>> ב-2003 הכריז אונסק"ו על "העיר הלבנה", המקיפה את האזורים הוותיקים של תל אביב שמכילים ריכוז יחידי מסוגו בעולם של בנייני באוהאוס, כעל אתר מורשת עולמית. באיחור של כמה שנים, העניין המחודש בסגנון הבנייה הבינלאומי, שמכונה בישראל באוהאוס, מתחיל לחלחל גם אל שוק הדירות החדשות. יותר ויותר יזמים הבינו בשנים האחרונות שמלת הקסם "באוהאוס" עשויה למשוך לפרויקטים שלהם אוכלוסיות רחבות - ולתרום רבות לשיווק הבניין.
"במצב השוק של היום, אתה צריך לנסות למכור משהו שהוא מעבר לדירות. בבאוהאוס יש את המשהו הזה שאנשים מחפשים, שעוזר לנו להתמקד בפן של הרומנטיקה", מספר ליאו לבקוביץ', שחברת ב.ע.פ שבבעלותו מוכרת דירות בפרויקט מגורים בתל אביב, המוגדר בחומר השיווקי שלה כ"באוהאוס משופץ בלב העיר".
גם חברת A&D, שיוזמת כיום קבוצת רכישה לפרויקט מגורים בשכונת שפירא בתל אביב, מנסה לפתות אנשים להצטרף לשורותיה, בין היתר, בזכות סגנון הבנייה המיוחד. אלא שבניגוד ללבקוביץ', זו מקימה בניין חדש שמזכיר את ימיה הראשונים של תל אביב: "אנשים נפעמים מהצורה של הבניין ושואלים אם זה בניין לשימור שאנחנו משפצים", מספר אבנר שניידר, מבעלי החברה.
לבקוביץ' ושניידר אינם לבד. דוגמה נוספת לשימוש בעקרונות הבאוהאוס ניתן למצוא בפרויקט המגורים היוקרתי שנבנה כעת ברחוב אנטוקולסקי בתל אביב, ושמו "אנטוקולסקי באוהאוס בוטיק". משוק של יזמים שרכשו בניינים ישנים שנבנו בסגנון הבנייה הבינלאומי, המגמה התרחבה - וכיום יזמים פונים לאדריכלים כדי שיתכננו עבורם בניינים חדשים בסגנון זה, שכבר קיבל שם בלתי רשמי: "ניאו-באוהאוס".
"המשרד שלנו מתכנן 160 דירות, ו-95% מהן קיימות בפרויקטים הנשענים על עקרונות הבאוהאוס", מציין האדריכל רוני אלרון ממשרד אלרון לחמן. לדבריו, לא מדובר בנישה מצומצמת אלא בתופעה רחבה. הקונים, הוא מסביר, נותנים ערך מוסף לדירה בבניין באוהאוס - ולכן יזמים רבים, שרוצים ליהנות מהמותג הזה משתמשים באלמנטים מהסגנון הבינלאומי.
אייל גרינברג, מבעלי הפרויקט באנטוקולסקי, אומר כי הבחירה לבנות פרויקט המושתת על עקרונות הסגנון הבינלאומי נובעת מהרצון של הלקוחות במגורים "איכותיים" - אך לא במגדל. "בקבוצות המיקוד שביצענו לפני התחלת הפרויקט היו כאלה שאמרו לנו 'עזבו אותנו כבר מהמגדלים, אנחנו רוצים משהו איכותי וחדשני אבל לא צעקני'".
לדברי האדריכל גידי בר אוריין ממשרד בר אוריין אדריכלים, "ההבנה שתל אביב היא עיר מיוחדת מהבחינה האדריכלית החלה בשנות ה-80, ותרמה לכך רבות האדריכלית ניצה סמוק בפעילותה בעיריית תל אביב. אחרי שזה עלה למודעות ויזמים רבים חשו את ההתעניינות מצד תושבי חוץ, התחילו בענף להשתמש במלה 'באוהאוס' בשביל השיווק".
לדברי בר אוריין, לא מדובר רק בדרישה של יזמים, אלא גם בהבנה של לא מעט אדריכלים כי מדובר בסגנון שמתחבר לעיר תל אביב. "רוח המשרד שלנו היא ללכת על עיצוב די מינימליסטי ולא מצועצע. זה דומה לרוח הסגנון הבינלאומי, שדגלה בפשטות ופונקציונליות".
מגרמניה לישראל
סגנון הבאוהאוס נקרא על שם בית הספר שנשא את השם הזה בגרמניה. אסכולה זו, יחד עם עבודתם של אדריכלים נוספים, הובילה לפיתוח הסגנון הבינלאומי, שהיה לסגנון השולט ברחבי העולם משנות ה-30 ועד שנות ה-60 של המאה הקודמת. הסגנון כלל העדפה של סגנון נקי ופשוט.
אחד המקומות שבהם זכה סגנון הבאוהאוס להצלחה היה היישוב העברי בישראל, הודות לכמה אדריכלים שעלו מגרמניה בשנות ה-20 וה-30 ופעלו בתל אביב. כך נוצרו מאפייני סגנון הבאוהאוס הישראלי, שאנו רגילים לראות באותם מבנים ישנים: חוסר סימטריה, הימנעות מאלמנטים קישוטיים, חלונות גדולים, בנייה על עמודים וקירות לבנים.
כיום יש בתל אביב כ-4,000 מבנים בסגנון הבינלאומי, שנבנו בין השנים 1931-1956. רובם מרוכז בין רחוב אלנבי בדרום, דרך בגין ורחוב אבן גבירול במזרח, נחל הירקון בצפון והים במערב. כ-1,100 מתוכם מיועדים לשימור, כחלק מההכרזה של אונסק"ו.
ידוע כי דירות בבניינים בסגנון הבינלאומי, שרובם מיועדים לשימור, נחשבות ליקרות יותר. בפרויקט "בית אפלבאום" של לבקוביץ', למשל, הדירות מוצעות למכירה במחיר של 28 אלף שקל למ"ר. עם זאת, בבניינים החדשים שמוקמים כיום בסגנון זה לא מבקשים מחיר גבוה יותר באופן משמעותי - נכון לעכשיו.
"אנחנו לא מצפים שזה יעלה לנו את רמת המחירים ב-15%, אבל אנשים כיום יודעים להעריך בניין כראוי, ואנחנו רוצים להקנות לבניין שנקים מימד תל אביבי. תל אביב זה מותג שקשור באופן הדוק לסגנון הבנייה הבינלאומי", מסביר שניידר את הבחירה של החברה שלו לבנות בניין חדש בסגנון זה.
לדברי שניידר, הסגנון מחייב את החברה לתכנון פרטני יותר. "חוק התכנון והבנייה זה לא מה שהיה בשנות ה-30. בראש ובראשונה יש את עניין החניה: המבנים הקלאסיים שנבנו לא תוכננו לפי תקני החניה או כיבוי האש של היום. לא עולה לי יותר לבנות את הבניין בסגנון הזה, אבל בהחלט נדרשת מחשבה רבה יותר בתכנונו", הוא מסביר.
בעיות נוספות שנתקלים בהן היזמים באות לידי ביטוי בניצול השטח, ששוויו כיום גבוה מבעבר. אם בבניינים שנבנו בשנות ה-30 אפשר למצוא תקרות של יותר מ-4 מטרים, כיום הבניין שבונה שניידר מתגאה בתקרות גבוהות של 3.1 מטר בלבד.
לדברי בר אוריין, יש לשים לב להבדלים נוספים בין התקופות. "בשנות ה-30 וה-60 בנו בחללים קטנים, וכיום יש דרישה לחללים גדולים לא רק בסלון. יש גם דרישה לבנייה עם יותר זכוכיות והצללות, והיום בונים עם מיזוג אוויר, מה שלא היה קיים באותה התקופה", הוא מסביר. "קווי היסוד בבניינים החדשים דומים לבניינים הישנים, תוך שילוב של אלמנטים חדשים".
באוהאוס 2009
מאת גיא ליברמן
27.2.2009 / 8:47