אקונומיסט: אם כלכלות מז' אירופה ייפלו - האיחוד האירופי יתפרק

שערי חליפין קורסים, גירעונות תקציביים מנופחים, הלוואות מסוכנות במטבע חוץ ומיתונים חריפים: כל אלו נשמעים כמרכיבים של משבר כלכלי בעולם השלישי משנות ה-80' וה-90'. אך זוהי תמונת המצב כיום, במדינות מזרח אירופה, שרבות מהן כעת חברות באיחוד האירופי. אחת ההשלכות היא שמדינות ותיקות יותר באיחוד יאלצו לשלם את החשבון.



תושבים רבים במערב אירופה, אל מול המיתון החמור במדינותיהם, יחשבו שמצב זה אינו הוגן. תושבי מזרח אירופה חגגו על ההשקעות הזרות, התשוקה לסגנון חיים מערבי והתקווה שמרביתן יוכלו לאמץ בקרוב את המטבע האירופי היחיד, היורו. המבקרים טוענים, בצדק מסוים, שחלק ממדינות מזרח אירופה לא היו מוכנות לחברות באיחוד; שהן ביטלו או צימצמו את ביצוע הרפורמות; ושהן ביזבזו את מיליארדי הדולרים שלוו על בנייה וצריכה. האם אין הם צריכים לשלם על הטעויות שלהם?



אם מדינה כמו הונגריה או אחת משלוש מדינות הבלטיות תקרוס, תושבי מערב אירופה יהיו הראשונים לסבול. בנקים מאוסטריה, איטליה ושוודיה, שהשקיעו והלוו כספים רבים במזרח אירופה, יספגו הפסדים עצומים אם ערך הנכסים שלהם יתאדה. החשש משמיטת חובות, בשילוב עם אינסטינקט הפרוטקשיוניזם הרדום, שמתחילים לצבור תאוצה ברחבי אירופה, יכולים בקלות להרוס את ההישג הגדול ביותר של האיחוד האירופי - השוק המאוחד.



קריסת מדינות מזרח אירופה תיצור באופן מיידי חוסר וודאות באשר לעתידו של האיחוד האירופי. היא תפגע ביציבות היורו – משום שמספר מדינות אחרות באיחוד, כגון אירלנד ויוון, נמצאות במצב לא פחות גרוע מאותן מדינות במזרח אירופה. היא תחבל בסיכויים להרחיב את האיחוד האירופי, ותעלה ספקות חדשים באשר למצבן של מדינות הבלקן, טורקיה וחלק ממדינות ברית המועצות לשעבר.



ההשלכות הפוליטיות של קריסה במזרח אירופה עשויות להיות חמורות גם הן. אחד מההישגים הגדולים ביותר של אירופה ב-20 השנים האחרונות הוא איחוד מחודש של היבשת בתום עידן האימפריה הסובייטית. רוסיה עצמה נמצאת בקשיים כלכליים עצומים, אך המנהיגים שלה עדיין מעוניינים לנצל את כל הסיכויים לחדש את השפעתה על האזור. יתרה מזאת, אם תושבי מזרח אירופה ירגישו שמדינות מערב אירופה ניתקו אותן, הן עלולות לשחק לידיהם של מנהיגים פופוליסטיים או לאומניים כמו אלו שעלו לשלטון לעיתים קרובות מדי בהיסטוריה של אירופה.



השאלה שניצבת בפני מנהיגי מערב אירופה היא מהי הדרך הטובה ביותר להימנע מאסון שכזה. אף כי השווקים מתייחסים לעיתים קרובות למזרח אירופה כיחידה כלכלית אחת, מדינות האזור שונות זו מזו. ניתן להבחין בשלוש קבוצות. הראשונה כוללת מדינות שאינן קרובות להצטרפות לאיחוד האירופי, כגון אוקראינה. כאן המוסדות האירופאים עשויים לעזור מבחינה פיננסית או לייעץ, אך הנטל העיקרי יפול על קרן המטבע הבינלאומית. מדינות אלה יאלצו לקחת את התרופה של קרן המטבע של שינוי מבנה האג"ח והקשחה פיסקלית שבוצעו לעיתים כה קרובות במשבר קודמים בשווקים המתעוררים.



פתרון אפשרי אחד הוא להאיץ את קבלתן של אסטוניה, לטוויה, ליטא ובולגריה לגוש היורו, מאחר שהן כבר מקבעות את המטבע שלהן אל היורו ומאחר שהן קטנטנות, למרות שאין הן עומדות בתנאי אמנת מסטריכט. הבנק המרכזי של אירופה מתנגד נמרצות לכך. מדינות אחרות, בהן שערי חליפין צפים – צ'כיה, הונגריה, פולין ורומניה –אינן מתאימות לפתרון זה. נפילת מטבעותיהן מגדילה את הסיכון שלהן, בגלל החובות הגדולים שהן צברו – ואליהם חשופים הבנקים באיטליה ובאוסטריה, שהילוו להן.



המהלך הראשון עבור ארבע המדינות האמורות הוא לבלום את קריסת המטבע. השני הוא לתמוך בבנקים המבצעים הלוואות במט"ח. את העלות של התמיכה צריך לחלק בין הבנקים ונושיהם, ובין הממשלות של המדינות שלוו והמדינות שהלוו. בביצוע משימה זו יצטרכו לתמוך הבנק המרכזי של אירופה, קרן המטבע הבינלאומית, הקרנות המבניות של הנציבות האירופה, הבנק האירופי לשיקום ופיתוח, ואולי גם בנק ההשקעות האירופי. חוסר התיאום בין גופים אלה היה שערורייתי עד כה, בהתחשב בגודל הבעיה. מטרה שלישית היא לדרבן את ארצות מזרח אירופה להתניע מחדש רפורמות מבניות שאותן מסמסו עד כה.



חילוצם של "השרברבים הפולניים שגנבו את מקומות העבודה מהעובדים המערביים" יהיה מטרה פוליטית קשה בגרמניה, בריטניה וצרפת, לנוכח התחזקות שנאת הזרים. החשבון יהיה ענקי, אולם מערב אירופה אינה יכולה שלא לשלם אותו. קריסת כל מדינה באיחוד האירופי, ופירוקו של גוש היורו יהיו קטסטרופליים לכל אירופה. אין גם סיכויים לעזרה מאמריקה, סין או מדינה אחרת. לא מאוחר מדי להציל את המזרח, אבל הפוליטיקאים צריכים להתחיל לדרוש זאת עכשיו.