מה ביל גרוס היה עושה בישראל

קוראי מדור שוק ההון אמורים כבר להכיר את ביל גרוס - הלוא הוא "מלך האג"ח" של שוק ההון העולמי. גרוס, שהחל את הקריירה שלו כמהמר מקצועי בשולחנות הבלאק ג'ק בלאס וגאס, הוא כיום גורו השקעות וכוכב תקשורת. הוא מנהל את קרן האג"ח הגדולה בעולם, נייר העמדה החודשי שלו מצוטט בכל העיתונים, והוא מנפק לפחות פעם בשבוע - בהופעות מתוזמנות היטב בפריים-טיים של רשתות הטלוויזיה הכלכליות - המלצות לממשל בנוגע לשוק ההון.

על מה ממליץ גרוס עכשיו? ניירות העמדה של גרוס אינם פשוטים לקריאה, אבל השורה התחתונה שלהם ברורה מאוד. ההמלצה כעת היא לזהות את רשימת הנכסים שאותם ייאלץ הממשל לרכוש בקרוב - ולרכוש אותם מבעוד מועד, לפני שביקושי הממשל יגרמו למחירים לעלות.



ואולם גרוס לא מסתפק בכך. לאחר שהצטייד בסחורה המתאימה - ומדובר ברכישות בהיקף של מיליארדי דולרים - הוא נוהג לצאת בקמפיין ציבורי אגרסיווי וללחוץ על הממשלה לרכוש את אותם נכסים ממש. הוא לא טוען חלילה שזה מה שמתאים לקרנות שלו, אלא שזהו המהלך הנכון לשוק ההון, למשק ולציבור משלמי המסים.



הנה דוגמה לשיטת גרוס. לפני כמה חודשים הוא רכש איגרות חוב של GMAC, חברת המימון של ג'נרל מוטורס. הוא עשה זאת כשהוא יודע היטב שהחברה בצרות, ושהיא צפויה לפשוט את הרגל. בשלב מסוים החלו להתנהל שיחות בין החברה לנושיה במטרה למצוא הסדר מתאים, אך גרוס הפתיע וסירב להסדר. התוכנית שלו היתה שונה: הוא פוצץ את השיחות ואילץ את הממשל להיכנס ולהציל את החברה על ידי הזרמת כסף. התוצאה: איגרות החוב זינקו - וגרוס רשם רווח שמן.



יש הטוענים שהשיטה של גרוס היא מניפולציה, ונמצאת על גבול החוקיות. אחרים חושבים שכולם ממילא עוסקים במניפולציות מבוקר עד ערב, ושגרוס הוא דווקא היוצא מן הכלל שמצהיר על הפוזיציה והאינטרסים שלו בשקיפות נדירה. ואולם אף אחד לא מערער על ההצלחה שלו: למרות גודלה העצום, קרן פימקו מציגה תשואות גבוהות בהרבה מהממוצע. היא גם השיגה תשואה חיובית של 4.8% ב-2008 - השנה שבה כולם הפסידו עשרות אחוזים. גרוס עצמו הוא מיליארדר.



מה היה גרוס עושה לו היה פועל בשוק ההון הישראלי? גרוס היה מזהה שהשריף היחיד בעיירה הוא נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, ושהוא אדם נחוש המאמין בהתערבות אגרסיווית בשווקים עד להשגת התוצאות המבוקשות.



גרוס היה כנראה מזהה ביולי 2008 שפישר נחוש לקנות דולרים בשוק עד שהרכישות יביאו להיחלשות משמעותית של השקל, וקונה דולרים ברמות של 3.30 שקלים. כיום הגיע הדולר לכ-4.20 שקלים - עלייה של כ-27% - ופישר ממשיך לרכוש דולרים בהיקף קבוע של 100 מיליון דולר ביום, כאילו שהוא עדיין רחוק מהיעד הסודי העומד לנגד עיניו.



המטרה החדשה של השריף



כיום היה גרוס מזהה שלשריף יש מטרה חדשה: להוריד את התשואה (כלומר להעלות את המחיר) של איגרות החוב הממשלתיות הארוכות, במטרה להוזיל את הריבית הארוכה בישראל. גרוס לא צריך להיות נביא: בנק ישראל הודיע לפני כעשרה ימים על החלטתו לקנות אג"ח בדיוק למטרה זו, וכנראה כבר החל לרכוש אותן בפועל.



בינתיים התוצאה שהניבו הרכישות של השריף מינורית: עם פרסום המדיניות החדשה זינקו מחירי האיגרות - אך מאז הן שוב נחלשו. בעיניו של מנהל קרן אג"ח כמו גרוס, האסטרטגיה המתבקשת יכולה להיראות כך:



1. מכור איגרות חוב ממשלתיות קצרות. הריבית הקצרה ממילא קרובה לאפס ואין לה הרבה לאן לרדת.



2. מצד שני, קנה איגרות חוב ממשלתיות ארוכות יותר.



פישר הרי אינו אדם שמוותר בקלות, והוא ימשיך לקנות איגרות עד שמחירן יעלה. גם לאחר שהוא החל לקנות דולרים בקיץ שעבר סירב הדולר לזוז במשך שבועות ארוכים, עד שלבסוף נכנע ללחץ הביקושים של הבנק המרכזי.



אם גרוס היה חי בישראל, הוא היה משלים את המהלך בהופעה בטלוויזיה, שבה יסביר מדוע הממשלה ובנק ישראל חייבים להגביר בעת הזאת את רכישת איגרות החוב, כי החברות העסקיות כורעות תחת נטל הריבית הגבוהה.



אין לנו ביל גרוס בישראל, ואולי זה טוב. יש הטעונים שהקרנות שבניהולו, עם נכסים בהיקף כולל של כ-750 מיליארד דולר, כבר גדולות מדי אפילו על שוק האג"ח האמריקאי. אבל עם רצף הצלחות כמו זה שהוא מציג, תהיה זו שגיאה מצד מנהלי תיקי אג"ח מקומיים לא לעקוב אחרי דרך החשיבה שלו ואחר האסטרטגיות שהוא מיישם.