפשת קונה במחיר השפל.
לפני שלוש שנים, אמרו על מתיו ברונפמן שהוא קנה מהמדינה את בנק דיסקונט במחיר "מציאה", ועל בנימין נתניהו, שר האוצר דאז, אמרו שהוא מכר לברונפמן את הבנק "בזול". כיום הבנק נסחר בבורסה בחצי מהמחיר שברונפמן שילם.
מה אומרת ההפרטה של בנק דיסקונט על המדינה? על ברונפמן? כלום. ברונפמן שילם מחיר שלפני שלוש שנים נראה נמוך, בהיעדר מתמודדים נוספים על רכישת גרעין השליטה בבנק. שנה לאחר מכן זו נראתה עסקה פנטסטית כי שוק הפיננסים הבינלאומי גאה, כיום היא נראית עסקה גרועה - כמו כל עסקה שבוצעה בשלוש השנים האחרונות - כי המשבר הפיננסי ריסק את השווי של כל החברות בעולם בכלל ואת השווי של חברות פיננסיות בפרט.
מיתוס ההפרטה מספר 1 - המדינה תמיד מוכרת בזול - הוכח כקשקוש. מאז שהמדינה הפסיקה למכור את החברות במכרזים סגורים, היא בדרך כלל מקבלת עבור החברות מחירים שאינם רחוקים משמעותית ממחיר השוק.
אלא שבטור בשבוע הבא (אם לא יהיו אירועים דרמטיים ומפתיעים שלא נוכל שלא להתייחס אליהם) נמשיך למנות את שאר המיתוסים של ההפרטה ואת המציאות שמאחוריהם - ואז אולי נגיע למסקנה כי המחיר של עסקת ההפרטה הוא לעתים החלק הכי פחות חשוב בה.
בין אם אתם חסידים או מתנגדים של הפרטות - צפו למסקנות מפתיעות.
שיטת השקשוקה, מבט מ-2009
גיא רולניק
26.2.2009 / 12:43