>> ביום כיפור האחרון עכו בערה. מהומות על רקע לאומני הדליקו את העיר והפגנות אלימות פגעו ברכוש. בנצרת עלית התרחשו בחודשים האחרונים אירועים גזעניים והתנכלויות כנגד ערבים. בכרמיאל בוטל מכרז של 300 יחידות דיור בעיר, משום שרוב הנרשמים היו ערבים. גם עפולה, מעלות ובאר שבע מוצאות עצמן מתמודדות עם מגמה של מעבר של תושבים ערבים לערים. מגמה זו דורשת בחינה של סוגיית הערים המעורבות בישראל - סוגיה מורכבת ונפיצה שרשויות התכנון נכשלו עד כה בהתמודדות אתה.
בשנים האחרונות ניסו רשויות התכנון להציב כנגד האוכלוסייה הערבית הגדלה בערים אלה אוכלוסייה יהודית, באמצעות הקמה של שכונות חדשות לאנשי מערכת הביטחון. המטרה היתה להביא אוכלוסיות יהודיות ומבוססות לערים אלה. ואולם השכונות החדשות הן שריד לגישה אנכרוניסטית שמנסה לשמר את אופי הערים כיהודיות, ולא באמת מתמודדת עם הבעיה האמיתית: חוסר בתכנון ארוך טווח למגזר הערבי.
"קיימת חוסר הכרה בכך שהערים המעורבות הן באמת מעורבות ומשותפות. התפישה הבסיסית מנסה להפוך אותן ליותר יהודיות, כאילו האוכלוסייה הערבית היא רק נספחת", טוען פרופ' ראסם חמאייסי, גיאוגרף ומתכנן בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, נשיא האגודה הגיאוגרפית הישראלית ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר. "הכניסה של האוכלוסייה הערבית לנצרת עלית אינה אקט של איום, אלא חלק מהמוביליות של מעמדות הביניים. למרות כמות האוכלוסין שהיגרה לעיר, עדיין מתווכחים אם לתת לאוכלוסיה הזו בית ספר יסודי".
חמאייסי מוסיף כי "תהליך העיור מביא אוכלוסייה ערבית להתקרב למרכז, אבל המדיניות הארצית התכנונית לא מאפשרת פתרונות יזומים לאותה אוכלוסייה. לכן נוצרים מתח ומצוקה".
לדעתו של אדר' ד"ר חיים יעקובי מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, שספרו על ערים מעורבות בישראל יתפרסם בקרוב, הבעיה מתחילה בהגדרה של עיר כ"עיר מעורבת". "המחקר שלי עסק בערים מעורבות בתוך הקו הירוק, ובעיקר בתהליכים שקרו בלוד מתקופת המנדט עד שנות ה-2000", הוא מספר. "הדגש היה על התכנון והשפעתו על ארגון היחסים האתניים בעיר. אחת הטענות היא שהמושג 'ערים מעורבות' הוא בעייתי, כיוון שכל עיר במהותה היא מעורבת - היא תמיד מרחב הטרוגני ולא הומוגני. בישראל נושא הערים המעורבות הוא מעניין, כי התפישה הפוליטית והציונית היא שהמרחב הוא הומוגני - ודרך תהליכי הייהוד של המרחב ניסו לייצר כאן מרחבים הומוגניים".
לדברי חמאייסי, האוכלוסייה הערבית סובלת מאפליה הן ברמה העירונית הן ברמה הארצית. "האוכלוסייה היהודית מתנגדת לגלישה של אוכלוסייה ערבית למרחבים יהודיים, אבל האוכלוסייה הערבית גדלה ואין פתרונות לנושא. המציאות היא שהמרחב הוא מעורב, אבל התכנון לא מזמן לאוכלוסייה הערבית הזדמנויות להתפתח".
אין לאן לגדול
היישובים הערביים במרחב הכפרי בישראל סובלים ממחסור בשטחים לפיתוח ולגידול עתידי. כך למשל סחנין, שגבולותיה נושקים למועצה האזורית משגב, מתקשה לקבל אישור להגדלת שטחה באופן שיאפשר לה לתת פתרונות מגורים לגידול הטבעי של האוכלוסייה שלה.
ד"ר נמרוד לוז, שמתמחה במחקר בין-תחומי של הסביבה הבנויה ומרצה במכללת הגליל המערבי ובמכללת עמק יזרעאל, חקר את סכסוך הקרקעות בין משגב לסחנין כמקרה מבחן של השיח התכנוני בין הרוב למיעוט במדינת ישראל. "ב-2004-2005 הוקמה ועדת חקירה מטעם משרד הפנים, שבחנה את הגבול של העיר סחנין עם המועצה האזורית משגב", הוא אומר. "מסקנותיה של הוועדה כללו העברה של 1,700 דונם ממשגב לסחנין, אך מאז שהוגשו באוקטובר 2005 הן לא יושמו".
לוז כותב במחקר שבדו"ח החירום, בעקבות מהומות אוקטובר 2000, נכתב ש"האפליה ארוכת השנים מכרסמת בלי הרף בבסיס הלגיטימציה של רשויות השלטון הישראלי בעיני האוכלוסייה הערבית, ותורמת להתפתחות נורמה של פריעת חוק בנושא תכנון ובנייה.
"הקרקע היא המנוף העיקרי להתפתחות וצמיחה של יישוב. קיומה של קרקע פנויה לתכנון או היעדרה משפיעים ישירות על איכות החיים וסגנון החיים של התושבים ועל יכולתם לממש שאיפות בתחומים חברתיים, כלכליים ואישיים", מוסיף לוז. מדבריו אפשר להסיק כי כאשר עיר כמו סחנין לא מקבלת קרקעות שאליהן תוכל להתפתח, מגיע הרגע שבו האוכלוסייה המתגוררת בה צריכה למצוא לעצמה פתרונות דיור אחרים - ואז יש הגירה לערים כמו כרמיאל או נצרת עלית.
בנייה בלתי חוקית כמחאה פוליטית
לדברי יעקובי, הערים המעורבות הוותיקות בישראל, כמו עכו ולוד, נוצרו ללא תכנון. בשנות ה-80 הרשויות התחילו להבין שהאיזון הדמוגרפי בערים אלה משתנה לטובת הערבים, ולדבריו, "הכלי התכנוני היה הכלי האפקטיווי ביותר לייצורו של מרחב יהודי והומוגני. כאשר הסתבר שהמאזן הדמוגרפי לא נשמר בערים אלה, המדינה התחילה להפעיל את המנגנון התכנוני באופן מפלה: פיתחה את המרחב היהודי ועודדה את עזיבת הערבים".
"כאשר האוכלוסייה הערבית הבינה את המתרחש, היא החלה לבצע בנייה בלתי חוקית", מסביר יעקובי. "זה התחיל כאמצעי הישרדות, וקיבל בהמשך צביון פוליטי עם מימד של מחאה: 'אנחנו כאן על אפם וחמתכם כי אין לנו לאן ללכת'".
מדיניות התכנון בערים אלה, שניסתה "לתקן" את המאזן הדמוגרפי, יצרה בהן מרקם חברתי שעשוי טלאי על טלאי. יש בהן שכונות שהן מעין גטאות של יוצאי ברית המועצות לשעבר, אוכלוסייה ערבית שמרגישה מופלית, ואוכלוסייה יהודית ותיקה שאין לה את האמצעים לעבור למקום אחר. לדעתו של יעקובי, הלקח הוא שמדיניות תכנון מפלה לא יכולה לעבוד, ויוצרת סביבות חברתיות בעייתיות.
"יש להכיר בתפישה הרב-תרבותית"
חמאייסי מאמין כי "הפתרון העיקרי הוא הכרה שהערים האלה הן ערים משותפות ברמה העירונית והארצית. ברמת התכנון, צריך ליזום תכנון של שכונות שיאפשרו מוביליות לאוכלוסייה הערבית בתוך היישובים ויתנו פתרונות למעמדות הביניים. האוכלוסייה הערבית צריכה ליהפך לחלק מהנוף המוכר והלגיטימי. צריך להכיר בתפישה הרב-תרבותית ולבטל את התפישה כי התרבות היהודית קודמת, שיוצרת ניכור".
תכנון מתאים, שיתבסס על בחינה אמיתית של העובדות, יכול להביא לשיפור במצב האוכלוסייה בערים אלה - ובעיקר להקטין את רמת התסיסה. "אין ברירה", אומר חמאייסי. "במדינה יש אוכלוסייה ערבית ויהודית, וצריך לחפש את הכלים ליצור פיתוח לטובת שתי האוכלוסיות".
"אני מאמין שהשיח המתלהם והגזעני אינו תורם לאוכלוסייה היהודית או הערבית", הוא ממשיך. "צריך לייצר שיח של לגיטימיות וחיובית, שעשוי לקדם פיתוח משני הצדדים שיעזור ברמות אזוריות ומקומיות. חשוב לייצר תשתית לחיים משותפים ולהזדמנויות. אוכלוסייה חלשה היא מתכון להתנגשות, וחיזוק האוכלוסייה מחזק את העיר".
יעקובי בוחר לשמור על אופטימיות. לדעתו, "הערים המעורבות הן תופעה עם פוטנציאל בריא לחברה הישראלית, בתנאי שהמדיניות תייצר הזדמנות שוויונית ולא תפלה". בניגוד לאזורים הכפריים, שבהם המתח בין ערבים ליהודים מתקשר לאדמה ולאפשרויות קידום ולכן הוא נפיץ יותר, בערים המעורבות התושבים השונים כבר גרים האחד ליד השני - לעתים כבר עשרות שנים.
"אני מאמין שבמקום להסתכל על זה כבעיה צריך להסתכל על הפוטנציאל. אם לערבים יהיה טוב בערים המעורבות, כך יהיה גם ליהודים, ואז תגיע לערים אוכלוסייה חזקה שרק תיטיב אתן. מדיניות תכנון שוויונית תהפוך את הערים הללו לנורמליות עם אוכלוסייה בורגנית משגשגת, כמו בערים אחרות שלא נקראות מעורבות. מי שטוען שמדובר באוטופיה צריך להתבונן במציאות, ולראות שמדיניות האפליה נכשלה. עכשיו צריך לתת הזדמנות למדיניות אחרת", מסכם יעקובי.
"מדיניות האפליה נכשלה"
שני שילה
27.2.2009 / 8:47